המלכה והצפרדע

אמש במוצאי שבת היה קר במיוחד, מסוג הימים האלה שגם עם בולדוזר לא תצליחו להוציא אותי מפוזיציית הספה, טלוויזיה וכוס שוקו חם. כיוון שאני אחרונת המוהיקנים שאין בביתה כבלים או לווין מחשש להתמכרות כבדה, אני נותרת עם הערוץ הממלכתי והערוץ החרוץ הוא ערוץ 2.


אי לכך ובהתאם לזאת בשעת לילה מאוחרת צפיתי בתוכנית "דאבל דייט" בהנחיית דנה מודן ורועי לוי. בה משתדלים השניים לפזר שנינויות לכל עבר (לא תמיד שנונות) ולצחקק קצת על חשבון המדייטים למיניהם. ברוב המקרים מדובר בזוגות בנאליים או קצת ביזאריים כאלה שמזמינים צחוק קליל על הסיטואציה הבלתי משעשעת בעליל, מה שמחשיד את יוצרי התוכנית באי התאמה מכוונת בין בני הזוג הפוטנציאלים על מנת ליצור עניין ושעשוע. זה הרי תפקידה המוצהר של הטלוויזיה. אבל לכל דבר יש גבול. אמש אחד הזוגות או ליתר דיוק אחד מהגברים המדייטים העלה את חמתי וגרם לי להרגיש שוב בפעם המי יודע כמה את אחוות הנשים המפורסמת, בה אישה נזעקת להגנת רעותה גם בלי להכירה כלל וכלל. למי שלא חזה בפלא על המסך הנה התקציר: גיבורי הדייט הזה היו אלעד (מורה) ואסתר סטודנטית, שניהם בשנות העשרים המתקדמות לחייהם. על פניו נראו השניים כזיווג מבטיח. את הדייט הראשון צלחו בכוס קפה ראשוני, ואחריו לפי מיטב המסורת של התוכנית – הגיע שלב האקשן בו נראו היפים והאמיצים עושים סנפלינג, שלב בו סבלה הבחורה בלי הפסקה.

הדייט השני שוב לפי מיטב המסורת של 'דאבל דייט' היה במסעדה רומנטית עם תפאורה אפלולית במקצת, נרות דולקים וכמובן בקבוק יין לחימום האווירה. אבל עוד לפני שאמרנו ג'ק רובינסון ושנייה לפני שאסתר השיקה כוסית עם אלעד טרח הנ"ל להצהיר קבל עם ומיקרופון : "זוג אנחנו לא נהיה". "ועכשיו" המשיך בעוז "אפשר להמשיך את הערב בסבבה". סבבה? סליחה? שאלתי את עצמי, מזועזעת עד עמקי נשמתי.

אני לא הייתי המזועזעת היחידה כפי שניתן היה לצפות. הבחורה שישבה מולו הייתה לא רק מזועזעת אלא בעיקר מושפלת, מבוישת ונבוכה עד אימה. רק אלוהים או מפיקי התוכנית, יודעים מה גרם לה להישאר בכל זאת, ולשבת מול הבחור מלא הטאקט הזה. כנראה שיש למשחק הזה כללי משחק נוקשים בהם גם אם אתה מושפל עד עפר, אתה נשאר עד הסוף המר.

הבוטות של אלעד אל מול המצלמה הייתה אומנם מוקצנת למדי, אבל אין ספק שאחת התכונות הגבריות הדומיננטיות ביותר יצאה מן הכוח אל הפועל: קוראים לזה חוסר טאקט ובשפה פחות טקטית פשוט סוג של חוצפה במסווה של האמת הצרופה.זה אולי נורא יפה בתיאוריה הכלל ברזל הזה לא לשקר הוא באמת נפלא אבל הנטייה הגברית להגיד את האמת בפרצוף בשם הדוגריות, הבוטות וחוסר הנימוס היא אחת מפלאי העולם, רק מהצד השלילי.

מי שלא ראה את תגובתה של הבחורה המסכנה לא ראה מבוכה והשפלה מהי. כל הכיף הלך לה, כל הציפייה מהארוחה גם. היא כבר סיפרה לנו אחרי הדייט הראשון שזה לא זה, והבחור לא ממש הטיפוס שלה אבל הדוגריות הזו בפרהסייה הייתה לטעמי סוג של התעללות לשמה.

בהזדמנות זו אני מוכרחה לומר לבחורה מילה טובה על כך שהיא עמדה בפרץ בכבוד, לא העיפה לו סטירה כמתבקש, וגם לא רצתה נשיקה בסוף. נשיקת סולחה שאומרת "הכול בסדר, העסקים כרגיל" אז זהו שאחרי דבר כזה העסקים לא כרגיל. גם אם הבחורה אינה מעוניינת בבחור. כל הכבוד אסתר יצאת מלכה, רק חבל שהנסיך המדומה הזה הוא הצפרדע הכי צפרדעי שיכול להיות.