נשים הסובלות מאנורקסיה או מבולימיה מציירות את עצמן בצורה שונה מאשר נשים שאינן סובלות מהפרעות אכילה

המשמעות: אנשי מקצוע יכולים להסתייע בציור עצמי כחלק מאבחון נשים הסובלות מהפרעות אכילה.*

נשים הסובלות מאנורקסיה או מבולימיה מציירות את עצמן במאפיינים השונים בצורה מובהקת מציור עצמי של נשים שאינן סובלות מהפרעת אכילה ונמצאות במשקל תקין, כך עולה ממחקר חדש משותף לאוניברסיטת חיפה, המרכז הרפואי סורוקה ומכללת אחווה ופורסם בכתב העת "the arts in psychotherapy". "ממצאי המחקר מראים כי ניתן לאבחן נשים הסובלות או עלולות לפתח הפרעות אכילה מסוג זה באמצעות מבחן פשוט ובלתי פולשני של ציור עצמי", אמרה פרופ' רחל לב-ויזל, ראש בית הספר לטיפול באמצעות אמנויות באוניברסיטת חיפה ואחת מעורכות המחקר.

במחקר שנערך על ידי פרופ' לב-ויזל, ד"ר יוני גז, שמרית וולצקי, ד"ר בת שבע פנר וד"ר דייגו קרוצבסקי נבדקו 76 נשים. 36 מהן היו מאובחנות כמי שסובלות מאנורקסיה או מבולימיה ומולן נבדקו שתי קבוצות ביקורת: 20 נשים ללא הפרעת אכילה אבל במשקל יתר ו-20 נשים ללא הפרעות אכילה ובמשקל נורמאלי. הנבדקות מילאו שני שאלונים מוכרים ומוכחים לבדיקת הפרעות אכילה ולאחר מכן התבקשו לצייר את עצמן, ללא שום הוראות או מגבלות.

לאחר קידוד הציורים התברר כי מאפייני הציור של קבוצת המחקר וקבוצת הביקורת היו שונים בצורה מובהקת בארבע קטגוריות: ציור הצוואר - נשים הסובלות מאנורקסיה או מבולימיה נטו לצייר צוואר כפול, צוואר שאינו מחובר או ציור ללא צוואר בכלל; ציור הפה - הפה היה מודגש יותר בציור של נשים שסובלות מאנורקסיה או בולימיה; הירכיים היו עבות יותר אצל הנשים שסבלו מהפרעת האכילה; כפות רגליים - נשים עם הפרעת אכילה נטו לצייר יותר ציורים ללא רגלים או ציורים שבהם הרגלים מנותקות מהגוף. עוד התברר כי הציור העצמי יכול להבחין גם בין נשים הסובלות מאנורקסיה לבין הבולימיות: נשים הסובלות מאנורקסיה נטו להתעלם בציור העצמי מהחזה, להדגיש פחות את קווי המתאר של הגוף ואורך קווי הציור שלהן בסנטימטרים היה קצר יותר.

כדי לבחון עוד יותר את המהימנות של מבחן הציור, הושוו התוצאות שנמצאו מובהקות עם שני המדדים המוכרים והמוכחים לבדיקת הפרעות אכילה ונמצא מתאם חיובי חזק בין המבחנים.

"נשים הסובלות מהפרעות אכילה נוטות בדרך כלל להסתיר את מצבן, אפילו מאנשי המקצוע והמטפלים והן מתקשות במקרים רבים לדבר על הבעיה שלהן. לכן, כלי בלתי מילולי ובלתי פולשני כמו בקשה פשוטה לצייר את עצמן הופך לכלי חשוב למטפלים באמצעות אמנויות", אמרה פרופ' לב-ויזל.