המחזר העצבני

תמי קלטה מיד את תמונתו מבין רבים אחרים שפרסמו את עצמם באתר ההיכרויות. זוג עיניים כחולות, תלתלים חומים שזרקה בהם מעט שיבה וחיוך שאי אפשר לעמוד בפניו. בפנייתה שלחה לו מספר טלפון. תומר התקשר תוך חצי שעה.



"שלום, זה אני בעל העיניים הכחולות. מה שלומך היום?"
"אני עוד לא יודעת, תיכף נראה. אתה רוצה להיפגש או לקשקש כמו כולם בטלפון?" ירתה שאלה ישירה.
תומר לא נבהל. "אני תמיד אומר שעדיף לדבר ב - 4 עיניים. כל השיחות האלה בטלפון, התחקירים, השאלות לא שווה כלום אם נפגשים ומתברר שאין משיכה. לא ככה?"
"טוב, בוא נקבע. הערב בשעה 20.00 מתאים?"

הם קבעו להיפגש בבית קפה שקט בטיילת של נתניה. תמי, דייקנית מטבעה הגיעה לחניה מספר דקות לפני וניצלה את הזמן לתיקון האיפור. היא הביטה במראה והייתה מרוצה. עיניים מודגשות בעפרון שחור, שפתון נוצץ, שמלה שחורה, נעלי עקב ותיק ערב קטן ואלגנטי. בדיוק כשעמדה לצאת מהמכונית, צלצל הסלולארי.
"תמי, תשמעי זה תומר. אני מצטער, לא מרגיש כל כך טוב. אני קצת עצבני כי מחר אני צריך לעבור ניתוח, אומנם לא משהו גדול אבל בכל זאת. את יודעת אני טיפה היפוכונדר. אני ממש מתנצל. את רוצה לבטל, לדחות או אולי תסכימי לבוא אלי הביתה? אני גר כמה דקות מהמקום בו את נמצאת. מה את אומרת? אתן לך שירות הרבה יותר טוב מבית הקפה ואפילו לא תצטרכי להשאיר לי טיפ..."
"שמע תומר, איני נוהגת ללכת לבתים של גברים לבליינד דייט. וחוץ מזה, שאני לא מכירה אותך למרות שראיתי את תמונתך, כבר היו לי הפתעות לא נעימות בקטע הזה. אז אולי תגיע לכאן בכל זאת או שנדחה את הפגישה. למרות שבאמת חבל כי אני כבר כאן."
"תמי, אני מבין אותך לגמרי. את ממש בסדר ואת באמת לא צריכה ללכת לבתים של אנשים זרים, אבל לפעמים צריך לקחת צ'אנס. באמת שאין לך מה לדאוג, אני גר בוילה יפה עם נוף לים, ואני בן אדם מן הישוב. אי לך מה לדאוג. וחוץ מזה, תמיד תוכלי לברוח דרך החלון אם לא תרצי להישאר, אין סורגים...."
הוא צחק צחוק מתגלגל.
תמי חשבה כמה שניות והחליטה להיענות להזמנה בחיוב.
תומר פתח את הדלת ונשימתה נעתקה. הוא היה אפילו יפה יותר מהתמונה המהממת שלו באתר. עיניים בורקות, חיוך משגע וריח נעים של אפטר שייב מרענן נדף ממנו. הוא לבש מכנסיים קצרות, בלי חולצה והוא ידע למה. היה לו גוף של ספורטאי, עם ריבועים בבטן, הוא היה שזוף ורחב כתפיים. בקיצור גבר חלומות.

בזמן שהכין לשניהם תה צמחים סיפר על היותו צמחוני, על משרתו הבכירה במשרד תיווך גדול בתל אביב, על ילדיו שבגרו וגרים בחו"ל ועל אשתו לשעבר שנפטרה לא מזמן מסרטן. אני מתמודד כבר שנתיים עם החלל שהותירה מאחוריה, אבל זה לא קל למצוא בת זוג מתאימה והבדידות משגעת אותי. אני גבר של אישה אחת...."
תמי הרגישה בת מזל. גבר יפה תואר, רציני, בעל דירה מרווחת ומסודרת להפליא. מה עוד אפשר לבקש?
היא לגמה מהתה הקר שהגיש לה בכוס גבוהה בצבע טורקיז והביטה בו בחיוך משועשע.
"איך לא חטפו אותך עד עכשיו?" שאלה.
"את יודעת, נשים ישראליות הן די כלבתות, אם תסלחי לי על הביטוי. מאוד כוחניות. הן רוצות לשלוט על הכל ואני לא מוכן לזה. אני מחפש קשר שוויוני."
"למה בדיוק אתה מתכוון"?
"תראי" השיחה תפסה לפתע כיוון חדש "קודם כל, הסקס. בחו"ל מקובל שגבר מזמין אישה לארוחת ערב, ריקודים והם גומרים את הלילה במיטה. אם טוב להם ביחד הם ממשיכים הלאה. בארץ, הנשים רוצות שהגבר יפתח את הארנק
יחזר אחריהן במשך שבועות ובסוף הן זורקות אותו בתירוץ כזה או אחר. אני מאוד מקווה שאת לא כזאת" מיהר להוסיף.
תמי התבוננה בו בתשומת לב רבה מנסה להבין האם הוא 'משחק' אותה או מדבר בכנות. התעלומה נפתרה מהר מאוד....
תומר קם והתיישב לידה. הוא חיבק אותה וביד השנייה לקח את כוס התה שלה והניח על השולחן. תמי התמסרה לנשיקה שלו באינסטינקטיביות. אי אפשר לומר שלא נמשכה אליו. והוא גם ידע לנשק....
לפתע הרפה ממנה והסתכל ישירות לתוך עיניה. "בואי נלך למיטה" לחש. לפני שהספיקה להתאושש, הרים אותה, הצמיד אותה לגופו בחוזקה והיא הרגישה את ידו מרימה את שמלתה וחודרת אל בין רגליה.
"הי, תומר, לאן אתה ממהר?" נרתעה. היא התיישבה בחזרה על ספת העור והתנשמה בכבדות. הוא צנח אחריה על הספה "נו, גם את מתחילה עם המשחקים? הרי את רוצה אותי. הרגשתי את זה בנשיקה שלנו. אז מה הסיפור?"
"תומר, אין שום סיפור ואין משחקים. אני נמשכת אליך אבל הכרנו לפני פחות מחצי שעה. מה החיפזון? אתה מעיד על עצמך כגבר רגיש ורציני. תן לנו צ'אנס להכיר אחד את השנייה...."
תומר קם בעצבנות, הרים את כוס התה של תמי המלאה למחצה, הלך בצעדים מהירים למטבח ושפך את תוכנה לכיור. "טוב, אם את רוצה להיות כמו כל בנות מינך, אין לי זמן לזה. את מוזמנת ללכת הביתה."

תמי הביטה בו בחוסר אימון. הוא נעלם לרגע וחזר אחרי דקה, עירום כביום היוולדו. הוא הצביע לכיוון הפרוזדור ואמר:" יש לך צ'אנס אחרון. אין מצב שתסרבי לדבר כזה" תוך כדי שהוא מצביע על איבר מינו הזקור.
תמי חטפה את התיק ומיהרה לעבר היציאה. היא סובבה את המפתח וטרקה אחריה את הדלת.

את הדרך הביתה עשתה במהירות, כשליבה עדיין הולם מבהלה ודמעות זולגות ללא מעצור מעיניה.