"הזהו אדם?" ניר רון בהצגת יחיד מטלטלת, בחאן הירושלמי

מחזה על-פי ספרו האלמותי של פרימו לוי, בעיבודה ובבימויה של מור פרנק - סיפור מצמרר אודות רוח האדם, השורדת את זוועות השואה. לא להחמיץ!

שרידי השואה וחוקריה ניצבים אילמים במאמציהם הנואשים, להעביר לדורות הבאים את אימתה ולקחיה של אותה תקופה. הסופר פרימו לוי (1987-1919), יהודי-איטלקי יליד טורינו וכימאי במקצועו, ששרד מן התופת, זעזע קוראים ברחבי העולם ביצירות הפורצות את חומות השחור והשכול.

בלשונו הפשוטה והפיוטית, בחום האנושי השופע, הוא מאיר שביב של תקווה וחושף את האדם ששמר על צלם אנוש ושרד למרות הכל. בספרו הראשון "הזהו אדם?" - שפורסם לראשונה בשנת 1947 ותורגם לשפות שונות בכל רחבי העולם - מגולל פרימו לוי את סיפור לכידתו בידי הפשיסטים האיטלקים ובשליחתו למחנה הריכוז אושוויץ, ומתאר את החיים בתקופה בה שהה במחנה עבודה של מחנה המוות הזה, עד תום המלחמה. ספר שחובה לקרוא אותו (יצחק גרטי תרגם לעברית, הוצ' עם-עובד, ספריית אופקים) ומומלץ לקרוא גם את המשכיו בטרילוגיה: "ההפוגה" ו"השוקעים והניצולים". ב1987 נפל לוי אל מותו בבניין מגוריו בנסיבות מסתוריות.

לגשת ליצירה כזו הוא אתגר לא פשוט. מור פרנק - בוגרת בהצטיינות של החוג לתיאטרון באוני' ת"א, שיש לה רקורד עשיר של כתיבה ובימוי מחזות- עיבדה את הספר הזה להצגת יחיד, למרות החששות הטבעיים שלה: "... אנחנו לא יכולים להציג את פרימו לוי על הבמה. קשה עד בלתי אפשרי. איך אפשר להציג את הדבר הבלתי נתפס הזה ששמו 'השואה'? והרי את המילים עצמן קשה לפעמים להגיד. ומהתובנה הזו נוצר הפרדוקס שמניע את ההצגה: איך אפשר להציג את מה שאי אפשר להציג? איך לספר את מה שאי אפשר לשמוע? איך להפיח חיים וגוף במה שלא נותר בו חיים וגוף?"

בעיבוד הרגיש של פרנק היא מחדדת את הפרטים הקטנים, האנושיים והלא אנושיים, המרכיבים את סיפורו האישי של פרימו לוי: הקאפו שמנקה, ללא שנאה ובאופן הטבעי ביותר, את כף ידו המלוכלכת משמן, על בגדיו המטונפים של פרימו; כף הדחפור הענקית הפוערת את פיה ונוגסת באדמה ברעבתנות אל מול שורה של עצירים רעבים, העומדים מוקסמים מול סעודת הדחפור; כף המרק התלויה על מסמר יחיד בקיר, הנופלת למשמע הפצצות הרוסים הבאים לשחרר את המחנות;
ומור פרנק אף ביימה את המחזה - הכי נטו, הכי נטול מניירות, הכי מסתמך על יכולותיו של השחקן ניר רון.

הצגת יחיד אף היא דבר לא פשוט. שחקן שצריך לשאת לבד על כתפיו את ההצגה, מתמודד עם קושי של ממש, קל וחומר כשמדובר בנושא כ"כ מורכב כמו 'השואה' וניר רון - מבכירי השחקנים של תיאטרון החאן הירושלמי, המפליא גם בקומדיות וגם בדרמות - עושה עבודה פנטסטית. הבמה ריקה מכל חפץ, אבל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו של רון, משמשים כתפאורה מושלמת. הקול המרטיט המוביל את דמיוננו בנבכי הסיטואציות, השתיקות המשתקות, המעברים מקדמת הבמה לאחורי האולם, הבגדים המושלים, העניבה שהיא גם סמל למעמד אנושי וגם חבל הגרדום, והעיניים המהפנטות שלו. שחקן מחונן שמחזיק את הקהל בביצים (ותסלחו לי על הביטוי, אבל תתארו לעצמכם את התחושה...).

הצגת היחיד "הזהו אדם?" בתיאטרון החאן, חוויה מטלטלת, חשובה ומאד מומלצת לצפייה.

"הזהו אדם"? ספרו של פרימו לוי
תרגום לעברית של הספר: יצחק גרטי
עיבוד ובימוי המחזה: מור פרנק
שחקן: ניר רון
תאורה: ג'ודי קופפרמן
מוסיקה: רועי ירקוני
עוזר במאי: נועם פלג
תלבושות: לאה יוחנן
תאורנית ומנהלת הצגה: אנה ויסלברג