המאהב הנקמן

ריקי ורוני נפגשו ברחבת הריקודים במועדון פנויים פנויות.

הוא לא יכול היה להתעלם מהאישה שחורת השיער והגבוהה בעלת המראה האקזוטי שפיזזה במומחיות על הרחבה כשמסביבה כמה גברברים להוטים. היא לבשה חצאית מיני שחורה וחולצה בעלת מחשוף נדיב בצבע זהב, הייתה מאופרת בכבדות ושפתון אדום בוער קישט את שפתיה המלאות.


הוא עקב אחריה כשיצאה מהמועדון להפסקת סיגריה. "אפשר לעשן איתך"?
"למה לא" ענתה בנונשלנטיות כשהיא בוחנת אותו היטב במבט חודר.
רוני היה גבוה, בלונדיני, לבוש היטב וניחוח האפטר שייב המשובח שלו דגדג את נחירה.
"מה בחורה יפה כמוך עושה במקום כזה?" שאל את השאלה הבאנאלית.
"ומה בחור כמוך עושה פה"? ענתה באותו סגנון....
השיחה המשיכה ותפסה כיוון מעניין יותר כאשר הוא סיפר לה על עבודתו השוחקת בתפקיד בכיר בחברת הייטק. "אין לי הרבה זמן פנוי ובלילות שישי אני יוצא לרקוד ולחפש את מזלי. נראה לי שהיום מצאתי" הביט בה במבט שלא משאיר מקום לספק.
היא מצידה סיפרה לו על עבודתה כמנהלת מכירות בחברת ביטוח גדולה, על שני ילדיה המתבגרים ועל אביהם שנמצא בשליחות בחו"ל. "גם לי אין יותר מידי זמן פנוי. העבודה והילדים גוזלים את כל האנרגיה שיש לי. תמיד הם בבית ואתה יודע איך זה לגדל ילדים לבד, לא פיקניק."

בהמשך השיחה הם החליפו מספרי טלפון והוא ליווה אותה באבירות למכוניתה.
למחרת ב - 10 בבוקר צלצל הטלפון של ריקי. זה היה רוני. הם יצאו בערב לבילוי במסעדה יקרה בתל אביב.
כך התפתח לו רומן סתווי אינטנסיבי, כאשר הם נפגשים שלוש ארבע פעמים בשבוע בשעות הערב המאוחרות.

רוני עשה רושם של ג'נטלמן מושלם ובשבועיים הראשונים לא רמז אפילו לכיוון של בילוי לילי משותף. הנשיקות הלוהטות שלו העידו על התלהבותו הרבה אבל זה היה הכל. ילדיה של ריקי היו תמיד בבית ואליו לא הסכימה לעלות אפילו לכוס קפה.

ערב אחד כשחזרו מאוחר מהצגת תיאטרון, הציע שיסעו אליו. "אנחנו כבר יוצאים שלושה שבועות. נפגשנו מספיק פעמים ולפחות מבחינתי אני יודע שאני מאוד מעוניין בך. מה דעתך לבוא אליי? נתקדם לאט, אני מבטיח. לא יקרה שום דבר שאת לא רוצה בו...."
"תשמע רוני", ענתה ריקי בחיוך הכי מתוק שלה, "אתה מאוד מוצא חן בעיני אבל למרות ההופעה שלי אני לא אישה מודרנית. אני לא נכנסת למיטה עם בני זוג מזדמנים. אתה מרגיש את המשיכה שלי אליך ונראה לי שאם נלך אליך, נמצא את עצמנו מהר מאוד בין הסדינים. בוא נחכה שלושה חודשים, נעשה בדיקת איידס ואחר כך נוכל לעשות חיים כמו שצריך. אני רוצה את זה בדיוק כמוך אבל ככה נראה לי יותר נכון....גם נכיר יותר טוב האחד את השני."
היא יכלה לראות שהוא מסמיק בחושך. רוני הדליק בעצבנות סיגריה וענה באיפוק:" טוב, אם זה כל כך חשוב לך- את תקבעי את הקצב."

יותר הם לא דברו על זה במשך החודשיים הבאים. כשמלאו שלושה חודשים להיכרותם הוא הגיע עם זר פרחים ענק ופתק עליו כתוב: "הנה, חיכיתי לך. האם הגיע היום הגדול?"
עבר עוד שבוע וילדיה של ריקי נסעו לבקר את אביהם בחו"ל. היא הזמינה את רוני לארוחת ערב חגיגית לאור נרות בביתה. אחרי שבקבוק היין המשובח נגמר, אחזה בידו והובילו אותה לחדר השינה - שם דלקו שני נרות אדומים. רוני התיישב על המיטה כשהוא מוריד את חולצתו באיטיות. "תתפשטי" אני מת לראות אותך בבגד חווה אימנו...". תוך כדי דיבור חלץ את נעליו וגרביו נשכב אחורנית. ריקי פשטה את השמלה ונשארה עומדת בתחתונים וחזייה כשלרגליה עדיין נעלי העקב המחודדות והשחורות.
"נו, תורידי כבר הכל....", האיץ בה.
בתנועה זריזה היא פתחה את החזייה, הורידה אותה וזרקה אותה על הרצפה. רוני הזדקף והביט בה במבט עכור.
"מה קרה" שאלה ריקי בתימהון?
"אני לא מאמין, ככה החזה שלך נראה בלי חזייה. נופל לגמרי..... אני לא מאמין... את נראית כל כך שונה עם בגדים....איך עבדת עלי? לא, אני לא יכול. זה לא יקרה....."
ריקי הייתה המומה. היא נכנסה לחדר האמבטיה ופרצה בבכי. רוני קם והתלבש בזריזות. היא שמעה אותו טורק מאחוריו את הדלת ונעלם לנצח בלי לומר מילה אחת נוספת.