"האדרת" מאת גוגול, בתיאטרון החאן הירושלמי

טרגי-קומדיה. אדרת מפוארת ועליבות החיים. הצגה בחאן הירושלמי מאת גוגול, בעיבוד למחזה של שחר פנקס ובבימויה של שיר גולדברג. כדאי לראות!

לולא ידעתי שזה מחזה מאת גוגול, יכולתי לייחס אותו לחנוך לוין. השמות המפוצצים, הסיפור הגרוטסקי, עליבותן של הדמויות והבדידות שלהן.. מה שמראה שאין חדש תחת שמי התיאטרון, אבל כשהחומר טוב, הוא בהחלט מרגש כל פעם מחדש. כך (מבחינתי) חנוך לוין, כך (כמובן) גם גוגול וההצגה "האדרת" בתיאטרון החאן הירושלמי.

התוודעתי לגוגול בתיכון, כשלמדנו את המחזה שלו "רביזור" (בובצ'ינסקי ודובצ'ינסקי שלו, מככבים עד היום ככינויים לכמה ממכריי..). ומשם המשכתי לקרוא מחזות וסיפורים משלו (מבחר מיצירתו: "טארס בולבה" (1835), "החוטם" (1836), "האדרת" (1842), "רוויזור" (1836), "נפשות מתות" (1842) ועוד). נהניתי, גיחכתי, חמלתי. זה קרה לי שוב כשצפיתי בהצגה "האדרת", המועלית בתיאטרון החאן - שיותר ויותר מצדיק בהפקותיו, לעלות מת"א לעיר הקודש ולצפות בהן בחאן הירושלמי עצמו.

נחזור ל"אדרת". שגרת יומו של הפקיד הזוטר והאפרורי, אקאקי אקאקייביץ׳ באשמאצ׳קין, מופרת, שעה שהוא מבקש להתקין לעצמו אדרת חדשה, כדי להתגונן מפני הקור העז בסנט פטרבורג. המעיל שלו ישן וקרוע, ולמרות מצבו הכלכלי הרעוע, הנה התרחש נס וקיבל בונוס במשכורתו הדלה, והוא חומד אדרת מפוארת ויקרה.

דרך הסיפור הכל-כך טריוויאלי הזה, אנו מכירים טיפוסים מחייו של אקאקי גיבורנו, בהם חבריו הפקידים הרכלנים והקנאים, השכנים המתנכרים, החייט ואשתו, הו אשתו.. העניים המרודים והגנבים, שמתברר שגם בימינו, בסביבתנו החברתית, נמצא כמותם בשפע, מה ששוב יחזיר אותי לומר ש"אין חדש.. " ושגוגול עדיין רלבנטי.

"האדרת" היא סיפורו הקלאסי, הטרגי-קומי של גוגול, בעיבוד דרמטי חדש, על סתם פקיד לא חשוב, על לעג החברה שבה הוא חי, על מותו, ועל רוחו המתה השבה לבקש נקם. מצחיק-עצוב, מריר-בלי כל מתיקות. פאר האדרת ועליבות החיים. ככה זה הולך ביחד.

זו ההפקה השנייה שמעלה תיאטרון החאן, בה משתפות פעולה שיר גולדברג - הבמאית ושחר פנקס - שעיבדה את הסיפור למחזה. זאת, לאחר שבשנת 2012 עלתה ההצגה "תהילה" במסגרת פסטיבל "לילות עגנון", אשר זכתה להצלחה גדולה בקרב הקהל וכן לשבחי הביקורות.

ניקולאי ואסילייביץ' גוגול
גוגול (‏1852-1809) נולד במה שמוכר היום כאוקראינה, לאב סופר ושחקן תיאטרון חובב. בשנת 1828 עבר גוגול לסנט פטרבורג, שם עבד במשרה ממשלתית ולימד היסטוריה באוניברסיטת סנט פטרבורג. גוגול כתב סדרות של סיפורים המתרחשים באוקראינה מולדתו וכן סיפורים, אשר עלילתם מתרחשת בסנט פטרבורג, בדומה לעלילה ב"האדרת".
המחזה "רביזור", אותו פרסם ב-1836, היה הראשון שהעניק לו הכרה ציבורית כסופר, אך הנימה הסאטירית של יצירה זו גרמה לעוינות כלפי גוגול והוא נמלט לרומא. את מרבית שארית ימיו חי גוגול מחוץ לארצו, בשווייץ, פריז ולבסוף באיטליה. בגלות כתב את הסיפור הקצר "האדרת". בשנת 1848עבר גוגול לדת הקתולית. פרסום ספרו "התכתבות עם ידידים", המטיף כיצד לנהוג, גרר תגובות נזעמות, ובהן זו של בלינסקי, שכתב לגוגול מכתב גלוי בו הוא מוקיע את רעיונותיו החשוכים. מכתב זה נאסר לפרסום.
הוא נחשב לאחד הכותבים האנטישמים. בשנת 1848 עלה לרגל לפלשתינה (!). גוגול נפטר בשנת 1852 במוסקבה.

* שיר גולדברג – בימוי:
בימאית, בוגרת תואר שני בבימוי (MFA), הפקולטה לאמנויות, אוניברסיטת תל אביב (2005). זוכת פרס הבימאית המבטיחה בפסטיבל ישראל על ההצגה "היי יפה" (2006) ופרס היצירה המקורית בפסטיבל encounter 2007, צ'כיה, על אותה הצגה.
בין עבודותיה: "אבא שלי לא ציפור" (פסטיבל ישראל, תיאטרון הקאמרי), "האופרה דון ג'ובאני" (האקדמיה למוסיקה ע"ש בוכמן-מהטה), "בשר גבירותי ורבותי" (אנסמבל הרצליה), "חושים" (תיאטרון תמונע), "קונצרט החליל" (התזמורת הפילהרמונית הישראלית), "היי יפה" (פסטיבל ישראל, צוותא, תיאטרון החאן, תיאטרון חיפה, תיאטרון הקאמרי),"Walk(no)man" (בשיתוף פעולה עם שחר פנקס, פסטיבל עכו 2006), "תהילה" (בשיתוף פעולה עם שחר פנקס, תיאטרון החאן 2012), "אדם לא מת סתם" (בשיתוף פעולה עם שחר פנקס, תיאטרון הבימה 2013).

* שחר פנקס - עיבוד למחזה:
בוגרת תואר שני בבימוי, הפקולטה לאמנויות, אוניברסיטת תל-אביב. כתיבה: "ארץ חדשה" (בשיתוף עם שי פיטובסקי, תיאטרון הבימה), "בשר גבירותי ורבותי" (אנסמבל הרצליה), "אבא שלי לא ציפור" (פסטיבל ישראל), "פרסאוס ומדוזה" (המשכן לאמנויות חיפה), "Walk(no)man" (בשיתוף עם שיר גולדברג ומשה פרלשטיין, פסטיבל עכו 2006), "תהילה" (בשיתוף פעולה עם שיר גולדברג, תיאטרון החאן 2012), "אדם לא מת סתם" (בשיתוף פעולה עם שיר גולדברג, תיאטרון הבימה 2013). דרמטורגית בתיאטרון הבימה.

האדרת - תיאטרון החאן:
משתתפים: אדי אלתרמן, דודו בן זאב, יואב היימן, יעל טוקר ודוד קיגלר
עיבוד למחזה: שחר פנקס
בימוי: שיר גולדברג
תפאורה: שני טור
תלבושות: פולינה אדמוב
מוסיקה: דניאל סלומון
תאורה: רוני כהן

(* צילום: יעל אילן)