מחלות לב אצל נשים

שנים רבות מחלת לב נחשבה מחלת גברים. נשים רבות בעלות סיכון לפתח מחלת לב ואפילו כאלו שחוות סימנים ברורים של המחלה, לא מגיעות להבחנה ולא מטופלות רק משום שהיא עצמה והרופא לא מודעים לאפשרות שבעיה כזאת קיימת. רק כשהאישה מוחשה לחדר מיון, מגלים שהיא עוברת אירוע לבבי מסוכן. לעתים ממליצים הרופאים לנשים הסובלות מסימני המחלה לפנות לפסיכיאטר, כאילו הבעיה היא נפשיות ולא אורגנית. עם פיתוח מחקרים בנושא והבנתו, החלו שינוים בהתייחסות לנשים מבחינת מחלת לב, טיפול בהן וזיהוי מוקדם של המחלה. נכון הוא שבדרך כלל סימני המחלה אצל הנשים מופיעות בגילאים מבוגרים יותר בהשוואה לגברים, במיוחד לאחר גיל המעבר, אך המחלה מתפתחת במהלך החיים, גם בגילאים יותר צעירים. מבדיקות לאחר המוות שנעשה בנערות שנהרגו בתאונות דרכים ראו סימני התחלת המחלה למרות גילן הצעיר.


קושי בזיהוי מחלת לב בנשים קשור בין היתר בשוני במהלך המחלה בנשים לעומת גברים. כך מהלך מוכר וידוע שמתרחש בגברים הוא הצרות של אחד או יותר עורקים גדולים המובילים ללב על ידי פלאק הבנוי בעיקר מכולסטרול ששקע בדופן העורק. הסיבה להתקף לב אצל הגברים היא בעיקר קריעה, "התפוצצות" של הפלאק והיווצרות כריש דם. אצל נשים התהליך שונה ומתבטא בעיקר בהיווצרות פלאקים קטנים לעורך עורקים קטנים יותר, פחות מרכזיים, כך שקל מאוד לפספס אותם, אבל הם מסוכנים לא פחות מאשר הפלאק הגדול. דבר נוסף האופייני למהלך המחלה בנשים הוא התכווצויות (ספאזם) של העורקים וכנראה כתוצאה מהם מתרחש תהליך ארוזיה הגורם להתכייבות דופן כלי הדם והיווצרות רקמה צלקתית. תהליך זה הוא, ככל הנראה הסיבה להיווצרות קריש דם. הספאזמים הם הגורם העיקרי לכאבים הלא אופייניים לגברים מהם סובלות הנשים.

מאחר ורוב המחקרים הקשורים למחלות לב נערכו על גברים, קשה יותר להבין את המהלך בנשים וזו הסיבה שרבים הרופאים המתייחסים לתלונות של הנשים בביטול ובזלזול.
מחקר בשם Evaluation (WISE) the Women's Ischemia Syndrome עקב אחרי כ-1000 נשים עם כאבים בחזה, גילה שבדיקות סטנדרטיות הראו שהנשים היו בריאות. לאחר ביצוע בדיקות מיוחדות התגלה כי למעשה כמחצית מהמשתתפות במחקר סבלו מאי הספקה סדירה של הדם ללבן, וכשליש היו בסיכון גבוה לפתח התקף לב.

עקב השוני במהלך המחלה בין שני המינים, הבדיקות הרגילות, כולל הבדיקות הפולשניות כמו צינטור, לא מגלות את הבעיה בנשים. גם הטיפולים הנמצאים בשימוש, כמו הכנסת סטאנט או אפילו ניתוח לב פתוח, לא תמיד מתאימות לנשים עקב מיוחדות במהלך המחלה בהן. אפילו התרופות המתאימות לגברים לא בהכרח ניתנות לשימוש בנשים. צריך לפתח פרוצדורות אחרות ומועילות יותר, ביניהן - טכניקות של אולטרא סאונד.
נראה שנושא זה מקבל בשנים האחרונות תנופה ראויה.

