הרמן ודורותיאה, מאת יוהן וולפגנג פון גתה

פנינה ספרותית קטנה - סיפור אהבה נוגע ללב נרקם בין פליטה חסרת כל לבין בנו הצעיר של פונדקאי אמיד מאזור מיינץ. תרגמה ניצה בן ארי. הוצאת אוניברסיטת תל אביב.

פנינה ספרותית קטנה זו קצרה שבחים מיד עם צאתה לאור ב-1797. גתה עצמו אמר שבכל פעם שהוא קורא את הפואמה, הוא מתרגש מחדש. רבים ראו בה יצירה שירית שאינה נופלת מיצירות המופת של השירה האפית הקלאסית. משהו בהרמוניה שבין התוכן המודרני לבין הצורה הקלאסית, שובה את לב הקוראים מאז ועד היום.

בעידן הפוסט-מודרני, שבו כולם עוקרים ונעקרים, חוזרים ומתעניינים בה בזכות שאלות הזהות הלאומית והעקירה, והיא מתורגמת שוב לשפות רבות. הסיפור שלה פשוט: כאשר פלשו צבאות צרפת המהפכנית חצו את הריין ופלשו למערב לגרמניה, מילאו שיירות פליטים את הדרכים. סיפור אהבה נוגע ללב נרקם בין אחת הפליטות לבין בנו הצעיר של פונדקאי מאזור מיינץ.

הרמן ודורותיאה הייתה פופולארית במשך תקופה ארוכה. היא עמדה בשורה אחת עם פאוסט של גתה ועם וילהלם טל של שילר, ונחשבה ליצירה המפורסמת ביותר של גרמנה הקלאסית. יצירות אומנות רבות הושפעו ממנה. היא שימשה השראה לסופרים ומשוררים, גרמנים ולא גרמנים וכמובן למאיירים ולציירים שאיירו סצנות מתוכה. היא שימשה השראה גם בתחום המוסיקה: רוברט שומן כתב את הרמן ודורותיאה אופוס 136

הרמן ודורותיאה היא פואמה אפית בתשעה פרקי שיר. העלילה מתרחשת בשנת 1792, בתחילת המלחמות שהולידה המהפכה הצרפתית, כאשר הצבא הצרפתי בפיקודו של הגנרל קוסטין פלש לארץ הריין ולמשך זמן מה השתלט על חלקים ממנה. גתה הסתמך על מעשה שהיה כ-60 שנה לפני כן. הנסיך-הארכיבישוף של זלצבורג גירש אלפי תושבים פרוטסטנטים מן העיר וסביבתה והפליטים התיישבו בדרום גרמניה.

גתה העתיק את מקום ההתרחשות מזלצבורג למחוז הריין, וממלחמות הדת את תקופת המהפכה הצרפתית. בעזרת המבנה האפי ביקש גתה ליצור תמונה מיניאטורית חיה של הקיום האנושי בעיירה גרמנית קטנה, ובה בעת לשקף את השינויים והאירועים הגדולים על בימת העולם.

העלילה מתרחשת בפרק זמן קצר מאוד, יחסית לתהפוכות המתרחשות בה - בין שעות הצהריים והערב של אותו יום עצמו. הרמן הוא בנו של בעל פונדק אמיד מסביבות מיינץ, היוצא בשליחות הוריו להביא בגדים ומזון לשיירת פליטים שברחו מן הגדה המערבית של הריין לגדה המזרחית שלו. בדרכו אל הפליטים פוגש הרמן בנערה יפה הנוהגת קרון רתום לשני שוורים, שהתעכבה בדרך לסייע לאישה שכרעה ללדת באמצע המסע.

הרמן מתרשם עמוקות מיופייה ומאומץ לבה, מוסר לידיה את הצידה, וחוזר לספר להוריו על הנערה ולבקש שיסכימו לנישואיהם. אביו מטיף לו על כך שאינו נושא עיניו גבוה מספיק, ודורש שיבחר כלה שלה נדוניה נכבדת. אמו, הרואה בעגמת נפשו, תומכת בו, ומבקשת מהאב שיחזור בו. שני שכניהם, הכוהן והרוקח, מתנדבים ללכת להתחקות אחר הנערה ולשמוע מפי בני עמה אם ראויה היא.

הרמן מסיע אותם בכרכרה שלו לכפר שבו הפליטים חונים, והם אכן לומדים על כליל מעלותיה של הנערה. הם מוכנים לפגוש בה ולדבר בה נכבדות בשם הרמן והוריו, ואילו הצעיר נבוך פתאום מחשש כי הנערה תדחה אותו ותאבד לו לנצח. שני הרעים חוזרים אפוא לבית ההורים, לבשר להם כי הנערה אכן ראויה, ואילו הרמן מציע לה בינתיים לבוא עמו לביתו כמשרתת להוריו הזקנים. הנערה נעתרת.

בדרך הביתה מעמיקה ביניהם תחושת הקרבה והחיבה, אך כשהם מגיעים לשם, נעלבת הנערה מדברי האב הפונה אליה בחביבות מבודחת, כאל בחירת לבו של הבן. רק משמותר הסבך שנוצר בגלל אי-ההבנה, והנערה שומעת לראשונה על כוונותיו של הרמן, היא נעתרת לו, וגם האב מוחל לבסוף על דרישותיו ובאי-רצון מסוים מסכים לזיווג.

פרופ' ניצה בן-ארי היא מתרגמת, עורכת וחוקרת ספרות ותרגום באוניברסיטת תל-אביב. בן-ארי תרגמה יצירות מופת מגרמנית, אנגלית, צרפתית ואיטלקית, ביניהן פאוסט של גתה, וזכתה בפרס טשרניחובסקי לתרגום. ספריה, רומן עם העבר ודיכוי הארוטיקה: צנזורה וצנזורה-עצמית בספרות העברית 1930 - 1980, עוסקים בעיצוב זהות לאומית באמצעות הספרות.

הספר (144 עמודים) מחולק לתשעה פרקים ועוד אחרית דבר, מנוקד, וכבר בעמוד הראשון מופיע משפט שחשוב שנאמץ אותו: "מתת היא חובת העשיר" !!!

* הרמן ודורותיאה, מאת יוהן וולפגנג פון גתה. מגרמנית: ניצה בן ארי, בליווי אחרית דבר והערות של המתרגמת. הוצ' אוניב' ת"א, בשיתוף המפעל לתרגום ספרות מופת, מרכז הספר והספריות בסיוע משרד התרבות והספורט.