השוני המוחלט בין הגברים לנשים

תילי-תילים נכתבו כבר בענין ההבדלים בין המינים. נשים, כידוע מנגה , גברים ממאדים. ההבנה האינטואיטיבית בדבר השוני המוחלט בין גברים ונשים מקבלת חיזוקים מדעיים כמעט מדי יום:

האם ידעתם כי האונה השמאלית ,האחראית על הרציו, מפותחת יותר אצל גברים, בעוד אצל נשים מפותחת יותר הימנית , האחראית כמובן על הרגש?
האם ידעתם כי רמת הטסטוסטרון המופרש לדמה של תינוקת ישפיע בעתיד על בחירותיה המקצועיות? האם ידעתם כי משקלו הממוצע של מח גברי ג-דו-ל מזה הנשי??
לא שאלה יפריעו לנו בדהירה אל הצמרת (ביחוד לא הנתון האחרון שהרי בנושא אנטומיה גברית נחזור ונזכיר כי לא הגודל הוא הקובע..) אבל לא ניתן להתעלם מן הנתונים.
בעבר הרחוק היו הדברים ברורים. ההבדלים הניראים היטב לעין קבעו את תפיסת התפקיד:
אתה בעל השרירים תרוץ אחרי איילות ובלילה תעבר את אשתך.
את בעלת הרחם, תלדי את הדור הבא ותאפשרי לו להתקיים עד שייצמח שיניים ויוכל ללעוס מפיסות הברביקיו עליו עמל השרירן במשך היום.
(וכשתגדלו חמודים תהיו גם אתם ,ממש כמו אמא ואבא : ציידים ואמהות.)
במהלך השנים החליפו גברים את המנהיגות הפיסית ,הברורה, בשליטה על מקורות הכח המנטליים, אלה הדורשים מחשבה, יכולת ניתוח, מניפולטיביות.
נשים לא נהנו מרמת השכלה גבוהה, לא שותפו במוסדות השלטון / הצבא/ הכנסיה, לא נכללו בשיחות הפורט-והסיגרים שלאחר האוכל.
הסדר נותר על כנו: הגבר, הפעם לבוש בחליפה, מביא הבייתה את הלחם (והכבוד) , האישה (ששיא הצלחתה בחיים תתבטא בשידוך מצוין), תלד ילדים.
סליחה. היא גם יודעת לרקום.
בתחילת המאה הקודמת החלו נשים לדרוש את שיתופן בתהליכי קבלת ההחלטות. תחילה דרשו את זכות הבחירה , אחריה שויון זכויות בכל.
תהליך זה, הממשיך ומתגבש גם בימים אלה יצר מצב שלא היה עוד כמותו:
ההבדלים בין המינים , הפיזיים, המנטליים, אינם מהווים עוד לכאורע פרמטר בהגדרת הכישורים.
גבולות התפקיד הטשטשו. תפקידים שבאופן מסורתי מילאו גברים ,ניתפסים היום גם בידי נשים, תפקידים "נשיים" (כמו בישול , ספרות או  עיצוב אופנה) הפכו אימפריה גברית.
השויון רחוק מלהיות מלא אך נוכחותו בחיינו רבה מאי פעם.
האם אין העובדה כי אישה מסוגלת לנהל חברת ענק, להיות שרה בממשלה או להטיס מטוס ,בעוד בעלה מנהל גן ילדים, מוכיחה כי הקביעה הנחרצת בענין מאדים ונגה אינה עומדת עוד במבחן המציאות?
מנסיוני למדתי כי נשים הפועלות בסביבה גברית יאמצו את דפוסיה. הן תהיינה קשוחות , ענייניות ובלתי מתפשרות. בד"כ תשתדלנה להמנע מכל אקט רגשי או רך פן "תואשמנה" באי התאמה למילייה העיסקי.
שימו לב לבנות המתגייסות לתפקידי פיקוד בצבא. המראה החיצוני (האזרחי הענוג) הופך גברי בוטה וחיתוך הדיבור הנבחני לא היה מבייש אף אחד מבני המחזור.
דוגמאות נוספות? החזרה הספידית לעבודה (עוד לפני תום חופשת הלידה הקצרה ממילא) במיקרה הטוב, הויתור על ילדים לטובת הקריירה במיקרה הפחות, הלבוש המחויט , חוסר הפירגון לנשים אחרות..
גם ה"גבריות החדשה" הנדרשת מן המין החזק מבלבלת. מילא ספונטני ובעל חוש הומור – אבל רגיש? ובוכה? ומעדיף איזו שיחת נפש טובה על פני משחק כדורסל ?
להבדיל מפעם נדרשים היום גברים שלא להתעלם מן הצד הנשי החבוי בנפשם. הם לומדים להפגין רוך וקירבה . החיפוש העצמי מקבל לגיטימציה. החספוס רבותי אאוט, הטיפוח אין .לא מעטים מאמצים דווקא את תפקיד האם במיבנה המשפחתי.
התמורות הקיצוניות שחלו בתפקידי שני המינים יצרו את התופעה המכונה סינדרום המטוטלת .פעם חיינו בשני כוכבים נפרדים , היום אנחנו נוטים לאמץ בחוזקה זה את כוכבו של זה.
למזלינו מוכיחה ההיסטוריה כי השלב הבא בתיסמונת הוא שלב האיזון. המטוטלת , שכבר נגעה בשני הקצוות מחפשת את האמצע.
עתה, לאחר שקיבלנו הוכחות למכביר כי נשים מסוגלות לתפקד כגברים , וגברים כנשים, נוכל להתפייס איש עם מינו. לקבל באהבה את הצדדים החלשים, להתייחס בשלווה לחזקים יותר .
להפסיק להלחם.הנסיון הבלתי פוסק להפוך אישה לגבר וגבר לאישה, מתיש עד מאוד.
מאדים או נגה, אם ידע כל צד לכבד את יתרונותיו (הנפשיים, המנטליים, הפיסיים ) של המין השני, נגיע פה , בכדור הארץ, אל השלמות הנכספת.