מוכר הגרעינים - ספרו של משה וקנין מתרפק על זיכרונות הילדות

אדם בוגר ומצליח, צופה בראיה רטרוספקטיבית בשנות ילדותו בעיירת פיתוח, שם נאלץ לשרוד בחברה אלימה, סטריאוטיפית וקשת יום. ואם תרצו - ניתן לשנות את המציאות .

"...התבוננתי במראה וראיתי את אותו חיוך, שלא השתנה עם השנים, אבל קמטי ההבעה שליוו אותו העמיקו כל כך כמו ההבנה שלי את ילדותי, ונוספו להם הרבה קמטים אחרים שהיו קבועים בי גם כשלא חייכתי... נזכרתי בקולה הרך של אמא כשאמרה לי פעם שאני ילד פרא, שזה אופי כזה שלא משתנה, והשנים לא יכולות עליו. אמא ניבאה שאגיע רחוק. והנה אני פה, רחוק מאוד מרחוב ילדותי. חשבתי לעצמי מה משמעות המרחק הזה אם הכל נראה לי חי כל כך."

הספר "מוכר הגרעינים" נכתב על ידי אדם בוגר ומצליח, הצופה בראיה רטרוספקטיבית בשנות ילדותו בעיירת פיתוח, שם נאלץ להתנהל ולשרוד בחברה אלימה, סטריאוטיפית וקשת יום. מבעד לתיאור צבעוני ומפוקח, מספר הכותב על מפגשים של ילד מתבגר עם תושבי שכונת נעוריו, אנשים קשי יום, ברובם עולים חדשים. חלומו של הילד הוא שאותם גורמים המשליטים טרור ואימה על העיירה, ייעלמו כהרף עין. חלום נאיבי זה מתממש בספר. המספר מנסה, בדיעבד, לשנות סדרי עולם ואת כללי המשחק בעיירה שלו והופך מקורבן לגיבור.

הסופר הכותב את הספר בגוף ראשון, חוזר היום, בכתיבתו, כיזם היי-טק לשכונת נעוריו, ובמסע מרתק נפגש עם כל הדמויות הצבעוניות מעברו כדי לנער מעליו את זיכרונות ילדותו ולסגור מעגל. הסיפור נע בין שתי אמיתות: אובייקטיבית וסובייקטיבית. זהו סיפור של מי שבבגרותו כיזם  וכממציא, משנה את המציאות ומוכר לעולם "יש" טכנולוגי מ"אין" ומבין שהמציאות נתונה ללישה, לעיצוב ולשינוי, וכך גם אופן תפיסתה.

"מוכר הגרעינים" הוא ספר הביכורים של משה וקנין - יזם היי-טק, מחלוצי האינטרנט בארץ. נולד וגדל באשקלון. שירת בצה"ל ביחידה קרבית. השתתף במלחמת לבנון הראשונה. עם סיומה, נסע לארה"ב ל-11 שנים, במהלכן עשה שלושה תארים אקדמיים בתקשורת מחשבים ומנהל עסקים. עבד במעבדות הפיתוח של BELL, בניו ג'רסי, ארה"ב.  ב-1998 חזר ארצה. כיום תושב רעננה, אב שלושה.

וקנין גדל בשכונה דרומית של העיר אשקלון, שבשנות השישים והשבעים הייתה חצויה לשתיים: השכונה הדרומית, שרוב תושביה היו עולים חדשים, קשי יום ומרובי ילדים, מול השכונה הצפונית המבוססת, שתושביה היו עולים מדרום אפריקה, עתירי ממון ששלטו בעיר ביד חזקה. כשהיה נער בן 13 התפרנס ממכירת גרעינים (ומכאן שמו של הספר), שקלה בעצמו, באצטדיון הכדורגל בעיר, עד שיום אחד המשפחה ששלטה בעיירה החליטה להעיף אותו לכל הרוחות. כנער,  לא ויתר בקלות ויצא למאבק עיקש כדאי לשנות את פני העיירה כולה.

משה וקנין הוציא לאור, בד בבד עם הספר המודפס, ספר דיגיטלי בטכנולוגיה חדשנית, ובכך עקף את בעיית המכירה של הספר המודפס בחנויות ורתם את הידע שלו בתחום השיווק להפצת הספר. עם סיום כתיבת הספר ערך המחבר מדגם. הספר חולק למאה קוראים ממגזרים, אזורים, תפקידים וגילאים שונים, כדי לבדוק את תגובותיהם ולזהות את קהל היעד של הספר. 98% מהקוראים הגיבו בהתלהבות.

במקביל, החל בבניית גירסאות דיגיטליות לאייפון ולאייפד ובנה שיטה מקורית לאיסוף מידע דרך המדיה הדיגיטלית. בעזרת טכנולוגיה שמוטמעת בתוך הספר הדיגיטלי, ניתן לקבל מידע בזמן אמת באיזה עמוד הפסיק הקורא את קריאת הספר והאם הבעיה היא המחיר. מידע זה מנותח. בעזרת  יצירת תקשורת עם הקוראים ניתן לאתר את הבעיה, להוציא גרסה חדשה של הספר עם שינויים מתאימים ועם הצעת מחיר חדשה. למשל, אחת הבעיות שאותרה היא שחלק מהקוראים לא ידעו איך לדפדף. מיד עלתה לרשת גרסה נוספת של הספר ובראשיתה הסבר על הדפדוף. היכולת להגיב בזמן אמת ויצירת תקשורת עם הקוראים/המשתמשים, בונה קהל קוראים נאמן, שחשוב הן ליוצר להמשך התקשורת והן למו"ל לצורך הוצאת ספרים נוספים.

"...החיות הזורמת מהרחוב הניו יורקי זורקת אותי באחת אל רחוב ילדותי. פתאום הזיכרונות מציפים את מוחי, ולאט לאט מתחברים מעצמם למין מטפחת ארוכה המשיגה אותי לאחור כמו במעשה קסם, אל המקום הראשון שהכיר אותי, כמעט ארבעים שנה לאחור. מראות האנשים הדרומיים הרצים אל החיים וכל כך רוצים לחיות, מזכירים לי דמויות מעברי שעיצבו את ילדותי. ילדות של ריצה בלתי פוסקת. מי שרצה לחיות לא יכול ללכת, אלא חייב לרוץ, ואם לא ידע לרוץ היה נופל וחוטף... הפשלתי את המכנסיים ומיששתי את הצלקות שנשארו ברגליי מאותה תקופה. חשבתי לעצמי שאני עוד ידעתי לרוץ, ורצתי מהר, פשוט רצתי, לא הסתכלתי לאחור."

מעוף הוצאה לאור .

ספר קריא, מעורר נוסטלגיה ואהדה !