ספרים חדשים בהוצאת יד ושם - לזכור ולא לשכוח

לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה, הופיעו 3 ספרים חשובים: "צביה האחת" מאת בלה גוטרמן; "היכון לקראת חירות!" עורך: זאב מנקוביץ; "הדורות הבאים - איככה ידעו?" מאת: בעז כהן. לקרוא ולחקור, לזכור ולהזכיר.

* "צביה האחת" - סיפור חייה של צביה לובטקין / מאת: בלה גוטרמן
"צביה האחת" הוא המחקר ההיסטורי הראשון על צביה לובטקין, אחת הדמויות הבולטות והמרשימות ביותר בהיסטוריה היהודית המודרנית. אישיותה של צביה התגבשה בנעוריה בעיירת הולדתה ביטן, כיום בבֶלַרוּס. היא החלה להתבלט בקיבוצי ההכשרה של תנועתה 'פרייהייט־דרור', והפכה בכורח הנסיבות לדמות מרכזית בה. הייתה מנהיגה רבת תעוזה והשראה במחתרת החלוצית בשטחי ברית המועצות, לוחמת ומפקדת במאבקו של הגטו, שותפה לקבלת ההחלטות באי"ל - הארגון היהודי הלוחם, ומעין 'אחות גדולה' לחניכים וללוחמים. כבר בתקופה זו, וגם בהמשך, התעלמה צביה מן 'האני' הפרטי שלה והתמסרה התמסרות מלאה ל'אנחנו': חניכיה וחבריה לדרך, לתנועתה - 'הקיבוץ המאוחד' ולקיבוץ לוחמי הגטאות שבו התגוררה עד לפטירתה.

מנהיגותה בתנועה, השתתפותה בלחימה בגטו ואחריו במרד הפולני, ומאוחר יותר פעילותה בקרב שארית הפליטה, עצבו אותה כדמות ייחודית שהקרינה על כל סובביה ומכריה. כשם שהשכילה להתמודד עם עבר קשה מנשוא, שהציב בפניה "חשבון חיים נוקב", כך נרתמה בהמשך להגשמתם המלאה של חיי חלוציות ובנייה בארץ ישראל. אף שניחנה באישיות ממגנֶטת וכריזמטית, הקפידה כל חייה על פשטות הליכות וצניעות מחמירה, ולא בכדי נשאו אליה רבים את עיניהם, בכל תחנות חייה, עד כי הפכה במידה מסוימת לדמות שהיא סמל ומופת.

ד"ר בלה גוטרמן, היא מנהלת אגף המכון הבין-לאומי לחקר השואה ביד ושם. בין השנים 1998 - 2006 שימשה מנהלת ההוצאה לאור והעורכת הראשית. על מחקריה בתחום מחנות עבודה וריכוז זכתה בפרס ע"ש ראול ולנברג, בפרס ע"ש רפאל למקין ובפרס קרן הזיכרון ע"ש ליאון לוסטיג.

* "היכון לקראת חירות!" רשימות מגטו קובנה וממחנה קאופרינג, אלמנך גדוד מעפילים והביטאון ניצוץ \ עורך: זאב מנקוביץ
"קשה קשה מאד לחשוב בשעה רותחת זו, על אותו הנושא, הלוחץ את הלב כמו בצבת של ברזל, אבל קשה עוד יותר לא לחשוב ולכתוב על נושא זה ולהחניק את הכאב שבלב ולהפנות לנושא אחר."

שני מסמכים נדירים שנכתבו בעצם ימי השואה בעברית בידי חברי ארגון ברית ציון, שרדו את תלאות המלחמה והשחרור והופקדו למשמרת עולם בארכיון יד ושם. האחד הוא אלמנך שכתבו בגטו קובנה חברי גדוד "מעפילים", נערים ונערות כבני חמש-עשרה, והאחר ביטאון שכתבו חברי הארגון שנכלאו במחנה קאופרינג. בספר הזה מוגשים לקורא שני המסמכים במלואם.

ארגון ברית ציון קם בקובנה עוד בימי הכיבוש הסובייטי של העיר, והוא חרת על דגלו את השאיפה לאחדות ציונית, את המאבק לכינונה של מדינה יהודית ואת בכורתה של העברית. שלושת העיקרים האלה מחלחלים כחוט השני בשני המסמכים שבידנו, מעט ששרד מפעילותו הענפה של הארגון.

"אם נשאר בחיים", נכתב בפתח האלמנך, "יהיה הספר הזה לנוּ, ספר זיכרון מעבודתנו הציונית בגטו... אך אם גורלנוּ למות, אז בספרנו זה, נציג מצבה לכל עבודתנו הקדושה". לעיני הקורא בניצוץ ובאלמנך נגלים חיי הרוח של צעירים וצעירות, הנתונים בצבת הברזל הנאצית, אבל סיסמתם היא "היכון לקראת חירות!".

הד"ר זאב מנקוביץ, חבר סגל האוניברסיטה העברית בירושלים, הוא איש חינוך והיסטוריון. כיום עומד בראש מרכז דיאנה זבורובסקי לחקר תוצאות השואה והשלכותיה, במכון הבינלאומי לחקר השואה ביד ושם.

* "הדורות הבאים - איככה ידעו?" לידתו והתפתחותו של חקר השואה הישראלי \ מאת: בעז כהן
ספרו של בעז כהן "הדורות הבאים - איככה ידעו?" משרטט לפני הקורא תמונה לא ידועה של תהליך התפתחות חקר השואה הישראלי ושל הכוחות החברתיים והתרבותיים שהשפיעו על עיצוב דמותו. המחבר מתחקה אחר צעדיו הראשונים של מחקר השואה, משלהי שנות הארבעים ועד להתגבשותו כתחום מחקר אקדמי בפני עצמו בסוף שנות השבעים. הוא מתאר את הניסיונות הראשונים לקיים מחקר היסטורי של השואה ואת האישים שהיו מעורבים בכינונו, את הפולמוסים הציבוריים שהתעוררו סביבו וכן את הקמתם של יד ושם ובית לוחמי הגטאות.

הספר מציע גישה אחרת להערכת המקום שתפסו ניצולי השואה בחברה הישראלית בראשיתה, ושופך אור חדש על מעורבותם ותרומתם הפעילה לחקר השואה והנצחתה, זמן רב לפני משפט אייכמן. בצד אלה מובאת בספר הערכה מחודשת בנוגע להתקבלות השואה וניצוליה בשיח הציבורי הישראלי.
זהו מחקר היסטורי וחברתי הפונה לקורא המתעניין בשואה ובמקומה בחברה הישראלית בכלל, ובחברה הישראלית בראשיתה בפרט.

ד"ר בעז כהן מכהן כראש התוכנית ללימודי השואה במכללה האקדמית גליל מערבי ומרצה במכללת שאנן. מחקריו עוסקים בהיסטוריה חברתית, תרבותית ואינטלקטואלית של העם היהודי לאחר השואה, ובמיוחד בחקר השואה המוקדם, בעדויות שואה בהקשרן החברתי והתרבותי ובגורלם של ילדים יהודים בשואה ולאחריה.