מחלת לב נשארת הרוצח מספר אחד הן בגברים והן בנשים, יותר מכל סוגי הסרטן גם יחד.
למעשה בישראל מספר מקרי המוות ממחלות לב בנשים מידי שנה מתקרב למספר מקרי המוות ממחלות לב בגברים. בשנת 1995, כמעט שליש מכלל מקרי המוות בנשים בכלל, וקרוב ל- 40%מכלל מקרי המוות בנשים מעל גיל 65, יוחסו למחלות לב. על פי ההערכה, כ- 30,000 נשים מאושפזות מדי שנה בשל מחלות לב.
בארה"ב הנתונים מראים כי בשנת 1998 יותר מ- 500,000 נשים מתו ממחלת לב, ואילו ממחלות סרטן מתו 259,467 נשים, שמתוכן מסרטן שד 42,000. מספר מקרי מוות ממחלת לב משנת 1980 הולך וקטן, בנשים נצפית המגמה הפוכה. מהלך המחלה וההחלמה מניתוח לב בנשים קשה ומסובך יותר. התקפי לב אצל נשים קטלניים יותר ואחוז התמותה בשנה ראשונה לאחר ההתקף לב מגיעים ל-38% לעומת 25% בגברים.

אין ספק שגם בגברים וגם בנשים העלייה ברמות הכולסטרול והטריגליצרידים, יתר לחץ דם ועישון עלולים לפגוע בדופן הפנימי של כלי הדם. ויש גורמים אחרים האופייניים רק לנשים, כמו הפסקת המחזור החודשי המשמש כ"מגן" בפני מחלות לב וכלי דם. השחקן הנוסף שעלול לזרז התפתחות מחלת לב - דלקת כרונית תת קלינית, משחקת תפקיד חשוב כגורם סיכון בנשים.

גורם נוסף האופייני לנשים הוא רמה ירודה של המוגלובין במשך שנות הפוריות שלהם. יש מחקרים שטוענים שזה מגן בפני מחלות לב, ויש כאלה שאומרים שזה דווקא מפריע להספקה תקינה של חמצן ללב ומזרז התפתחות המחלה. בכל מקרה, חשוב לשמור על רמות המוגלובין תקינות.

אנו יודעים כיום שמחלת לב מתפתחת לאט, במשך עשרות שנים, עד שמופיעים סימנים ברורים למחלה או עד שמתרחש אירוע לבבי כל שהוא. תהליך טרשתי, היווצרות פלאקים, פגיעה בדפנות כלי הדם, תהליך דלקתי מתחילים להתפתח בגילאים צעירים יותר. בנשים, הורמוני מין שלהן מגנים עליהן במשך שנות הפוריות, אך ההגנה הזאת מסתיימת בגיל המעבר. לכן אירועים לבביים נפוצים הרבה יותר לאחר גיל 50, ושכיחותם ועוצמתם אף עלה לאחר גיל 65. זאת הסיבה שחשוב להתחיל במניעת מחלת לב כבר בגילאים צעירים.

סימני התקף לב שונים אצל נשים מאשר אצל גברים.

הסימנים הנפוצים ביותר:
עייפות וחולשה יוצאות דופן (כ-70% מנשים)
קוצר נשימה (כ-50%)
כאבים בקיבה, צרבת, בחילה או הקאה (כ-40%)
תחושה של ריחוף
כאב או חוסר תחושה בידיים, בלסתות, בגב או בצוואר
הזעה מוגזמת

באופן עקרוני, כל סימן מוזר שמופיע פתאום ונמשך מספר ימים יכול להעיד על בעיה ויש לפנות לרופא, מומלץ לקרדיולוג אשר מכיר יותר טוב את הבעייתיות של זיהוי סימני התקף לב בנשים. מאחר וכל התופעות הללו במודעות הציבור לא קשורות להתקף לב, לא פלא שנשים מייחסות אותן לסיבות אחרות כמו עייפות רגילה, הזדקנות, עודף עומס בעבודה וכו', ואפילו לא פונות לעזרה, מה שמחריף העצמות ההתקף ומריע את הפרוגנוזה.

