בית המשפט דחה תביעה בעילה של "גניבת זרע", וקבע כי האישה לא רימתה ולא הציגה מצג שווא בפני הגבר.
"אין לו להלין אלא על עצמו", קבע בית המשפט. אב לארבעה ילדים וסב לנכד אחד, התגרש מאשתו במהלך שנת 1998.
סמוך לאחר מכן, בחודש דצמבר 1999 הכיר אישה אחרת והחל לנהל עמה מערכת יחסים זוגית. החל מינואר 2000 החל התובע לקיים איתה יחסי אישיות, וזאת ללא כל אמצעי מניעה, מאחר שהאישה הבהירה לו לטענתו, כי היא אינה מסוגלת להרות. במרץ 2000 נפגשו שני הצדדים אצל עורכת-דין כדי לערוך הסכם יחסי ממון ביניהם, אולם בסופו של דבר התובע לא חתם על ההסכם. במהלך חודש אפריל הנתבעת נכנסה להריון, והודיעה על כך לתובע. ביוני 2000 נסעו הצדדים יחדיו לנופש באילת, אשר במהלכו ניסה התובע לשכנע את הנתבעת להפסיק את ההיריון. לאחר שניסיונותיו לשכנעה שלא להביא את הילד לעולם, עלו בתוהו, נפרד התובע מהנתבעת סופית.
לאחר הולדת הילד, פתח התובע בהליכים משפטיים. התובע טען כי הנתבעת שיקרה לו במטרה להרות, והציגה מצג שווא לפיו היא עקרה.
הוא האמין לה, ולכן לא השתמש באמצעי מניעה. על כן, הגיש התובע תביעת נזיקין וכספית בעילות מכוח דיני הנזיקין והחוזים, בהן נטען לעוולות של מצג שווא, תרמית, תקיפה, רשלנות, גזל ועוד. הנתבעת הכחישה מכל וכל את טענות התובע, וטענה כי התובע הוא אדם בוגר ומיושב אשר ניהל עימה מערכת יחסים זוגית אינטימית ורצינית, עם כוונה לזוגיות ארוכת שנים. התובע נהג לקיים עימה יחסי מין ללא אמצעי מניעה והיה מודע היטב למעשיו ולהשלכות האפשריות. הנתבעת הכחישה, כי הציגה בפני התובע מצג לפיו היא עקרה, וטענה כי לאחר שהרתה גמר בליבו התובע להתחמק מחובתו לזון את בנו בכל דרך אפשרית. לא עמד בנטל ההוכחה התובע לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש בתביעות של "גניבת זרע", ולא הוכיח שהנתבעת שיקרה לו וגרמה לו להאמין שהיא עקרה.
עקב כך דחה סגן נשיא בית משפט השלום בחיפה, השופט יעקב וגנר, את התביעה. "מאחר והתובע הודה כי ניהל עם הנתבעת מערכת זוגית אינטימית ויחסי מין ללא אמצעי מניעה כלשהם, הוא נושא בתוצאות הטבעיות של מערכת יחסים זו ואין לו להלין אלא על עצמו", כתב השופט בפסק הדין. השופט הוסיף, כי גרסת הנתבעת נמצאה בעיניו אמנה יותר מגרסת התובע. בסיכום, השופט דחה את התביעה,
כאמור, וחייב את התובע בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 שקלים.
*** הכותבת היא חברה בצוות המומחים של פורטל mishpati.