סרטן השד בראי הנפש-הזווית הפסיכולוגית וההשפעות הנפשיות של סרטן שד על המטופלות, בני זוגן וכל המשפחה

מהן ההשפעות האפשריות של המחלה על נשים המתמודדות עם סרטן השד ובני משפחתן: כיצד בא לידי ביטוי בתפקוד היומיומי, ביצירת מתח אישי ובין בני המשפחה, מצב חברתי, כלכלי, תעסוקתי, כיצד משפיעה ההתמודדות עם סרטן שד על הדימוי עצמי/גופני, תפקוד מיני ועוד.



זיהוי סרטן שד אצל אשה משפיע קודם כל כמובן עליה. יחד עם זאת צריך לזכור כי כל הסובבים אותה מושפעים, והיא מושפעת חזרה מתגובותיהם.
האם תגובות מסוימות של המטופלת וסביבתה ישפיעו על סיכויי החלמתה מהמחלה?
האם זהו המדד היחיד? אולי חשוב באותה המידה ויותר איכות חייה וחיי המשפחה מבחינה נפשית?

נעשו עבודות מחקר שונות ורבות בתחום.
בסקירה זאת אביא כמה מהנושאים שנבדקו.

במרץ 2003 פורסם מחקר בעיתון. ONCOLOGY CLIN J שנעשה בנושא דיכאון אצל בני זוג של נשים חולות סרטן שד.
החוקרים ניסו לבנות מודל שיבחן את הדיכאון בבני הזוג ויאבחן האם מדובר בדיכאון תגובתי מתאים למצב או בדיכאון קליני הדורש טיפול. הם אספו נתונים מ 206 בני זוג ו206 חולות שאובחנו בזמן האחרון כחולות סרטן שד ללא גרורות. הדיכאון נמדד לפי מדד מוכר ונבדקו 19 משתנים שנמצאו בספרות כגורמים, לצורך בנית המודל.
המשתנים כללו משתנים פסיכולוגים סוציאלי דמוגרפים וקשורים לטיפול.
התוצאות – בני זוג נטו לדיכאון אם היו מבוגרים יותר, פחות משכילים, נישאו לאחרונה, דאגנות יתרה לגבי איכות חיי נשותיהם, מוטרדים יותר מהישגיהם בעבודתם, פחות בטוחים בעתידם ונישואים פחות מתאימים.
המודל תיאר נכון 89.2% מבני הזוג.
מסקנות החוקרים: צריך לבדוק את בני הזוג של החולות החדשות בסרטן שד ולעזור להם יותר טוב לעבור את האיום של מחלת סרטן השד בה לקו נשותיהם.

מאמר אחר שפורסם בעיתון פסיכו-אונקולוגי באפריל 2005 עסק באיכות החיים של בעלים לנשים חולות סרטן שד. הם הניחו שתחושת האיום על החיים ותופעות הלוואי בזמן הטיפולים גורם לחץ רב על החולות ובני משפחתם. הבעלים פגיעים במיוחד מפני שהם מהווים מקור התמיכה העיקרי לנשותיהם.
המחקר בדק איכות החיים של 79 בעלים לנשים חולות, מול 79 בעלים לנשים בריאות, מקבילים בתכונות אחרות. הבעלים של החולות קיבלו ציון נמוך יותר בבריאות כללית, חיות (ויטאליות), מצב אמוציונאלי ובריאות מנטלית.
לא היה הבדל בתפקוד פיזי כאבים ותפקוד סוציאלי. איכות חיים יחסית טובה יותר נצפתה אצל אותם בעלים שלא הוטרדו גם במתן עזרה וטיפול פיזי בנשותיהם החולות. דרגת חומרת המחלה, הזמן שעבר מהאבחנה, לא היו קשורים לאיכות חיי הבעלים.

ב - 2006 התפרסם מאמר בעיתון הבריטי לסרטן (BRITISH JOURNAL OF CANCER). מאמר זה עסק בבעיות התנהגותיות ורגשיות של ילדים לנשים חולות סרטן שד בגיל בית ספר.
בדקו ילדים בגיל 6-17 שנים נלקחו נתונים מהאמהות החולות מבני זוגן וממורות בית הספר.
נבדקו 107 משפחות בהן החולות היו 3-36 חודשים לאחר זיהוי סרטן שד.
הילדים עם בעיות היה קשר למידת התקשורת הפתוחה במשפחה ורמת הדיכאון של האם, יותר מאשר לחומרת החולי.
לואיס, אליסון+וודס, (1985) ציינו אפיונים לבעיות ילדי-החולות בסרטן השד, על-פי טווח הגילאים:
גילאי 6 עד 10: פחד, עצב בדידות ומתח .
גילאי 10 עד 13 : דאגו מפגיעה בחייהם, כולל לקיחת אחריות מוגברת.
מתבגרים: חשו קרועים בין הרצון לעזור לאמהות ובין הרצון לבלות בעיסוקיהם
תגובות של בנות לחולות הושפעו מרמת מעורבותן במחלת האם (ווליסק, גריץ, שיין ואחרים, 1992).

ידע זה על השפעות החולה על ילדיה מאפשרות התערבות טובה יותר בהדרכתה ובליווי המקצועי של הילדים בתקופת מחלת האם.

מאמר נוסף מהעיתון פסיכו-אונקולוגי התפרסם במרץ 2008 ועוסק באחיות בריאות במשפחות בהן יש סרטן שד וסרטן שחלות תורשתי.
נבדקו במחקר החיים החברתיים, התנהגות סוציאלית ובריאותן הנפשית. 65 אחיות מ31 משפחות עם נשאות תורשתית, נבדקו במבדקים מוכרים לבחינת ההתמודדות הקהילתית, התערות חברתית ולחץ פסיכולוגי.
נמצא שהאחיות דאגו יותר מסרטן השד מאשר השחלות. הן סבלו מאי שקט ותלונות פסיכוסומטיות אך לא מדכאון. כאשר השתמשו בשרותיים חברתיים תומכים, כמו למשל קבוצות תמיכה היו פחות תלונות של חרדות ותלונות גופניות. המחקר הראה שחשוב להבין את המתח בו חיות הנשים בסיכון גבוה לחלות בסרטן שד. יש דרך לתמוך בהן חברתית אם ערים לכך.


מאמרים אלו הם טיפה בים המחקרים בנושא הסביבה של חולות סרטן שד. הם רק מדגישים את החשיבות באיתור הסובלים סביב החולה, ומתן העזרה גם להם יחד עם הטיפול הרפואי והנפשי בחולה.

על-ידי ליווי רב-מקצועי של החולות, ניתן להעצים את יכולותיהן לקבל תמיכה משפחתית, חברתית ומקצועית.
תמיכה מסוגים אלה מוכרת בספרות כמשפרת איכות חיים אישית ומשפחתית; תמיכה המסייעת לאשה לקבל את הטיפולים הרפואיים הנדרשים למען ריפויי, שיפור איכות החיים או הארכת חייה.


*** ד"ר תמי קרני היא מומחית בכירורגיה ב"ליידי אסיא" - המרכז לבריאות השד (במרכז הרפואי רמת אביב) ובמכון לבריאות השד, במרכז הרפואי "אסף הרופא".