הופ!

היא קמה בבוקר ומיד רצה למקלחת ולשירותים.

לא נותנת לי אפילו לנשק אותה. אחר כך היא מתלבשת ומקללת את הג'ינס כי לדעתה הוא לא עולה עליה. בגלל זה היא מוותרת על ארוחת בוקר ולא אוכלת שמוזלי דל קלוריות אלא רצה ישר לעבודה. אני רואה אותה נעלמת מהבית והמשפט האחרון לפני שהיא סוגרת את הדלת הוא "מהיום אני בדיאטה!"


כשהיא חוזרת הביתה היא עוצרת אצל הספר כי היא חייבת לקצר טיפה כי היא כבר חושבת על זה חצי שנה. למרות שלפני חצי שנה היא אמרה שהיא רוצה להאריך. ואז כשהיא יוצאת מהספר, אחרי שהוא גם עשה לה גוונים פלוס פס סגול בצד ימין וקיצר לה את הפוני לגמרי ועשה לה פן עם תלתלים ומרח לה את השיער בקרם מיוחד שעולה רק מאה חמישים שקל, היא נכנסת "במקרה" לאיזו חנות וקונה בכסף שאין לה שלוש שמלות שעולות שלוש מאות שקל כל אחת. במבצע ואז תוך כדי הליכה היא מתחילה להרגיש אשמה שבזבזה כסף וקונה לעצמה שוקולד כי רע לה והיא צריכה מתוק. אחרי שהיא אוכלת את השוקולד היא מרגישה גם אשמה וגם שמנה.
היא מגיעה הביתה ומרוב תסכול היא מתחילה לשטוף רצפה ולכבס ולבשל ולהתעצבן שלא תיקנתי את המעצור של הדלת. ואז כשאני חוזר שמח הביתה מהעבודה כי היום במקרה סיימתי אחריה, אני מזנק לעברה כמו כלבלב וחוטף זאפטה באף.
"אתה מזיע. לך להתקלח".
"הסתפרת יפה".
"באמת?"
"כן".
"נו לך כבר מסריחול!"
כשאני יוצא מהמקלחת מחכה לי ארוחת ערב שאני אוכל לבד כי היא "כבר אכלה היום מלא". ואז אחרי "מבט לחדשות" אנחנו נכנסים למיטה.
"אני מכוערת".
"לא את לא!"
"אתה באמת חושב שיפה לי פוני כל כך קצר?"
"כן".
"אוף".
"מה קרה?"
"במספרה זה היה יותר יפה".
"אבל מותק זה תמיד ככה".
"אני מכוערת".
"לא את לא".
"ושמנה".
"לא את לא!"
"כנכון!"
ואז אני מלטף ומנשק אותה ושולח לה יד לתחתונים. היא מסלקת אותה.
"אין לי מצב רוח. אני צריכה מכון כושר. אני פרה".
"אני אוהב אותך".
"וגם בזבזתי היום טונה כסף על שמלות".
"כמה?"
"שלוש מאות".
"לכל אחת?!"
"מה פתאום!"
"זה נשמע לי סביר".
"אבל אני לא אוהבת את הכחולה".
"אז תני אותה לעניים".
"אתה צוחק עליי?"
"אני חרמן".
"אין לי חשק".
"כשיהיה לך תודיעי לי".
"אתה שונא אותי".
"אני אוהב אותך".
"לא מאמינה לך".
"למה?"
"כי אתה אומר את זה כל הזמן".
"אז אני לא אגע ולא אגיד ואז תדעי שאני אוהב בסדר?"
"תעשה לי נעים ביד".
"ככה?"
"כן".
"לילה טוב מהממת שלי".
"אתה חושב שאני סקסית?"
"מאוד".
"אני צריכה לקבל מחר".
"שיהיה במזל".
"אתה רשע".
"את סתם בקריזה".
"לא נכון!!!! אוף!!!!"

אני מדביק לה נשיקה שהופכת להתעלסות שנגמרת בנחירות שלי.
מחר בבוקר היא תגיד לי שנחרתי ושהיא לא ישנה כל הלילה.
ואז נתחיל יום חדש.


יש אנשים שחיים ככה יחד. שנים. הרבה אנשים. קוראים להם "זוגות במערכת יחסים". אתם יודעים מה הכי מצחיק? כולנו תמיד בטוחים שאנחנו לא כאלה... ואתם מה יודעים מה הכי מפחיד? כתבתי הפעם רק את נקודת המבט הגברית...
יש כאלה שיתקוממו או יעלבו... ויכחישו, אבל יגידו שמה שכתבתי גועלי במידה כזאת או אחרת.
וזה בסדר. זכותכם. יש לי רק בקשונת קטנטונת:
תקראו עכשיו שוב את הכל בבקשה ורק תחליפו את המילה מפחיד במילה מרגיע.

איך יצא?