נשים ויין – על הקשר הקוסמי בין תשוקה לאמא אדמה

בשיחה קולחת עם רוני ססלוב, אחת הצעירות המרתקות של עולם היין הישראלי (ובכלל), עמדנו על הקשר האמיץ בין צריכת היין, טעמיהן של נשים והעולם העשיר הזה שספק אם מישהו מכיר אותו כהלכה באמת.

המסקנות, אגב, מענייניות ביותר...באופן רשמי, דרכה הססלובית – כפי שאני אוהבת לכנותה - לראשונה על ענבים בגיל 14 ומאז אי אפשר לעצור אותה... היא סיימה תואר ראשון בפקולטה לחקלאות ברחובות, עברה מסלול ייננות באוניברסיטת ברוק שבניאגרה ועוד מגוון קורסים שונים באוניברסיטת דייויס שבקליפורניה ובמכון התקנים בישראל. היא תכולת עיניים, עם גומות וחיוך שאיתם היא קונה את עולמה, בעלת תובנות ברורות על החיים, יודעת המון ובעלת חושים מחודדים כיאה לייננית מדופלמת.אגב, מבט חפוז על החולצה שלבשה כאשר הגיעה לראיון מספיק כדי להבין עד כמה היא מחוברת לעבודתה : חולצת טריקו עם לוגו יקב 'ססלוב' מאחורה ומקדימה רשום המשפט : Save water, Drink wine !בתחום הנחשב לגברי מאוד ובארץ על אחת כמה וכמה, היה לי בבחינת תענוג עילאי למצוא אישה כה מפוכחת ומבריקה המייצגת בכבוד מסורת משפחתית וזיקה לעולם היין שהיא חזקה מכל תשוקה אחרת בחייה.במקור נסובה שיחתנו סביב הקשר האמיץ בין הרגלי הצריכה של נשים וגברים בהתייחס ליין אך במהלכה הגיעו הרבה תובנות נוספות המתייחסות להרגלי האנושות בהתייחס ליין עוד משחר ההסטוריה ועד ימינו אנו.האם באמת קיימים הבדלים ?"אכן כן. ההבדל הראשון הוא הסטורי. בעבר לא היה נהוג שנשים תשתנה יין בכלל. כמו כל דבר אחר שחל עליהן איסור. הרי צריכת היין החלה מצרכים דתיים, פולחניים וסניטריים כאשר שתו יין במקום מים.הידעת שלצבא של נפוליאון מילאו במימיות יין במקום מים ?! (לא פלא, אם כן, שלא הצליחו...)הן בקרב המלכים והן בקרב פשוטי העם היה מדובר במנהג גברי והיחידות שנהגו לשתות לשוכרה אז היו הפרוצות.אגב, על פי הגישה שלי, אני מרגישה שעל מנת שזה יגיע צריך להתנהג כאילו זה כבר כאן. אנחנו – כנשים – נמצאות במקום הזה של 'כוונה יוצרת מציאות', דהיינו: על פניו לא צריכים להיות הבדלים.ואם נחזור להבדלים, הרי שמדובר גם בהבדלים צרכניים : ההבדל היחיד בין אישה המבינה ביין לבין אישה שאינה מבינה ביין הוא ביטחון עצמי וניסיון."מה זאת אומרת ?"רק ברגע שמבינים ביין – מבינים כמה יש עוד ללמוד ואז מגיעה צניעות אמיתית ללא יומרה, אלא, מבט מיישיר בעיניים לרמת ההתמצאות.כמו כל דבר בחיים, ידע זה כוח וכוח מעניק ביטחון עצמי !"וכאן לוקחת אותי הססלובית צעד אחד אחורה כאשר היא טורחת ומסבירה כי "לפני מאות שנים יין היה בגדר משהו שכל אחד שתה משום שהגפנים היו גדלים בחצר הבית. יין היה דבר פשוט : ענבים שתססו ואז יש יין. אנו לא המצאנו את התופעה, אלא, גילינו אותה. תסיסת הענבים היה דבר שקרה מעצמו.כל עניין הטעימה, ההכנה והשימוש על פי קודים מאוד ספציפיים, הוא עניין של ה – 200 שנים אחרונות והגיע מצרפת. הם אלו שהביאו את הפיינשמקריות לעניין.בכלל, אם נטעם היום יינות שהכינו פעם, סביר להניח כי יהיו נוראיים למדיי. עם התפתחות הטכנולוגיה והסניטריה התאפשר לשבח יינות למה שאנו מכירים היום וגם אלו עדיין נמצאים בפיתוח.