מה גברים רוצים

בנות הנה לכם "סקופ": גם אם הם אומרים שהם מתים לקשר, גם אם הם מצהירים על אהבת נצח, וגם אם הם נשבעים שהם רוצים ממך ילדים תיכף ומיד, אל תאמינו להם. מה שהם באמת רוצים - ושאף אחד לא יספר לי אחרת - זה סקס, סקס ועוד פעם סקס. זה לא שאנחנו נזירות או לא מעוניינות, אבל בניגוד לגברים אנחנו רוצות, ברובנו לפחות, "עוד משהו".


אם עברתן את גיל 35 וטרם מצאתן את המיועד עצתי לכן: עשו ילד ומהר לפני שהביציות מתייבשות לכן ולפני שאתן מוצאות אהבת אמת". זה לא שזה רע לחפש אהבה, אלא שבגילאים האלה מרבית הגברים לא מחפשים אהבה, אלא מחפשים לעשות אהבה. אני יודעת: אני נשמעת החלטית, אולי אפילו פלצנית ולבטח קיצונית. אבל אחרי הפגישה שהייתה לי ביום שבת האחרון הגעתי סוף סוף למסקנה הנחרצת שאסור בתכלית האיסור להאמין להם כשהם אומרים שהם מחפשים קשר. מה גברים רוצים, סיפור אמיתי.

בטלפון הוא נשמע לי בסדר: לא כל כך ורבלי או מילולי מה שמפריע לי בימים כתיקונם, אבל משהו בקול שלו באיטונציות ובהצהרת הכוונות ("דבר ראשדן אני מחפש חברה טובה אחרי זה כל היתר") עשו לי את זה. הכרתי אותו דרך שירות הכרויות טלפוני, ובלי לבזבז זמן יקר קבענו להיפגש במסעדה תל אביבית ידועה. יום הפגישה הגיע ושעה ארוכה לקח לי להחליט מה אני לובשת עד שהלכתי על "המדים" הרגילים בשחור, שחור, ועוד פעם שחור. אלא שהפעם בחרתי בגופייה חשופה מעט, בצירוף עקבי מחט ואיפור מעודן. אודה ולא אבוש: רציתי להפגיז, רציתי להראות במיטבי ובעיקר רציתי לגרום לו לרצות לראות עוד.

אז נפגשנו. היתה שעת צהריים חמה ומהבילה, הכבישים היו ריקים. במקום המיועד יצא מתוך ג'יפ כסוף גבר בן 40 פלוס, קצוץ שיער, עיניו ירוקות, ידיו גדולות וחסונות, גופו חטוב. הוא התלבש בדיוק איך שאני אוהבת: ג'ינס משופשף חולצת בד בצבע בורדו, נעלי עור כבדות. על אוזנו עגיל קטן.מדליק. בדרך למסעדה הוא כבר התחיל לשלוח ידיים: כל רמזור הוא ליטף לי את היד, או את השיער או את הכתפים. ככה בעדינות, מרפרף כזה. כיוון שהוא מצא חן בעיני לא הדפתי אותו. המגע שלו היה נעים, הניחוח גם.

אבל במסעדה האשליה הקטנה והמתוקה שלי כאילו הנה "מצאתי" החלה להתפוגג: מולי ישב גבר שתקן, מהסוג שעונה לכל שאלה בכן ולא, מצפה שאת תעשי את העבודה. הרגשתי כמו בראיון עבודה כשאני בתפקיד המראיינת: 'אז למה התתגרשת', 'היה קשה', 'היו לך מערכות יחסים מאז', 'מה אתה אוהב לעשות' וכו' וכו'. לא היה חסר הרבה שבמסגרת "השאלון המורחב" הייתי מגיעה לשאלה 'איזה תחביבים יש לך'. רק זה היה חסר באמת. מזל שהאוכל שהזמנו החל להגיע מה שאיפשר לי להפסיק את התיחקור ולהתרכז בצלחת. מהצד שלו אף הגה לא נשמע חוץ מזה, שכאשר סיפרתי לו כי אני עורכת שיפוצים בביתי, ועוברת זמנית להורי הציע לי לפתע: 'בואי אלי. יש הרבה מקום'. כשטרחתי לשאול אם כל אחת שהוא פוגש הוא מציע לה לעבור אליו דקה אחרי שהוא פוגש אותה, אמר 'מה פתאום את מתוקה את מוצאת חן בעיני'. הממ... המהמתי מעל הצלחת, נבוכה בעליל. שעה אחרי מצאנו את עצמנו מחוץ למסעדה כשברקע כמה עצים ושקט שאפשר לחתוך אותו בסכין. בלי הכנות מוקדמות חיבק אותי לפתע מצמיד אותי חזק אליו, "את ממש מתוקה" אמר והחל להתנשף. "החיפזון מהשטן" עניתי והדפתי אותו בעדינות, משאירה טעם לעוד.

אחרי שעה קצרה נפרדנו לא לפני שהוא "סחט" נשיקונת. האמת? הוחמאתי אבל לא הסתנוורתי. מי כמוני מכיר את המשוררים בפוטנציה שמסתכלים לך בעיניים כאילו את האחת והיחידה רק כדי להוביל אותך בנוחות ובבטחה למיטתם הרחבה.

באותו יום עצמו טרח הבחור והתקשר פעמיים. בפעם השנייה שאל אם התגעגעתי אליו, עניתי שלא, מאז לא שמעתי ממנו. נכון עברו כבר שלושה ימים, אבל בכל זאת... אז מה עושים? מתקשרים? שוכחים ממנו ומקטלגים אותו סופית בתור עוד מניאק? הכל יחד? לא יודעת אולי לא הייתי בסרר, אולי שידרתי קרירות, ואולי פגשתי עוד בחור שרוצה כמו כולם לזיין וללכת....

עכשיו אחרי כל הסיפור הארוך הזה, הבנתן למה 'קיטלגתי' את כולם? הבחור מציע לי לגור איתו דקה אחרי שהוא פוגש אותי, ודקה אחרי הוא נעלם כאילו בלעה אותו האדמה.
לך תבין.

התמונה: אילוסטרציה