מד זווית

שישי בלילה. עוד ערב שאבלה מול הטלוויזיה? טקסט קצת שונה תופס את עיניי באתר ההיכרויות. "אני גבר מצחיק שמחפש אישה לקשר רציני". אני מבקשת מספר טלפון וישר מחייגת את מספר הטלפון המצורף . ההודעה בתא הקולי נשמעת כך: "שלום, אני עמוס. גרוש, בן 50, ספורטיבי, נראה צעיר מגילי, בעל תואר שני במחשבים, מבוסס ומחפש אותך, אישה בשלה ונאה שרוצה לאהוב, ולפסוע איתי בשבילי החיים, אל האושר."



הסיום הלא שגרתי והפיוטי משאיר אותי מופתעת, אחרי סדרת גברברים ציניים וגסי רוח שלא היססו לשאול אותי כבר במפגש הראשוני פרטים אישיים מביכים למדיי. הקול הרדיופוני המשמיע מילים מרגשות, מעביר רטט של ממש במורד עמוד השדרה שלי. אני ממהרת להשאיר הודעה.

"אני מאוד רוצה להכיר אותך" אני לוחשת לתוך השפופרת בקול הכי סקסי שאני מצליחה להפיק ממיתרי גרוני. "יש לי המוווון מה להציע לגבר אמיתי, (פאוזה דרמטית) . מכל הבחינות...... כדאי לך להתקשר אליי ובהקדם."
אני מניחה בעדינות את שפופרת הטלפון על קנה. זהו. אין סיכוי שהוא לא יענה. כל מה שנשאר לי זה להמתין ש"הטרף" ייפול ברשת. אחרי שישמע את ההודעה שלי - הוא פשוט יהיה חייב להתקשר. שעתיים עוברות ביעף. כבר לילה. העיתונים זרוקים בבלגן אופייני לבת מזל תאומים על השטיח הלבן והשעיר במרכז הסלון. החתול שלי מפהק בנחת, מתהפך לצידו השני ומתחיל לנחור קלות. אני ממתינה בעוד גלי מחשבות מציפות את ראשי. נכון שזה יום שישי בערב ושאם הבן אדם שווה משהו בכלל, אז בטח יש לו תוכניות, אבל אני כהרגלי, בונה מגדלים באוויר כי הסקרנות שלי לגבי הגבר האנונימי בעל הקול המלטף הולכת וגוברת. זה לא שאין לי חיים, אבל יום שישי לבד, בבית....בינתיים אני ממשיכה להתבונן בחוסר ריכוז מוחלט בתמונות הרצות על צג הטלוויזיה. סרט ישן שאיני מצליחה לעקוב אחרי העלילה הפתלתלה שלו.

