רחב הכתפיים

"רציני, 1.76 בן 57 מחפש אישה מיוחדת", כך כתב על עצמו באתר ההיכרויות. הוא גם צירף תמונה יפה.

זיהיתי אותו מיד עם הכניסה לבית הקפה בו קבענו. גבר נאה עם חיוך שרמנטי, לובש חולצה לבנה, מכנסי ג'ינס וסנדלים תנ"כיות. זה התאים לתיאור שלו : "קיבוצניק עם נימוסים של עירוני". לחיצת היד שלו הייתה איתנה כפי שאני אוהבת ועיניו צחקו אליי. הקליק היה מיידי.


פצחנו בשיחה על ענייני היום ומהר מאוד עברנו לסיפורים על טיולים בחו"ל, עבודה, בני משפחה. רפאל סיפר על עברו הצבאי המפואר ועל משימות סודיות שמילא ברחבי העולם. המילים באנגלית ובצרפתית (ארץ מוצאו) ששרבב לשיחה פה ושם הוסיפו לחינניות שלו בעיניי. הוא הציע לי להזמין "כל מה שאת רוצה. התפריט לפנייך ואין הגבלה של זמן או כסף".
הוא גר בקיבוץ בצפון הארץ, כך סיפר, "אבל אני מחפש חברה מיוחדת במינה שתמצא חן בעיניי. אני שונא ששמים תמונה באינטרנט שבכלל לא דומה למקור. מה אנשים חושבים לעצמם. אבל הנה, יש גם יוצאים מהכלל....(תוקע בי מבט רב משמעות) "את אפילו יותר יפה במציאות"...... ו"שתדעי שאין לי שום בעיה להיפגש לפחות פעמיים בשבוע מלבד סופי שבוע, כמובן".
בהיותו בעל תפקיד בכיר הדורש נסיעות רבות, יש לו מכונית צמודה ורגל 'כבדה' על הגז. הסביר לי בכובד ראש. "בארץ אין מקומות רחוקים" אמר. "אם רוצים אז מגיעים. תלוי כמה רוצים להתאמץ."
בית הקפה שהיה ריק למחצה התמלא לפתע אנשים. ליד השולחן לידנו התיישב זוג, כנראה גם כן בפגישה עיוורת, שפצח בדיאלוג קולני ולא יכולנו לשמוע את עצמנו נושמים.
הצעתי שנעבור למקום אחר ורפאל הציע באבירות שניסע לטייל על שפת הים של תל אביב.
כשהלכנו לעבר מגרש החניה, שמתי לב פתאום שהוא רק טיפה גבוה ממני (ואני בקושי 165) ורזה מאוד. ביקשתי שנעצור ליד מכוניתי והחלפתי במהירות את נעלי העקב המחודדות לכפכפי ים שטוחות. כשנכנסנו למכונית האדומה והמבריקה שלו וצלילי קולה הנפלא של אדית פיאף השתפכו ברקע, הרגשתי ברקיע השמיני.
שלוש שעות נוספות עברו בשיחה. רפאל המשיך לספר על מפגשים כאלה ואחרים בין היתר בהם הצליח להניס כמה וכמה יריבים בגלל כתפיו הרחבות ומראהו המאיים. לא כל כך הצלחתי להבין על מה הוא מדבר, אבל שתקתי בנימוס.
בינתיים חלפו עוד כמה שעות.

'הטיול' נמשך שעתיים שכללו בין היתר רחצה במים החמימים. לא חשבתי שכדאי בערב הראשון להיסחף יותר מידי, אבל אין ספק שלמפגש היה 'טעם של עוד. חזרנו למכונית מחויכים מאוזן לאוזן. נפרדנו בנשיקה צרפתית לוהטת והוא אמר: היה לי ערב מדהים. לא זוכר מתי נהניתי ככה".

ו.... מאז לא שמעתי ממנו יותר.