זאת ועוד: ביין יש את כל מה שהטבע מזהיר ממנו : חמיצות, מרירות ועפיצות.לכן ילדים אוהבים מתוק או מלוח. היין בתצורתו המלאה הוא כבר טעם נרכש שאנו גם יודעים לספר לגוף שהוא אינו מזיק לנו.לכן, מי שלא נמצא במלחמת הישרדות יכול להרשות לעצמו לפתח גבינה מיושנת משך 5 או 10 שנים או יין בהתאם. יש לזכור כי פעם יין לא היה בגדר מותרות – מה שהיום הוא כן. פעם גם העניים שתו והיום זה השתנה."ומה מבחינת הרגלי רכישת היין ?"כאן יש נתון מעניין : מסתבר כי נשים רוכשות יין יותר מגברים. לכן, בארה"ב, למשל, התחילו לעצב את התוויות עם יותר פרפרים, בע"ח ודומיהם משום שאלו מושכים יותר את עיניהן של נשים".אם כן, כיצד מבצעת אישה רכישת יין בפועל ? על פי אילו קריטריונים ?" אם אין המדובר בידע והכרה גרידא על יין ספציפי, אז על פי המלצה (ביקורת, מדליה או המלצה בחנות) ועל פי עיצוב התווית. עולה כי התווית היא גורם מאוד מכריע ברכישת יין אצל הנשים משום שהחשיבה שלנו אומרת "אני רוצה שזה ייראה כמו שאני רוצה שזה יהיה..." אישה מקבלת מסרים החל מהמארז."כיצד מקרבים נשים ליין ?"בעבר היו לי במועדון היקב שלנו 99% גברים. היום, לאחר כעשור יש לי 70% גברים והיתר נשים. בפועל, לא משנה כמה מישהו מבין כי אם משנה כמה היין טעים. על כן, המטרה של היין היא אחת : להיות טעים !גם מי שאינה מודעת למילה 'עפיצות' (=תחושת יובש בפה, הנגרמת משתיית משקאות או מאכילת מזונות המכילים טאנין ) זה משהו שהגוף מרגיש.יין מאוד מעשיר את החיים ועל כן, כל אחת צריכה לבדוק כיצד היא רוצה לעשות זאת. יש מי שתבחר לגשת לחנות יין ותתחיל עם זן מאוד ערב לחיך כגון גוורצסטרמינר שיש בו מתיקות עדינה ופירותיות. (לטעמי, גם המבינים הגדולים ביותר יכולים ואף צריכים לטעום אותו כי הוא פשוט טוב).יש מי שתבחר לקחת קורס וזה – מאיץ את הידע הנרכש. אצלנו, למשל, מקיימים ביקב סדנת חידוד חושים המדברת על החוויה הגופנית שלנו כאשר אנו מושפעות מיין. בכלל, מהי השפעת הצבע על הגוף. למשל, הידעתן כי צבע אדום מעורר את מערכת הרבייה בגוף ? לא בכדי נחשב כצבע רומנטי...מי שאינה מתחברת לקורס, פשוט שתשתף את רעתה מה היא מרגישה בעת שתיית היין".מאחר ונשים הן רגישות יותר, האם לא יכול להיות שנתוני הבסיס שלהן יהיו טובים יותר ברמת האבחון?"זה לאוו דווקא עניין הרגישות אצל נשים, אלא, עניין התקשורתיות. הקשר בין מה שאישה מרגישה בחיך ליכולתה לבטא את זה במילים.יותר מהכל מדובר בתרגול. להבין מהי התחושה בפה, האם מוצאים ריח ואם כן, איזה ריח..."מה דעתך על כל מי שאומר כי כל נושא ההתעסקות ביין הוא 'פלצני' מלכתחילה?"לא כדאי להגדיר משהו כפלצני כי אז מאבדים הרבה מהיופי שיש בו וביין יש כל כך הרבה דברים מרגשים.בסך הכל, אין צורך בידע כדי ליהנות מיין. לא צריך לדעת מהי תסיסה מלו-לאקטית כדי לטעום היטב. ידע פשוט ייתן להבין כמה יש להעריך משהו, להיות מודע ממקום אחר.""לסיכום", אומרת לי הססלובית בעיניים בורקות, "יין הוא קסם, השאלה הנשאלת היא האם אנחנו פתוחות ליהנות ממנו...?!"אני בהחלט יודעת מהי התשובה שלי. אך מה איתכן ???