רק בשבילך

יומאחד עברתי לגור בתל אביב. גם, כמובן, בשביל שאוכל לחזור הביתה באמצע סוף הלילה על ארבע, מקיא את הנשמה, בלי לפחד שאני הולך לאיבוד או עושה תאונת דרכים (אבל על זה דיברתי כבר מיליון פעם בכל מקום אפשרי אז אני סותם בעניין) וגם כדי שיהיה לי... שתהיה לי מאורה משלי מאובזרת ומבודדת שאליה אוכל לגרור את הציד אותו אני אמור לקטוף בקלילות בשביליי ג'ונגל הבטון והפלדה בעזרת חוש ההומור הנפלא שלי או מה שהוא כזה.

ואז מגיע היום שבו לאחר עמל רב, דם, יזע ונדודי שינה, היא אומרת לי שהיא רוצה להגיע אלי הביתה ללילה ואני נבהל. "לא שטפתי כלים איזה שבועיים. לא עשיתי אבק!"
היא מחייכת חצי שיכורה ואני פולט איזשהו תירוץ ונעלם.
מצד אחד יש משהו בחינוך הפולני שקיבלתי שגורם לי עדיין להתבייש אם הבית לא נקי. מצד שני, יש משהו בחינוך הפולני שקיבלתי שגורם לי להתמרד באופן תמידי ולהשאיר את הבוץ על הרצפה בכוונה.
כן, כן, זה אינפנטילי. אני יודע. זה גם לא היגייני ולא סקסי ולא... מריח טוב במיוחד.
אבל בסיכומו של דבר, אם אני מביט לאחור על חיי, אני יכול לומר בוודאות שכשאני עם מישהי אני הרבה יותר רפרזנטטיבי. אז אם מניחים את התירוץ הפולני מה נשאר לי כדי לסנגר על עצמי?
כאילו מה ?! אני לא יכול לשטוף מיד אחרי האוכל את הכלים או לקפל ת'כביסה ?!
בטח שאני יכול. אבל אין לי חשק. למה ? כי אין בשביל מי.
זו תכונה גברית כזאת. אם אנחנו לבד תנו לנו אוהל על חוף הים, חכה ובקבוק של משהו ואנחנו כבר נהיה בסדר. תנו לנו דירה עם רהיטים וכאלה וזה תמיד איכשהו יתברדק לנו.
זה רק כשאנחנו יחד שאנחנו מתחילים לתקוע מסמרים בקירות ולבנות קירות גבס.
רק כשאנחנו יחד אנחנו מתקשרים ואומרים בטון מבולבל "מאמי, איזו אבקת כביסה ביקשת?"

עכשיו תקומנה כל הנשים הנגעלות ותאמרנה שיש גם גברים אחרים. והן צודקות. אתן צודקות. יש גברים אחרים. אבל הם לא נחשבים. הם מורידים שיער מהגב, יודעים לאן כדאי ללכת לשופינג של סוף עונה ועושים כושר לפחות פעמיים בשבוע כדי שכשאתן לא מסתכלות, אחרי הסקס, הם יוכלו לעשות לעצמם פוזות במראה ולהגיד לעצמם "מי כוסי מי?! מי גבר מי?!"

אני יודע שיש עכשיו הרבה נשים והרבה מטרואים שכועסים עליי. ולא. אני לא משלה את עצמי שאני היחיד בעולם ושאני צודק. ממש לא. זה שאני חושב שזה מפגר לנסות להתנהג כמו פלסטיק זה לא אומר. וזה שבתוך תוכי אני חש תחושה שדומה להנג אובר בנוגע לכל העניין כנראה מוכיחה שאני שותה ומעשן יותר מדיי ושהמוח שלי הוא לא מה שהיה פעם.

מצד שני, אם הוא עושה כביסה גם כשהוא לבד, מנקה, שוטף, הולך לפסיכולוג, רוחץ, מגהץ, מורט, חוזר מהפסיכולוג, צובע, משקה ת'עציצים, לוקח את החתול הפרסי לעיקור ומלבין שיניים אצל השיננית לפחות פעם בחצי שנה... אז בשביל מה הוא צריך אותך ?
כן את. למה הוא צריך אותך ? בשביל התמונות בארנק ?!

אני לא יודע. מה שאני כן יודע הוא, שאני לא לבד. יש עוד הרבה בבונים כמוני שפשוט, איך לומר... מרגישים שהם חצי בנאדם כשהם בלעדיכן. אפילו אם את עדיין לא יודעת שהוא מחכה לך, הוא לא מצליח לחיות בלעדייך. קולטת ?

בשבילו הוא צריך מילואים פעם בשנה (כן... אני עדיין עושה מילואים ושיתביישו לעצמם כל אלה שלא). קצת חול, קצת שעועית וקצת דמוי בשר מפחית. אבל בשבילך... רק בשבילך... הוא ירים בשבילך את כל העולם, יקום בארבע בבוקר לחלק עיתונים כדי שיוכל לקחת אותך לסופשבוע בצימר באוחתיגידאן אומו, ינגב את האסלה ויחכה ש....עות בחניה ליד המספרה רק בשביל להגיד לך שהעציץ ברוקולי שהספר ארגן לך על הראש יפה לך נורא.

רק בשבילך.
למה ? כי כשהוא מסתכל על עצמו במראה אחרי הסקס הוא רואה בבון. הוא אוהב את הבבון מאוד, אבל הוא יודע שבלעדייך אין לו למה לקום בבוקר. בלעדייך זה כל מה שהוא. קוף גדול ומבולבל בג'ונגל של בטון ופלדה.