לא אוהב שמנות

לאחר שבוע שיחות מרתקות עם תחושה נפלאה של "קליק" בהן טרח מיכאל להבהיר לי שמאחר והוא איש עסקים ומרבה בנסיעות לחו"ל, נוכל להיפגש רק בחודש הבא אחרי שיחזור, הוא גם טרח להדגיש כי הוא עצמאי, מבוסס, בעל רכב מפואר ועבודתו כרוכה בעבודת שטח מחוץ לבית. שמחנו לגלות מכנה משותף: שנינו עובדים קשה מאוד וחשוב לנו לשמור על המרחב האישי ולא להתעלק אחד על השנייה ... בטח לא בהתחלה.

דיברנו על הכל. החל מהילדות בקיבוץ ועד כל אותם ברבורים מתקתקים שנוצרים רק בין בני זוג המרגישים בבטן את הפרפרים...



באחת השיחות, התברר לשנינו שיש לנו ערב פנוי - אירוע נדיר בפני עצמו, אז החלטנו להיפגש ספונטאנית תוך שעה. קבענו בבית קפה.
כששאלתי אותו איך אזהה אותו הוא אמר בפליאה: "לא אמרתי לך שאני נכה"?
"לא?!". עניתי בהיסוס. "מה זאת אומרת נכה"?
בראש ישר עוברת לי המחשבה שאם הוא נכה צה"ל והוא קצת צולע או אפילו קטוע איבר, זה עדיין לא יעצור אותי מלאהוב אותו עד כלות אחרי הקרבה שחשתי כלפיו בשיחות.
"אני על כסא גלגלים" הצהיר בקלילות.
"טוב" אמרתי. מנסה לשמור על קולי יציב וניטראלי ככל האפשר.
"אז ניפגש".

רצתי להתארגן ויצאתי לדרך. הגעתי לפני הזמן והתיישבתי בחוץ, נהנית מהבריזה של הים. לאחר כמה רגעים הגיעה מכונית שחנתה ממש בפתחו של בית הקפה. לרגע עוד חשבתי שזאת חוצפה אבל אז ראיתי את תו הנכה בחלון הקדמי. עוד לא קישרתי בין ה'וואן' הכסוף והמבריק (דגם חדש) ובין הדייט שלי. לאחר כמה דקות, הדלת הצדדית נפתחה לאיטה. אף אחד לא יצא. לעומת זאת אחרי המתנה נוספת, נשמע רעש של 'רובוט', נשלף כסא גלגלים, ובעקבותיו - באיטיות אינסופית הפציע גבר - בעל גוף רזה, קטן ומעוות להחריד, כשרק יד אחת הייתה בגודל 'רגיל' ומתפקדת, ראש מלא תלתלים ג'ינג'יים, עור מלא חטטים וחיוך רחב המגלה שיניים עקומות. הוא התגלגל לקראתי והכריז בקול רם ומוכר (מהטלפון) "הי גליה......".

לבי נחמץ. בעודי שוקעת ברחמים ובדילמה פנימית מה עלי לעשות, הרהרתי ביני ובין עצמי האם אוכל להתחבר לגבר בעל נכות קשה כל כך. כעסתי גם על כך שלא סיפר לי על מצבו בשיחות האינסופיות בינינו, והתלבטתי האם אוכל לפחות להעביר איתו שעה קלה בכיף בשיחה ולהיפרד בלי להעליב אותו יותר מידי כמו ב"פגישה רגילה". ואז.....תוך כדי מחשבה איך לא לפגוע בו, קלטתי שהוא מעביר את מבטו 'הסורק' על גופי מלמעלה ועד למטה (הרנטגן האופייני לגבר הישראלי הממוצע) ואמר בקול רם:" אאאה......חשבתי שאת יותר רזה וחטובה."

הייתי כל כך בשוק שבאופן ספונטאני הצלחתי לנצל את ההזדמנות, קמתי בכעס קצת מבוים ומוגזם כשאני זורקת לעברו: "אם זה מה שמעניין אותך ועוד בגילנו, אז אתה יודע מה, אני לא צריכה ת'טובות שלך!" ועזבתי את המקום כל עוד רוחי בי .