מסיבת פנויים פנויות

מאת : רונה וויצמן


בעיקרון אני לא יוצאת למסיבות פנויים פנויות. חוץ ממעידה קלה לפני מספר שנים, בה הטרחתי את עצמי לאיזה אולם עלום שם, במקום עלום עוד יותר עם אורות מרצדים, וזוגות מרצדים, לא זכור לי שאי פעם חיבבתי את הז'אנר הזה שקוראים לו בעברית 'פנויים פנויות'. אבל גם אנחנו בעלות העקרונות המוצקים (ועוד אי אלו דברים מוצקים פה ושם) מועדות מפעם לפעם, ובאחד מערבי השישי בהם מצאתי את עצמי נכנעת ללחצים מכל עבר שמתי נפשי בכפי, שמתי פודרה, צבעתי ריסים, ולבשתי במקום שמלה מקושטת פסים כמו בשיר, שמלה שחורה קטנה בלי הרבה בד. הכל בגלל חברתי ש' אישה אסרטיבית במיוחד שהצליחה בשיטות הידועות לה ולה בלבד, לגרור אותי ללב המאפליה , וכך מצאתי את עצמי בעיצומה של מסיבה ועוד של פנויים פנויות.

הפרסומים הבטיחו מסיבת ריקודים בלתי נשכחת, כיבוד עשיר, שתיה כיד המלך ודי ג'יי מקצועי. את העיקר שכחתי : הגילאים כך נאמר יהיו בין 30 ל 40 לא יותר. ש' נשבעה שמדובר בחבר'ה טובים היא יודעת, היא מכירה היא שמעה. בפועל מצאנו את עצמנו באולם שיותר מכל הזכיר אולם ספורט שסודר בחיפזון עם מזנון מאולתר שכלל צלחות של בייגלה משנה שעברה , במבה במצב דומה כמה ופלות בלתי ברורות, נס קפה מהזן החולי, ומיץ פטל. מסיבה של בני שמונה נראית יותר טוב. ש' אמרה לי שאני נטפלת לטפל כהרגלי בקודש, ואולי סוף סוף אני אתמקד בעיקר. העיקר התגלה גרוע מהכיבוד.

בני ארבעים לא ממש היו שם, בני החמישים היו הצעירים שבחבורה – ממש בית אבות גריאטרי. כולם בלי יוצא מן הכלל, מחפשים בייאוש סיזיפי עם מי להחליף מיצים בהמשך הלילה.

אמרתי לש' שלפי המצאי הקיים אני כנראה אתנשק עם קיר ואיימתי בפרישה. ש' נזפה בי בפטרוניות מוגזמת תוך שהיא מסננת ש " אנחנו צריכות להיחשף " בעניין החשיפה השבתי לה שככל הנראה המסיבה לא נראית כמו חוף נודיסטי, ושמתי פעמי לכיוון היציאה, תוך שאני מתעלמת ממחאותיה החריפות של ש' שאיימה בצוק העיתים לניתוק היחסים ביננו.

חשבתי לעצמי שעד הפעם הבא זה יעבור לה, ובעוד אני מתקדמת בנחישות ובגמישות
לולינית לכיוון השער לחופש, אני פוגשת שמנמוך שנלחץ מהעובדה שהוא טרם מצא בת זוג או מוטב יזיזה לעת מצוא. השמנמוך ניסה לפצוח בשיחה שתוביל אותו בבטחה למיטה, ואני מצידי הגבתי באנטיפתיות בלתי יזיזותית בעליל. מה לעשות שמנמוכים שגובהם שווה לרוחבם, לא ממש עושים לי את זה.

השמנמוך התייאש ועבר לקרבן הבא. ואני? הגעתי למכוניתי והפלגתי אל ביתי מבצרי. שם התכרבלתי במיטתי, נשבעת לעצמי: never again.