גורמי סיכון עיקריים למחלות לב וכלי דם בנשים -
מחלת לב שהתפתחה בגיל צעיר בקרובי משפחה : אצל אב או אחים עד גיל 55, אצל אם או אחיות עד לגיל 65
גיל מעל 55
סוכרת: סוכר בצום צריך להיות עד 100 מ"ג/דל'. אם עולה מעל ל- 100 מ"ג/דל', יש לעשות בדיקת HgA1c ואם נורמאלי לבדוק כל שישה חודשים. אם לא תקין - לבצע העמסת סוכר
עישון
יתר לחץ דם מעל 120/80מ"מ כספית. לאחר גיל 50 מומלץ לבדוק לחץ דם לפחות פעם בשנה,במידה ותקין. אם עולה - לטפל.
עודף משקל, השמנה באזור הבטן (היקף המותנים מעל 88 ס"מ).
LDL (הכולסטרול הרע) מעל 130 מ"ג/דל' אם אין גורמי סיכון נוספים כולסטרול – ערכים כלליים נורמאליים הם מתחת ל-200 מ"ג לדצ"ל. LDL (כולסטרול רע) מתחת ל-130, ואם יש גורמי סיכום אחרים - מעל ל-100
HDL (כולסטרול הטוב) מתחת ל-50 מ"ג/דל
טריגליצרידים מעל 150 מ"ג/דל
אם הערכים תקינים, יש לבדוק אותם כל חמש שנים. אם לא, יש לטפל עד האיזון
דלקת כרונית תת קלינית, עלייה ברמת ה- CRP (C-reactive protein). בדיקה זו נכנסת לשימוש רק בשנים האחרונות, כדאי לבקש ולעשות אותה, יש לה ערך פרוגנוסטי גבוה לזיהוי סיכון למחלת לב. CRP מעל 0.5 דורש התייחסות מיוחדת
לחץ ודחק
חוסר פעילות גופנית

רוב גורמי הסיכון מהרשימה ניתנים לשליטת האדם עצמו, וחלק גדול מהם קשורים לתזונה. על ידי שינוים תזונתיים אפשר לשפר את בריאותנו ולמנוע או להאט את קצב ההתפתחות של מחלת לב, וגם אם המחלה כבר קיימת, אפשר להקל ולמתן את מהלכה.

אני רוצה להציע מספר כללים כדי לסייע בייצוב דרכים מעשיות לשינויי תזונה ואורח החיים למניעת מחלת לב.

כלל 1: לאכול אוכל מיטיב
לאכול סוגי שומן איכותיים, איכות יותר חשובה מהכמות. להימנע משומנים רווים ושומני "טראנס". שומנים רווים באים גם מהחי (בשר שמן, איברים פנימיים, עור ושומן של עוף, חמאה, קצפת, שמנת, גבינות שמנות) וגם מהצומח (מלביני חלב, גלידות וקצפות פרווה על בסיס צמחי, מזונות מוכנים הם מסתתרים תחת הכינוי שימן צמחי מוקשה). שומנים אלה מעלים רמת הכולסטרול הרע והטריגליצרידים ומורידים את כולסטרול הטוב. השומנים "הטובים" המומלצים כיום הם אומגה 3 ושומנים חד בלתי רווים. שומני אומגה 3 באים בעיקר מדגי הים הצפוני, כמו סלמון, מקרל, טונה (קפואה, בשימורים לא נשארים שומנים אומגה 3), הרינג, וגם מאגוזי מלך, שמן פשתן או גרעיני פשתן. שומנים חד בלתי רווים נמצאים בשמן זית ובשמן קנולה. סוג נוסף הוא שומנים רב בלתי רווים נמצאים בשמן תירס, חמניות, חריע וכדומה - בכמות קטנה בלבד ורק אם אין בריריה.
להרבות באכילת מוצרים העשויים מדגנים מלאים (חיטה מלאה, גריסים, קטניות, אורז מלא, פסטה מקמח דורום או קמח מלא וכדומה). להקטין משמעותית צריכת פחמימות הפשוטות (סוכרים, דבש, ריבות וכדומה), המוצרים מקמח לבן, אורז לבן ותפוחי אדמה.
לאכול שפע ירקות מכל הצבעים והמינים, ובכל צורת ההכנה.
להגביל את כמות הפירות ל-2-3 ביום: סוכר פירות מעלה את רמות הטריגליצרידים.
מותר ומומלץ לאכול 3-5 ביצים בשבוע.

