צומקל

הגיע ראש השנה ובפעם הראשונה לא התחשק לי לאחל לי כלום, חוץ מ"העיקר הבריאות וכאלה". כי באיזשהו שלב, קלטתי שאני מאחל לעצמי את נסיכת חלומותיי מגיל חמש בערך. מאחל ודופק את הראש בקיר. מאחל ושובר לעצמי ת'לב. מאחל ושובר לאחרות את הלב. אז לא התחשק לי לאחל יותר. נגמר לי הכוח מאיחולים. חוצמיזה שאם חושבים על זה, אז מעבר לראש השנה, איחולים זה או לימי הולדת (וכולנו יודעים איזו פוליסת ביטוח יש בעניין הזה) או לפתקים לתלמידים חולים מוועדת חברה בכיתה ו'.

בקיצור לא איחלתי.


עזבתי את זה ככה, תלוי באוויר ורופס ועייף כמו שאריות של בלון מפונצ'ר שברח לאיזה ילד והתפוצץ על עץ באיזה גן ציבורי. גן ציבורי עם קקי של כלבים ועטיפות של חטיפים על הדשא. גם כן דשא... קרחות...

ואז הגיעו ארוחות החג שבהן עליתי וירדתי שבעה קילו סימולטאנית. זה בכלל גמר אותי ואם היה משהו שאיחלתי לעצמי מעבר לכרס, זה היה בית עם עשר אסלות ובלי אוכל בכלל. בעצם אם חושבים על זה, זה די הגיוני שיום כיפור מגיע אחרי ראש השנה...
סוג של בולמיה...

ככה שבין לבין לא ממש חשבתי על אהבה או על זוגיות.
הזדיינתי לי בסבלנות עם מה שיש ובלי לצפות לימים טובים יותר. לא בגלל שפתאום נהייתי פסימי, חס וחלילה. הרי תמיד הייתי כזה... פשוט בגלל שהבנתי שיש דברים שזה לא ממש משנה אם מוציאים עליהם אנרגיה או לא. בושה למשל. בושה היא אנרגיה מיותרת לחלוטין שמעולם לא הצליחה לקדם אפאחד. אני יודע כי בדקתי. ואותו הדבר עם איחולי הזוגיות הפנטסטית.

ואז ביום האחרון לעבודה, לפני שיוצאים לפגרת התפגרות של צום מענה ומתיש, זה קרה.

מי שהייתה מישהי נחמדה שמכירים איכשהו, הפכה להיות מתעוררת סדרתית כבר כמה ימים אצלי במיטה. זו שממבט ראשון אמרתי לעצמי שזה בטח לא יעבוד איתה מלטפת נעים, כך מסתבר. מקשיבה (לפחות זה עושה רושם כזה), לא צמחונית (כיפק היי), ורגועה (גם כשהיא מוטרדת היא לא עושה לאחרים חצ'קונים במצב רוח)... ואני לא מדבר על הריח ועל הטעם ובטח שלא על זה שמצאתי את עצמי שמח בפתאום, בלי להתכונן, עם מישהי שנראית, פחות או יותר ההיפך מכל מה שחשבתי שסקסי בעיני. והקטע הכי מופרע הוא- שאני לא יכול להוריד ממנה את הידיים. וזה לא שהיה חסר סקס לפני. אני לא דון ז'ואן, אבל בואו נגיד שלמדתי ברבות השנים לא לצאת מהבית בלי סנדוויץ'.
אלא ש... אני מסתכל עליה והיא יפה לי. אני נוגע והיא נעימה לי.
בקיצור מצאתי את עצמי בארץ לא זרועה של חישקוקים. סוג שגורם לי להיזכר בפעם הראשונה שנגעתי בחזה של אישה. הייתי נער. הסמקתי. וכל מה שהיה לי בראש היה "יו! ציצים! איזה קטע..."

היום נכנס יום כיפור. אז מעבר לסליחות שמגיעות לכולכם וממש ככה בין ראש השנה ליום כיפור מצאתי לעצמי איחול. לא איחול מפואר או משהו כזה. פשוט... היא הציעה שנצום יחד... איחול קטן לפני שהיא באה ואנחנו סוגרים מאחורינו את הדלת, מכבים ת'אור ונשארים רק שנינו אחד מול השנייה. בלי הסחות דעת... אני פשוט... חשבתי שזה יהיה נחמד אם נצליח לא לאכול אחד את השני.

צום קל.