גאווה ודעה קדומה

מכל ענפי הספורט המעייפים, המיזעים והמשעממים בעולם, יש רק אחד שאני אוהב.

ועכשיו, שימו לב, אני הולך לפלוט קלישאה מארץ הקלישאות המקלושאות.
כן....
אני בהחלט מגדיר סקס כענף ספורטיבי.
סיבולת לב ריאה? גמישות? שרירים?
ספורט לכל דבר. וכמו כל ספורט- דרושים לו הרבה אימונים.
מי שאומר שלא - חרא במיטה. נקודה.



לשחות צריך ללמוד? להגיש מכת פתיחה טובה בטניס צריך ללמוד? עזבו. בואו נלך על מה שנקרא ספורט אומנותי. חישוקים טבעות פליקפלקים באוויר. ריקוד על הקרח. צריך אימונים עם הפרטנר או לא? אותו דבר.

ואם לא ספורט אז אומנות. חמר, שיש, ציור... צריך לדעת איך לעשות את זה? איך כל חומר מגיב? אותו הדבר.

ואז מגיע הרגע שבו היא אומרת לי, חצי שיכורה, אני לא כזאת. בחיי. ואני מתבאס.
או שהיא אומרת אני לא כזאת בדרך כלל ואז אני מחייך.
כי בינינו, למה שהיא לא תהיה כזאת?!
מה כל כך רע בלהיות כזאת?!
אני מעדיף אותה כזאת!

למה? כי זה אומר שהיא יודעת להקשיב. שהיא יודעת לרקוד. שאם אני ארים להנחתה יהיה שם מי שיטביע את הכדור IN THE BASCKET !
וזה אומר שאם אני אהיה חלש יהיה שם מישהו שימשוך קדימה. ולהיפך.

אבל, הבא לא נשכח איפה אנחנו חיים. כבוד בת מלך פנימה וכל זה. שטויות. בלילה אנחנו יוצאים כדי להשתכר ולגרור אחד את השני לשירותים באיזה בר מסריח, או מקסימום לסיים את הלילה בדירה של אחד מאיתנו.
ולמחרת בבוקר אנחנו משחקים אותה ביישנים ובעלי דרישות שלא היו מביישות את משמרות הצניעות של האייטולה.

אם תשאלו אותן, הן תאמרנה שהן לא כאלו. אם תשאלו אותם הם יאמרו שזה כיף אבל שהם לא יצאו עם מישהי כזאת.

אלא מה, אני הרי יושב כבר די הרבה זמן בכניסה לבר. זאת העבודה שלי. למקרה שלא ידעתם, אני המניאק שבודק לכם את התיקים. נעים מאוד... ככה שאני רואה איך אתם נכנסים אליו ואיך אתם יוצאים. ואני יכול לומר על זה רק דבר אחד. תנוחו. אתם עסוקים בדברים הלא נכונים.
כי במקום להתאמן בהקשבה כדי שהיא תהנה. כדי שהוא ייהנה, כדי שתעלו ליגה... אתם מתנהגים כאחוזי אמוק.
ובגלל זה אתם לא יודעים לרקוד.
ננה בננה! אתם לא יודעים לרקוד!
השפגאטים שלכם שלא משהו בכלל.

שלא לדבר על זה שאתם כבר כל כך שיכורים, כי זה התירוץ שלכם, שזה פשוט נראה עלוב.
בגלל זה למחרת אתם משתדלים להתנהג כאילו שלא קרה אתמול כלום.

יש לי הצעה.
בואו נניח שכבר המציאו את הקונדום בסדר?
היא לא נכנסת להריון. הוא לא מעביר מחלות.
שניהם נמצאים באותו מקום ובאותו מצב מתוך הסכמה והבנה.
ואז מה נשאר אם לא ליהנות מטנגו על הכיפאק?

ולמרות שאני לא בודהיסט. אם הדלאי לאמה (שהוא ספורטאי גדול בתחומו) אמר שהוא לא חושב שהומוסקסואליות היא דבר כל כך איום, אז מה יכול להיות כל כך נוראי בסקס. מזדמן או לא. מה יקרה אם פשוט נודה בזה בפה מלא ?!

אנחנו אוהבים סקס. שונאים להתאפק. אנחנו כאלה. אנחנו נהנים להיות כאלה.
אנחנו כבר מבינים שלא כל זיון מוביל לחתונה או להתאהבות ואנחנו בסדר עם זה.

זהו!
גמרתי לשפוך עליכם את מה שהיה לי לומר. לא. אני לא משלה את עצמי שכתבתי פה משהו חדש. אני יודע שלא.
אז למה כתבתי את זה?!

כדי לומר לכם שאתם עולים לי על העצבים. אני שומע אתכם כל ערב בעבודה ובא לי להקיא. אז אנא...תפסיקו לדבר איתי על זה או לנסות לעבוד עליי עם כל הקטע הזה של הכבוד וההתחסדות כי זה לא פחות מעייף מהקלישאות שלי. אני לא קונה את זה גם ככה.
באמת. לא נמאס לכם?!

לא רוצה לשמוע יותר אף מילה!

ורק עוד טיפ קטן. אם תהיו עסוקים כל אחד בשני ולא בעצמכם, יכול להיות שתתחילו ליהנות.
יש לי תיאוריה מופרעת. אני מאמין שבמדינה רווית אורגזמות אנשים דוקרים אחד את השני פחות.

ואהבת לרעך כמוך... סטארט-אפ!
קדימה!
ומותק. את באמת מוצאת חן בעיני. אבל אם את לא כזאת, אז באמת הגיע הזמן.
שתינו מספיק להלילה.
תורידי טריינינג.
הולכים להתאמן.