בזכות הצביעות Fake it until you make it

אם הבעל חזר הביתה ביום שישי והפעם דאג להביא פרחים, אל תקבלי אותו עם הערה צינית, חשדנית 'מה קרה פתאום' ואם אשתך פתחה ספר בישול וטרחה להכין ארוחה משפחתית מושקעת שלא כדרכה... רצוי שתאהב כל מנה!


לא פעם אני נתקלת במהלך הטיפול הזוגי בדילמה של המטופל האם השינוי שחל אצל בן הזוג הוא אמיתי ועמוק או שטחי ושקרי. האם ייתכן שתוך מפגש אחד או שניים יסגל לעצמו בן הזוג התנהגות קצת אחרת ששונה מהדפוסים הרגילים ואם אכן כך, האם זה לא מעיד שבעצם הוא עושה את זה לא
באמת מתוך עצמו אלא למען האחר- למען בן זוג או למעני-המטפלת ?!

הדילמה הזו מחניקה לא פעם תגובות אוהדות שהנה מתרחש כאן שינוי אמיתי וכך למעשה ההתנהגות החיובית שכבר מתרחשת לא זוכה לתגמול ואולי להיפך - היא זוכה לתגובה סקפטית וצוננת המערערת את הביטחון לגבי הדרך החדשה ובעצם מונעת אימוץ של דפוסי התנהגות פונקציונאליים יותר שהיו יכולים בקלות , אם היו מתקיימים לאורך זמן, להביא את היחסים למקום טוב יותר.

אז בואו נבין ששינוי לא מתרחש ביום אחד וצעד ראשון הוא הכרחי כדי לאפשר את התהליך.
וגם אם הצעד הראשון הזה לא נעשה מתוך התחזקות פנימית והכרה ברורה שזו הדרך הנכונה........זו הזדמנות פז שצריך לאחוז בה ולעודד אותה.
מניסיוני זו הגישה הנכונה שתוליד הפנמה ותוכל לגרום להתנהגות השונה להפוך למשהו שמתמזג לתוך העצמי.
ומהצד השני להצליח לבטא את המילה 'סליחה' או לקבל סוף סוף בהבנה את הבילוי השבועי עם החברים מהעבודה, או הקבלה שבלעשות דברים אחרת ממה שרגילים לא מוחק את האני שלכם!!
זוהי לא צביעות ולא ניתוח אישיות.

אנשים נבונים לומדים במהלך חייהם ובאינטראקציות שהם מקיימים עם אחרים, מה נכון לסביבה ומה פונקציונאלי ליחסים, ואם המסקנה היא שבעלי לא תמיד יכול להיות קשוב לי ב-100% וסבלני לפרטי הפרטים של ההתרחשויות היומיות שלי (במיוחד לא בסוף יום עבודה מתיש ולוחץ) זה בהחלט נכון לאמץ גישה אחרת.

ההבנה שיש בינינו שונות שהוא כגבר אוהב לשמוע את השורה התחתונה ושכרגע כל החושים שלו מכוונים למשחק הגמר, ההבנה הזו תוביל אותי לשיחת טלפון נוספת עם אחותי בלי ליצור אצלי מרירות – אזי הרווחנו!!!


רצוי שייווצר שינוי בגישה- קבלה ואמפטיה שהם בסיס מצוין ליחסים זוגיים טובים.
אז אל תפחדו משינוי- במיוחד לא כזה שיוצר קירבה ויכול להוליד מחדש הבנה ואהבה.