אחד המיתוסים הנפוצים הוא שכאשר מתפתח סכסוך בין בני זוג, במידה ואתה גבר, עליך להקדים ולפנות לבית הדין הרבני ואם את אישה עלייך למהר לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה.
תפיסה זו אינה נכונה, ובמקרים מסוימים ולא בהכרח נדירים עדיף לאישה דווקא לפנות לבית הדין הרבני ולבקש ממנו סעד ועזרה.
עוד מדגישה עו"ד ליבוביץ כי בתי הדין הרבניים הפכו יעילים יותר, הזמנים בין דיון לדיון התקצרו, הדיונים מוקלדים למחשב והפרטיכלים נשלחים מיידית במייל למשרדי עורכי הדין.
יתר על כן, הדיינים עצמם בוחנים את המקרה בעיניים הוגנות ואובייקטיביות ובמקום שיש לפסוק לטובת האשה – הדברים אכן קורים בפועל.
בנסיבות מסוימות עדיף לאישה דווקא, כי בית הדין ידון בעניינה.
לדוגמא: כאשר בעל עזב את הבית ללא סיבה מוצדקת והוא מבקש להתגרש – קיים סיכוי שבית הדין הרבני יפסוק לאישה כתובה בשווי שבין 120,000 ל= 180,000 ₪.
לבגידה יש מחיר!
אם הבעל בגד ויש הוכחות לבגידתו, קיים סיכוי טוב שבית הדין הרבני יפסוק לאישה פיצוי בדמות הכתובה. כתובה ניתן לבקש בהליך גירושין רק בבית הדין הרבני ולבית המשפט לענייני משפחה אין סמכות לפסוק לאישה את כתובתה. כך אם נפסקת הכתובה לאישה, זכאית היא לגבותה, ולהיוותר עם כספים נוספים מעבר לחלוקה שווה בשווה של הרכוש המשותף.
אין כמו בבית:
דוגמא נוספת היא מקום שהאשה מעוניינת להישאר לגור בבית הצדדים, ואינה חפצה כי יהיה הליך של פירוק שיתוף (מכירת הדירה) על ידי הבעל. במקרה כזה האשה יכולה לעתור לצו למדור ספציפי בבית הדין הרבני, ואם תקבל צו כזה תוכל למנוע מהבעל לנקוט בהליך של פירוק שיתוף, ולהמשיך להתגורר בבית לשנים רבות. סעד זה של מדור ספציפי במידה ויינתן בבית הדין הרבני מעמיד את האשה בנקודת מוצא טובה במו"מ על הגירושין וחלוקת הרכוש (ובנושאים נוספים) וגורם לכך שבדיונים על תנאי הגירושין ידה תהיה על העליונה.
סעד כזה לא ניתן לבקש בבית המשפט האזרחי אשר נותן צו לפירוק השיתוף ומורה על מכירת הדירה, בלא לעכב החלטה כזו, ולכל היותר מבטיח הוא את מדור הילדים באמצעות הותרת כסף בנאמנות למשך מספר שנים אצל עורכי הדין.