כלל 2: לשמור על משקל תקין.
שמירה על משקל קבוע ונמוך ככל שניתן. עליית משקל (BMI מעבר ל-27-25) מהווה גורם סיכון משמעותי למחלת לב. משקל עודף תורם רבות לעליית לחץ הדם, סוכרת, לתגובה דלקתית ועליה ברמת ה-CRP.
חשוב לשמור על משקל גוף קבוע. עליה במשקל ב-5-6 ק"ג, אפילו אם נשארים עדיין במשקל תקין, גורמת לעליה משמעותית בסיכון למחלת לב, סוכרת ויתר לחץ דם. זאת הסיבה שלפעמים יותר כדאי להישאר במשקל מעט יותר גבוה לאורך זמן מאשר לרדת לעלות.

כלל 3: פעילות גופנית.
כיום חוסר פעילות גופנית נחשב כגורם סיכון עצמאי למחלות לב. ההמלצות: 30-45 דקות 7-4 פעמים בשבוע הליכה, אופניים, שחייה וכדומה. מוטב לפצל לפעילות קצרות של 10-15 דקות מספר פעמים ביום מאשר לא לעשות בכלל. פעילויות רגילות, כמו עבודה בגינה, עבודות בית, טיול עם הכלב, משחקים עם הילדים וכו' תורמות לשיפור פעילות הלב. מותר גם להתעמל במכון כושר, עד בהדרגה ובזהירות, כי פעילות מופרזת מזיקה ללב. לפי המחקרים, הליכה מיטיבה לנשים אף יותר מאשר לגברים במניעת מחלת לב ואירועים מוחיים.

כלל 4: טיפול במתחים.
מתח ולחץ מאיצים תהליכים הגורמים להתקפי לב, לירידה בכולסטרול הטוב, האצת התגובה הדלקתית ועוד. פעילות גופנית, מדיטציה, יוגה וגם כל פעילות נעימה ומיטיבה (טיפוח עצמי, מניקור, קניות, ספר טוב) מורידים את הלחצים.

כלל 5: נוזלים.
יש לשתות 8-10 כוסות נוזלים ליום, ללא תוספת סוכר, כולל מים, סודה, משקאות דיאט, תה וקפה ללא תוספת סוכר. לא להשתמש במים עם הטעמים שרובם מכילים לא מעט סוכר. לפי המידע העדכני אין הוכחות לנזק מממתיקים מלאכותיים עד להודעה חדשה ולכן אפשר להשתמש בהם. לעומת זאת הוכח ששימוש בסוכר מזיק.

כלל 6: לצרוך מגנזיום.
צריכת מגנזיום מונעת מחלות לב. מגנזיום נמצא בחיטה מלאה, בקטניות, ביקרות עם עלים ירוקים ובמים. ככל שהמים "קשים" יותר, יש בהם יותר מגנזיום. לבחור מים מינרלים בעשירים במגנזיום (בדקו את תכולת המגנזיום שעל גבי התווית). סימני מחסור במגנזיום: התכווצויות שרירים ברגליים, בפנים, בעפעף, עייפות. במקרים רבים אני רושמת למטופלים שלי תוספי מגנזיום בכמוסוסת או בכדורים, תלוי במקרה.

כלל 7: מלח ונתרן.
עודף מלח במזון מעלה את לחץ הדם ומהווה גורם סיכון למחלת לב. יש להימנע ממזונות כמו חמוצים, דגים מלוחים ואוכל תעשייתי מוכן, ולא להוסיף כמויות גדולות של מלח בזמן הכנת המזון.

כלל 8: חלוקה נכונה של הארוחות.
יש להימנע מארוחות גדולות ודשנות כדי להקטין עומס יתר על המערכות הגוף השונות, כולל כבד ולב, למנוע עליה ברמות הסוכר והאינסולין ולעודד ירידה במשקל.