נרקיס וגולדמונד

מכירים את נר-הלילה? זה פרח כזה צהוב שגדל ליד החוף. במהלך היום עלי הכותרת שלו סגורים ועם בוא החשכה הוא נפתח. פוער את עצמו אל האוויר המלוח ונושם את העולם.

עכשיו בואו נגיד שאני נר- הלילה הזה, בסדר?
למה?
ככה.
כי זה יעזור לנו אחר-כך.
זוכרים? נר-הלילה?...
יופי. בואו נמשיך.



יש לי חבר טוב אחד מיוחד. נרקיס. מכירים נרקיס נכון? יופי. בכל מקרה, הנרקיס שלי הגיע רחוק. משהו בתחום המוסיקה הקלאסית... יודע לעשות מצפרדעים תזמורת גן- עדן... לא שזה משנה.... כולנו מקווים שהרחוק שהוא כבר הגיע אליו הוא רק אלפית מהרחוק- רחוק שעוד מחכה לו. אנחנו מכירים מהגן. לא סבלתי אותו שם. הוא היה מרביץ. אבל כשהגענו לתיכון נהיינו חברים הכי טובים ומאז הוא הנרקיס שלי ואני לוקח אותו איתי בלב לכל מקום שאני הולך. כי הוא גר בחוצלה-ארץ עכשיו.

לפני כמה זמן התפרסמה על הנרקיס היפה שלי כתבה נפלאה שבעקבותיה שמעתי מכר משותף שלנו אומר
"מי היה מאמין שהוא יגיע כל כך רחוק..."
ותיכף ומיד רציתי לומר שאם היו שואלים אותי לפני ...רגע בואו נעשה חשבון...
חמש עשרה שנה, הייתי אומר בדיוק לאן הוא יגיע. למה אני בטוח כל כך?!
כי אני זוכר שחשבתי את זה כבר אז.
סיפרתי לו על זה כששוחחנו באחת מהשיחות הטראנס-אטלנטיות שלנו.
וגם הוא שאל בצחקוק מאיפה לי ועניתי:
"חבריקו, באמת, בראשית א'. הבריאה של היום השלישי. כתוב שאלוהים ברא את הצמחים...

ויאמר אלוהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עושה פרי למינו אשר זרעו בו על הארץ ויהי כן
ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עשה פרי אשר זרעו בו למינהו וירא אלוהים כי טוב
ויהי ערב ויהי בקר יום שלישי."

הוא צחק בקול.
(תמיד הייתי קצת יותר טוב ממנו בתנ"ך).

למי שלא מבין, כתוב שם מזריע זרע למינהו. וזה אומר שמתפוז יכול לצאת רק תפוז. מפיטנגו רק פיטנגו. מחמציץ חמציץ ומנרקיס נרקיס. ובהנחה שהאדם עץ השדה... פשוט צריך לדעת גרעין של מה אתה מחזיק ביד בשביל לדעת מה יכול לצאת ממנו.

נו, אז פלא שבתור נר- הלילה מצאתי את עצמי לפני כמה שבועות באחת מהפינות הפחות מחמיאות של העיר, ליד הים, בבית מלון זול, באמצע הלילה, עם מישהי מסוממת שאני כמעט לא מכיר?!

שנינו שכבנו מכווצים. לבושים לגמרי. על מזרון נטול מצעים. היא הייתה בעיצומו של התקף פרנויה מעשבים אחרים ואני... חיבקתי אותה. היא ביקשה. פחדה. מהטלוויזיה התלויה מעל המיטה השתקפו צלליות צבעוניות של סרט אלים והחלטי. הדיאלוגים החיוורים שלו מילאו את החדר בקול שקט מאוד. לחשני. דחוסים ורכים כמו צמר גפן.
כשהרגישה יותר טוב, ביקשה שאלך. הלכתי. אמרנו שנדבר למחרת.

בדרך הביתה, למרות שהייתי מבולבל, היה לי ברור שאני לא מוכן לפגוש אותה יותר. הבנתי שיש זנים מסוימים שעוברים ביות ושככל הנראה אני קונה לי את מקומי לאט- לאט בחממה הקרובה.
כבר היה הרבה אחרי אמצע הלילה. הירח שתמיד מצליח להיות מלא במקרים כאלה ליווה אותי גם הפעם הביתה. מאיר לי את הדרך. משגיח עלי. שלא אלך לאיבוד.

הסתכלתי עליו ואמרתי בשקט:

"זה לא שיש לי בעיה להיות נר- הלילה תרבותי. להיפך... הגיע הזמן...
רק, תדאג שיכינו לי עציץ גדול גדול."

אפילו קקטוס גמדי על מרפסת אוהב להרגיש קצת טקסס.