ומי לא בא?

מי לא מכירה את הסיטואציה, מי לא מצאה את עצמה לפתחם של בתי קפה, צמתי רחובות, וליד הפנס שבפינה מחכה ומצפה ואיש לא בא? מיומנה של רווקה מתייסרת ובעיקר מחכה.


18:40 – אני לא מאמינה. הקדמתי ב- 20 דקות. לא מתאים לי. לא מתאים לי בכלל. אני, ממציאת התיאוריה שדוגלת באיחור קטן לכל פגישה עיוורת, הגעתי 20 דק' לפני הזמן, טעות טקטית שמתאימה לחובבנית מתחילה.

18:43 – למה לא הסתכלתי בשעון לפני שנכנסתי, למה?! טוב, לא נורא, התיישבנו, שיהיה.
החימום לא פועל או שנדמה לי?

18:45 – חבל שלא חטפתי פנצ'ר או רפורט. לשרוף רבע שעה בבית קפה, בלי להזמין כלום
מהמלצרית, זה כמו להגיד לחבר'ה מההוצאה לפועל שאתה לא בבית. וכמו שאני מכירה מלצריות, גם אם אני יעשה פרצוף של מחכה, היא תבוא לנקות את המאפרה כל שתי דקות, אפילו שאני לא מעשנת. טוב, נכנעתי: "תביאי אספרסו בבקשה".

18:47 – עוד טעות, והפעם קריטית. אם הוא יגיע עכשיו ויראה שאני שותה קפה, הוא
ידע שאני מחכה הרבה זמן. כלומר, שאני להוטה. כלומר שהוא שולט בסיטואציה. ואז אני כמובןי אלחץ עוד יותר. אז אכלתי אותה. זה אומר שאת הקפה הזה אני שותה מהר כמו תרופה.

18:55 – כשאני סתם יושבת להנאתי בבית קפה, אני מרגישה כמו מלכה. אבל כשאני ממתינה למישהו אני נראית כמו גרסה היפראקטיבית של השפן מעליסה בארץ הפלאות.
למה זה?

18:57 – עוד שלוש דקות הוא פה. מה קורה עם החימום?

19:05 – חמש דקות איחור. לפחות אני יודעת שהוא לא יקה פוץ. יופי.

19:18 – אולי הוא לא יבוא בכלל. אולי הוא יושב באחד השולחנות ובוחן אותי, ממש ברגע זה. אולי הוא חושב שאני מכוערת?

אני מקווה שלא חיטטתי באף או משהו. מה הוא אמרה שהוא לובש? נמאס לי לתקוע פרצוף שואל בכל אחד שנכנס זה פטתי.

19:20 – כמה זמן אני אמורה לחכות לו? עשר דקות? רבע שעה? נראה לי ש 20 דקות זה
בסדר. אחר כך זה מתחיל להיות מוגזם. ומה קורה אם אני מחכה חצי שעה? זה
אומר שאני רומנטיקנית אופטימית או פראיירית נואשת? מזל שקבענו במגרש הביתי שלי.

19:30 – עכשיו אני יודעת שיש כאלה שמחכים חצי שעה. אם לא הייתה לי פגישה, הייתי יורדת לפה לאכול ארוחת ערב. עכשיו אז אני צריך ללכת הביתה ולחזור, או פשוט לקחת תפריט?

19:35 – יותר מהפדיחה הורס אותי המבט של המלצרית. אני קולטת שהיא קולטת אותי. לפני חצי שעה הייתי נסיכה מסתורית צופנת סוד, שאומר בנונשלטניות "לא תודה, אני מחכה למישהו", ועכשיו אני בקושי העודף של עצמי. מלצריות אוהבות קטעים כאלה. אני יודעת. גם אני הייתי מלצרית פעם. זה כאילו עונש שלא הזמנתי כלום מקודם. חכי, חכי. טיפ כבר לא תראי ממני.

19:40 – או. קיי. הולכים על ארוחה. כשהבטן מלאה, הראש ריק ואפשר להירגע.
"סליחה יש לכם תפריט לכאלה שכבר אכלו אותה???