האדם מאז טעם מעץ הדעת, הוא יצור מחפש. מחפש משמעות לחיים, מחפש תשובות לשאלות, מחפש חברים, מחפש אהבה....
לחפש כולנו יודעים אבל בשביל למצוא צריך לדעת להשתמש ב"כלים" הנכונים שגם אותם רבים מאיתנו מחפשים.
ישנם ברי מזל שמוצאים תשובות מספקות המשקיטות את הצורך בחיפוש ומאפשרות להם להמשיך בשגרת חייהם בשקט ובשלווה.
אם במציאת אהבה עסקינן, הסטטיסטיקות מראות כי יש שמצאו, יש שחשבו שמצאו, יש שמצאו ואיבדו ויש רבים שעדיין מחפשים.
אם נזכר בכלים הבסיסים בהם צוידנו עוד בילדותנו למציאת הנוסחא שתוביל אותנו לשביל הנכון, נגיע לשכבה מתחת לאבק במדף הספרים שבארון. לאותן אגדות הילדים הקלאסיות שלמרות העובדה שעבר זמן רב מאז הוצאו לאור, הן עדיין עוברות מדור לדור.
אהבה מן האגדות, זה משהו שקשה לתאר במידות. אהבה תמימה עשירה במעלות שמצליחה להפוך גורלות. אבל אם מעיניים של בוגרים נשוב ונעיין באותם הספרים, נוכל להבחין במסרים הנסתרים.
שלגיה הצחורה שהייתה קורבן לקנאה של אמה החורגת. בחורה שלמרות יופייה הנדיר, לא בקלות הגיעה אל האביר. חייה הטראגיים הובילו אותה דרך חתחתים של שבעה גמדים עם תכונות לא מושלמות שלמרות חביבותם לא השאירו לה הרבה תקוות. רק כשהגיעה לשיא השפל ונפלה קורבן לתפוח המורעל, רק מהמקום הגרוע ביותר, מבעד לאיום הקיומי, הצליחה שלגיה לראות בדמות שממוות הצילה את הנסיך האבירי.
סינדרלה, ידידתנו הלכלוכית, עם גורלה המר התמודדה בצורה תימהונית. במקום לאחוז במטאטא ולהשלים עם מר גורלה, פינטזה על פיה עם כרכרה. דמיינה את עצמה הופכת לנסיכה ובכוח דמיונה הפרוע משנה את גורלה והסוף לכולם ידוע. אין ספק שכשהפנטזיה מתערבבת עם המציאות היא גוברת עליה בקלילות.
היפהפייה הנרדמת, בחורה אנמית שאפילו את שמה לא זוכרים אלא רק את יופייה שעוד מיום הולדתה חרץ את גורלה. חייה היו די משעממים גם לפני שכולם בממלכתה הפכו לנרדמים. לאחר שנדקרה מחוד המחט האכזרית נרדמה והייתה בסטאטוס של המתנה באדישות נצחית של תנומה. ממצב רדום שכזה לא מפתיע שהנערה תתאהב בכל מי שלהושיעה יגיע ואת חייה יתחיל להניע.
ל"סבתא בשלה דייסה", משל עממי מלווה בתנועות, יש מסר קצת יותר אקטיבי. גם אם גורלנו מר ודייסה לנו לא נשאר- רצוי שנתעשת, ניקח אוויר ונצעד קדימה לעבר הדלת, נצלצל בפעמון- אולי שם מחכה לנו המטמון...
אם ננסה לסכם את המסרים השונים מאגדות הילדים, נראה שלא פלא שהתבגרנו ליצורים די מבולבלים.
האם מציאת אהבה נתונה בידי הגורל ולא נותר אלא להמתין לבוא המזל או שמא צריך להתקדם לעבר הפעמון כדי שהפעמונים יצלצלו? האם נצטרך להכיר הרבה "גמדים" עד שנוכל להבחין בנסיך המדהים או שכדאי לעצום עיניים ולהמתין שהדמיון יתערבב עם אותה המציאות שבה נאמין?
נוצר:
15/08/2004 20:35:00
גרסה להדפסה |
שלח לחבר |