ואז פתאום, כמעט בחצות, מתוך השקט, הטלפון מצלצל בקול רם. אני קופצת בבהלה, הופכת את כוס הקפה השחור המלאה למחצה, מקללת, מתעשתת ועונה בשיא העדינות : "הלו, שלום."
הוא: "הי, יפהפייה. ערב טוב. מדבר עמוס, מהאתר."
אני: "ערב טוב גם לך".
הוא: "אז לא יכולתי שלא להתקשר. אני מקווה שזה לא מאוחר מידיי.... פשוט אני טיפוס לילה, את יודעת.....אז מה יש לך לספר?"
אני: "לא יודעת, מה אתה רוצה לשמוע?"
הוא : "הכל . ספרי לי הכל על עצמך".
אני פוצחת בתיאור קצר ומנוסח היטב של קורות חיים, 'מציירת' תמונה אופטימית וקלילה של גרושה עליזה בעלת חיי חברה תוססים. בסוף המונולוג, אני לוקחת צ'אנס, נושמת עמוק ומצהירה בזהירות אך בקול נחוש, שאני לא מחפשת סטוצים אלא קשר רציני .
"תראה", אני אומרת. "זה לא שאני לא ספונטאנית ולא זורמת עם מה שקורה, אבל אתה יודע איך זה. אני לא מאמינה בכמות אלא באיכות. אני אישה אמיתית, יש לי הרבה מה להציע לגבר הנכון ואני מחפשת גבר איכותי, אחד יחיד ומיוחד לחלק איתו את החיים והמיטה ולא סתם לעבור מאחד לשני".
דממה ממושכת מידיי בצד השני של הקו. אני משתתקת, מרגישה שהגזמתי.
בצידו השני של הקו דממה.
"אתה עוד איתי?" אני שואלת בהיסוס.
הוא: "הו, כן. אני מקשיב. את דווקא נשמעת לי אישה מיוחדת, אמיתית, ממש כזאת כמו שאני מחפש כבר שנים. בואי ואספר לך קצת על עצמי".....
אחרי דקות ארוכות של מונולוג בו הוא מספר על עצמו (בפירוט מדהים לכשעצמו) על אשתו לשעבר :"לילה אחד חזרתי ממילואים באמצע הלילה ותפסתי אותה במיטה עם גבר זר", " יש לי שני ילדים גדולים, אחד רופא מצליח והשני עו"ד (למה הוא מספר לי את זה ? מפחד שאני אתבע אותו באיזה שהוא שלב?) . אני עובד בחברת הייטק, מתעסק ב.....הפרויקט האחרון שלי הוא....
ואגב, לגבי יחסים אישיים. החברה האחרונה שלי, יצאתי איתה שלושה חודשים עד שנכנסנו למיטה. אני בעד בדיקות איידס. לא משתמש בקונדום ולא סומך על אף אחת. אני לא מחפש צרות ומחלות. עדיף להיות זהיר מאשר להצטער...אני אומר לך הכול במלוא הכנות"...
המלל נמשך ונמשך. אני מתחילה לפהק כשלפתע הוא יורה את השאלה שהייתה צריכה לטעמי להישמע כבר לפני חצי שעה.... תגידי, השיחה איתך פשוט נהדרת. סוף סוף אישה שיודעת להקשיב. רוצה להיפגש? נשמע לי שיש לנו על מה לדבר ולמה שלא נעשה את זה פנים מול פנים? בעצם עוד לא כל כך מאוחר."
בבת אחת, האדרנלין מתחיל לפמפם בעורקים. מי יודע, אולי האינטואיציה שלי מטעה אותי. אולי בכל זאת הוא בסדר, רק זקוק לקצת תשומת לב. במהירות המקסימלית אני מנסה לחשב כמה זמן ייקח לי להתארגן: להתקלח, לבחור בגד מתאים (משהו שחור, מרזה וחושפני, אבל לא יותר מידיי) , להעביר פן מהיר בשיער ולהתאפר. (אולי הלילה הזה עוד לא אבוד.)
באדישות מעושה, אני עונה לו: "תוך שעה, אתה יכול לבוא לאסוף אותי".
הוא: "תגידי, לפני שאני הולך להתקלח ולהתלבש....עוד שאלה קטנה אחת...."
כיד הדמיון הטובה עלי ואולי בהשפעת שתי כוסות היין המשובח אני כבר מדמיינת אותו ערום במקלחת, טיפות מים מחליקות במורד גופו השרירי והשזוף, ואני בין זרועותיו החובקות אותי עם בועות הסבון הריחניות. החלום בהקיץ ממשיך במהירות שיא... הנה אנחנו כבר בין סדיני סאטן האדומים), ....אפשר לשאול אותך שאלה אישית?
אני: "בטח. מה שאתה רוצה". (מה הוא כבר יכול לשאול?)
הוא: "תשמעי, את נשמעת לי מדהימה, באמת. אבל תראי, יש לי בעיה, אני לא יכול לסבול נשים עם שדיים נופלים, אז מה המצב אצלך? זה עוד עומד כמו שצריך?"
גוש של עלבון מתגבש לו בגרוני. מה הוא חושב לעצמו? בגיל 50 הוא מצפה לפגוש אישה בלי סיליקון שהשדיים שלה יהיו בזווית של 90 מעלות? אולי הוא לא שמע על כוח הכבידה ועל ניוטון וגם שלא סתם אנחנו במדינה בה עושים ניתוחי חזה בלי הפסקה. שדיים 'עומדים'? מעניין האם הוא בדק פעם כמה קמטים נוספו לו מאז חגג יום הולדת 20. בטח יש לו כרס, שערות באוזניים ובאף, והוא עוד חושב שמגיעה לו אחת שנראית כמו קלאודיה שיפר....

אני (בקול הכי מתוק שלי): " תשמע, אני לא ממש יכולה לתאר לך דרך הטלפון איך בדיוק הציצים שלי נראים, אבל יש לי פתרון לעניין. לפגישה שלנו, אתה תביא מד זווית, תמדוד ותחליט עם השדיים שלי בזווית המתאימה לך. אבל למען האמת, חמוד, גם לי יש שאלה קטנה. אל תשכח להביא סרט מדידה, כי אני, מה לעשות? ממש, אבל ממש, לא סובלת גברים עם איבר מין קטן".
נקישה רמה נשמעת מצדו השני של קו הטלפון.

והנה, עוד לילה שאני הולכת לישון לבד, אבל הפעם עם חיוך.