"והמלאכים שותקים" - ספר חדש מאת יוסף כהן אלרן

סיפורו של עזרא הילד, שממרחק של שנים מספר את סיפורה הטראגי של משפחתו, שיחד עם כל יהודי בגדד חוותה פרעות והתעללות. חיי הקהילה, התעוררות הציונות והגעגועים לאח שהגשים ונעלם. הוצאת צבעונים.

סיפורו של עזרא, ילד שממרחק של שנים מספר את סיפורה הטראגי של משפחתו, שיחד עם כל יהודי בגדד חוותה פרעות והתעללות. הוא פורש את הווי חיי הקהילה, התעוררות הציונות בעיקר בקרב צעירי הקהילה, במקביל להתגברות האנטישמית בקרב המוסלמים. עזרא קשור במיוחד לאחיו הגדול, הפעיל במחתרת הציונית, שגונב את הגבול בדרכו לארץ הקודש ונעלם. הגעגועים של בני המשפחה לצעיר האידיאליסט, עוברים כחוט השני בסיפור.

יוסף כהן אלרן, יליד עיראק, מחברם של 14 רומנים ושני ספרי שירה, עוסק בספר זה בשאלת הסבל האנושי והמוסר האלוהי, כפי שהם עולים מתוך מציאות חייהם של יהודי עיראק בסוף שנות הארבעים ומתוך הטרגדיות שפקדו את משפחתו של המספר.

והמלאכים שותקים מציג פרק הרואי, לא מוכר לרבים, של מאבק ציוני היסטורי בתולדות הישוב בתקופת קום המדינה. בסיס הרומן הוא סיפור אמיתי, הנשען על דמויות ואירועים שהתרחשו במציאות. את עזרא משקיף, גיבור הספר, פגש הסופר, יוסף כהן אלרן, באופן מקרי במסגרת עבודתו, ונלכד בכאב העמוק של אח המתאבל על אחיו מזה שישים שנה ולא יכול לפרוק את כאבו זה.

כהן אלרן נשאר נאמן לבסיס האירועים ולדמויות (החפירות בגן הבית, בריחת הסבתא לישראל, נישואי אמו של עזרא, מות שני האחים בבצרה, הפוגרום ההיסטורי בבגדד, מעצרי האב, מעצר עזרא הקטן, הדגים על שפת הנהר, הנחש שהכיש את דוריס אחותו של עזרא, ירושלים, ומה שאירע בה ביום שביקרו בה לראשונה, ועוד).

לצורך כתיבת הרומן נעזר כהן אלרן בזיכרונותיו שלו כילד מאותה ארץ, (הבית, השפה, הרחובות והאווירה ששררה בהם), ובספרות כתובה על אותה תקופה, מכתבים שתועדו, ההשבעה ל"הגנה" ועדות חיה על הלילה בלטרון, בו נהרג יחזקאל, אחיו של עזרא, עם עוד 22 בחורים (כשהצעיר ביניהם בן 16, והמבוגר בן 18).

יוסף כהן אלרן הוא סופר ומשורר, יליד עיראק 1943, בן זקונים למשפחה בת שמונה ילדים שהתגוררה ברחוב שבו חיו שתי משפחות יהודיות בלבד. ב-1951, בהיותו בן שמונה, עלתה המשפחה ארצה ונשלחה למעברה בסמוך לפתח תקווה, שם התגוררו במשך שמונה שנים, ללא חשמל, באפלה שורצת נחשים ועקרבים. בתקרת הצריף התנחלה משפחה של נחשים איתם הסכינו לחיות בשלום, תוך מאזן של אימה והפכו להיות סיוט חייו של כהן אלרן.

ב-1950 עברה המשפחה לחצי בית ערבי בפתח תקווה. כהן אלרן למד בבית ספר תיכון מקצועי מסגרות מכנית וכללית, שירת בחיל אוויר ולמד שרטוט וגרפיקה. הוא החל לעבוד ברשות הדואר והתקדם במהירות למעמד של מנהל משאבי אנוש - תפקיד אותו מילא שנים רבות. לפני כחמש שנים פרש מעבודתו לטובת התמסרות לכתיבת פרוזה ושירה, כשהוא מרחיב את שטחי הכתיבה גם לכתיבת תסריטים. התסריט הראשון היה עבודת גמר של לימודי תסריטאות, במסגרת האוניברסיטה הפתוחה וייצג את האוניברסיטה בתחרות סרטים ארצית.

את הטיוטא לספרו הראשון כתב בגיל 16 והוא פורסם בהיותו בן 26. את חמשת ספריו הראשונים פרסם תחת שמו המקורי יוסף כהן. מאוחר יותר הוסיף לשמו את שם העט אלרן, המורכב משמות שני ילדיו: אלונה ורני. נשוי לאישה ילידת רוסיה ומתגורר עד היום בפ"ת.

"יחזקאל נסע, אומרים לי, יחזקאל כבר לא כאן. מי יכול להחזיר לי את הרגע ההוא כדי לשנות אותו. מי יכול לאפשר לי להעניק לו חיבוק אחרון, לומר לו עד כמה אהבתי אותו. מעולם לא אמרתי לו מילים כאלה. גם הוא לא אמר. ורק ידענו, כמובן. היטב ידענו... אבל דבר לא יכול להחזיר אותו. ולו לרגע. לגעת. רק להגיע לאנחה המשחררת, אל סוף הגעגוע."

הספר  יצא בהוצאת צבעונים, שנוסדה בשנת 2000 ע"י ד"ר לאה צבעוני המו"ל והעורכת הראשית. מאז ראו אור קרוב ל-200 ספרים בתחומים מגוונים, תוך הקפדה על עריכה מקיפה מצד הלשון, הספרות והמדע. ההוצאה שמה לה למטרה להעלות את רמתה של העברית הכתובה.