סוף שבוע סוער

מאת: חווי מאירוביץ


סוף סוף מצאנו זמן לצאת לסוף שבוע.שלא כהרגלנו החלטנו הפעם לקחת את הילדים, ולצאת לסוף שבוע משפחתי איכותי.הצפון נבחר פה אחד. שלוש מכוניות דהרו לראש פינה.
לסוף השבוע הנחמד הזה הצטרפו אלינו עוד שני זוגות חברים הגרים בשכנות, וילדנו חברים טובים עוד מתקופת הגן. לכל אחד מאתנו הצטרף עוד חבר. אלינו הצטרפה נטע, חברתה הטובה של בתי, שאמה נסעה לחו"ל לבקר את משפחתה. למשפחה השניה הצטרף חבר נוסף, רון.

שישה צימרים היו בבית הנחמד שאירח אותנו. נוף פסטורלי נגלה לנו ממקום מושבנו החדש.

הצפון תמיד יפה, והאווירה היתה נהדרת. ארוחת הערב המשותפת היתה טעימה ונעימה. היין גרם לנו לטשטוש חושים חיובי.

הילדים התרוצצו מסביב למקום. לשמחתנו, לשתי המשפחות הנוספות ששכרו את הצימרים , היו ילדים בגילם של ילדנו והוריהם הצטרפו אלינו לערב מהנה במיוחד.

הצימר השישי היה מאוייש. זאת הבנו מהמכונית שחנתה בקרבתו ומהאור העמום שבקע מבעד לתריסים.

צחקנו שבגללם לא יכולנו לצרף חברים נוספים שביקשו להצטרף אלינו ברגע האחרון, וניסינו לשמור על שקט כדי לא להפריע למנוחתם של שכננו האלמונים.

באותו יום חל יום הולדתה של נטע, חברתה של ביתי בת ה- 8 וכדי שהיא לא תרגיש בחסרונה של האם קנינו עוגת יום הולדת גדולה, והשמחה היתה גדולה.

בערך בשעה 1.00 בלילה כשכולם נרדמו, ישבתי עם בעלי על מרפסת הצימר מאושרים על כך שבחירת המקום היתה נכונה. האזנו לקולות הלילה ויכולנו לשמוע את השקט. אלינו הצטרף חברנו שגם לו היו נדודי שינה. ביחד נהנהו מהנוף ומאויר הגליל.

לפתע הפר רעש את השקט המדהים הזה. מהצימר השישי נשמעו לפתע קולות גניחה, שגרמו לנו לחייך במבוכה.

הגניחות התעצמו. הרגשנו אי נוחות ומתח רב פן הילדים יתעוררו.

ואכן החשש התקיים. הילדים התעוררו מהשינה לקול הגניחות שהלכו וגברו. בתי הקטנה שאלה אותי בשיא הרצינות " אמא, הוא מרביץ לה"?

התשובה הגיעה ממקום בלתי צפוי. בנה הקטן של חברתי צעק בקול תינוקי: "לא מטומטמת, הם מזדיינים".

ניסינו להסתיר את צחוקינו ולהתנהג כיאה להורים. ביקשנו מהם שימשיכו לישון כי אלה כנראה קולות של חיות באזור, אבל מבעד לקירות הצימר נשמע קולות ציחקוק של כל הילדים.

הילד הנוסף שהיה עימנו, רון, בנם של הזוג רוזן, סיפר להם, שכל פעם שאבא שלו, שהוא איש צבא, חוזר אחרי הרבה זמן, הוא שומע את אותם קולות מוזרים שהוריו עושים..

אנחנו לא הפסקנו לצחוק בקול חרישי. הכרנו היטב את בני הזוג.

בינתיים הצטרפו אלינו שכנינו לצימר. התלבטנו אם להעיר את תשומת לבם של בני הזוג הלוהט, או לא.

ההחלטה נפלה פה אחד (הפה שלי). לא נעז לעשות זאת. אשתו של אחד מחברנו לא הפסיקה להתפעל מהזמן הממושך של הסקס, תוך שהיא מסתכל בבוז לכיוונו של בעלה.

רק שעתיים לאחר מכן הצלחנו להרדם.

בבוקר התעוררנו לקול ציוץ הציפורים. כמובן שהנושא המדובר בין הילדים, היה הצעקות והגניחות של הלילה. כל מאמצנו לגרום להם לעבור לנושא אחרעלו בתוהו.

לאחר ארוחת הבוקר נפתחה דלת הצימר השישי. כל המבטים הופנו לשם כדי לראות את "היפים והאמיצים " של הלילה הסוער. אין ספק שהיה הרבה יותר סוער משלנו.

לאט לאט נפתחה הדלת ,יד הושטה החוצה והוציאה מזוודה ולאחר מכן יצא גבר כשגבו מופנה אלינו, ואחריו אשה.

"אמא" נשמעה צעקה מגרונה של נטע חברתה של בתי. היא רצה לכיוון האם. לפתע נעצרה. היא הבינה שהקולות שבקעו היו מגרונה של האם. הקריאה השניה שנשמעה היתה גם כן מכיווננו: "אבא"?, קרא רון חברו של בני בקול חרישי.

לבושים ונבוכים עמדו שם אמה של נטע שהיא גם חברתי והיתה אמורה להיות בלונדון בגלל אישפוזו של אביה, ואביו של רון , עודד, איש הצבא שאמו כל כך הודתה לנו שלקחנו את בנה לטיול. "מה לעשות", אמרה
"המצב הביטחוני לא מאפשר לנו לצאת לחפש "אני בקושי רואה את עודד לאחרונה". קיטרה האם.

לא ידענו איפה לשים עצמנו.

"איפה האדמה כשצריכים אותה" מלמלתי, "למה היא לא פוערת את פיה?"

בואו לא נדבר על מה שקרה אחר כך....