פוטנציאל רומנטי

כגרושה וותיקה, אני תמיד אופטימית ושומרת על ערנות גבוהה בהקשר לפעילויות של פנויים ופנויות. את גלית פגשתי במסיבה. היא סיפרה לי שהיא עוסקת בארגון מסיבות לפנויים פנויות והציעה שניפגש במהלך השבוע על כוס קפה, לדבר על מה שיש לה להציע. לאחר מספר ימים, כשקיבלתי ממנה טלפון לקח לי מספר דקות כדי להיזכר מי היא בכלל. קולה היה נעים ולבבי. היא אמרה שיש לה עבורי הצעה שלא אוכל לסרב לה ולאחר שיחת שכנוע קלה- הסכמתי. נפגשנו בבית קפה שקט. היא בחרה שולחן פינתי ומיד לאחר שהתמקמנו שלפה מתוך תיק עור גדול ומהודר כמה אלבומים. היא פתחה אותם ובגאווה בלתי מוסתרת החלה לדפדף באיטיות בין הדפים כשהיא טורחת ומסבירה לגבי התמונות הצבעוניות ומפרטת באיזה אירוע חברתי זה צולם. "אני לא רק עושה מסיבות אלא גם טיולים, סדנאות, הרצאות. כל מיני דברים" אמרה בשקט ונעצה בי מבט רב משמעות. "תראי, אני לא עושה את זה רק בגלל הכסף. גם אני בעצמי גרושה הרבה שנים. אני יודעת מה הולך ב'שוק' הזה. כולם יודעים שהמצב הוא בלתי נסבל. למי יש כוח להתרוצץ בלי סוף במסיבות הסתמיות והפגישות העוורות? הרי הכול אותו הדבר. אצלי מכירים אנשים באופן טבעי, במסגרת מפגשים חברתיים כייפים. ההיכרות היא בונוס. נהנים בכל מקרה". היא דיברה לעניין ולאט לאט הרגשתי שאני משתכנעת ומתחילה להתלהב בעצמי.

"תגידי, וכמה עולה התענוג להצטרף למועדון הלקוחות היוקרתי שלך"?
שאלתי אותה כשאני נוחתת לקרקע המציאות, לרגע קל.
"תראי" היא ענתה לי בקול שקט, מסתכלת לי ישר בעיניים. זה לא זול אבל שווה כל שקל. אבל! החדשות הטובות הן שאת לא תשלמי. את מכירה הרי את כל העולם. תביאי לי אנשים ותיהי חברת כבוד. אם תמליצי עליי לעוד אנשים אצ'פר אותך בהמשך."
הסכמתי בשמחה ובאופטימיות. לחצנו ידיים. סיכמנו שגלית תזמין אותי לאירוע לדוגמא כדי להתרשם מהפעילות שלה ובמקביל היא רשמה בפנקסה השחור, בכתב יד צפוף כמה מספרי טלפון של חברות שלי שעבורה היוו לקוחות פוטנציאלים. כשהיא כבר התחילה לאסוף את החפצים שלה והיה נראה לי שהפגישה מתקרבת לסיומה אמרתי לה:"תשמעי, באלבום הראשון שהראית לי היה בחור שמצא חן בעיני. אולי את יכולה להכיר לי אותו בינתיים?"
גלית פתחה בתנועה רחבה את האלבום והציצה בי במבט מוזר לאחר שהראיתי לה את 'בחיר ליבי'. גבר ממושקף ומזוקן שהציץ אלינו מחייך מתוך תמונה קבוצתית של נופשים על חוף ים....
"אין שום בעיה" פלטה במהירות. "קוראים לו רוני. הוא יתקשר אלייך". נפרדנו בנשיקות ותוך הבטחה לחזור ולהיפגש בקרוב. כבר ביום המחרת התקשר רוני. קול גברי עמוק שאל אותי מבעד לשפופרת הטלפון מתי ארצה להיפגש. "מתי שנוח לך" עניתי באדישות מעושה, מנסה להסתיר את התרגשותי.
"מה דעתך על הערב?" הוא שאל.
"היום לא, אבל מחר יכול להיות בסדר" שיחקתי אותה קשה להשגה.

למחרת בערב, הגעתי למקום המפגש. החניתי את מכוניתי במגרש החניה והצצתי בראי. נראיתי טוב. הסטתי קצוות שיער ממצחי ובחנתי את עצמי היטב. מאופרת בקפידה, מבושמת בבושם הצרפתי החדש שקניתי לפני שבועיים, לבושה בחולצה שחורה הדוקה ומכנסי ג'ינס. כיוון שהקדמתי, נשארתי לשבת במכונית מחכה....בדיוק בשעה שקבענו, נשמע פתאום רעש של אופנוע. הוא כנראה קרא את מספר לוחית הרישוי שלי (עכשיו הבנתי למה הוא התעקש לשאול אותי לסוג המכונית שלי ולמספר...) ונעצר ליד החלון הפתוח. לבוש חליפת עור וקסדה על הראש. הוא ירד מהאופנוע, הוריד ב'נשיכה' את הכפפה השחורה מיד ימין שלו, תוך כדי כך שהוא מגלה שני טורים של שיניים צחורות ומושלמות ולחץ את ידי באחיזה חזקה ובטוחה. "נעים מאוד, שמי רוני", חייך. עיניו היו כחולות ורושפות גיצים מאחורי המשקפיים העגולות בסגנון ג'ון לנון. אני מחנה ובא. חכי לי".
ממגרש החניה נסענו לבית קפה סמוך על שפת הים. אחרי שסיימנו סיבוב אחד של קפה כבר היה ברור מעל כל צל של ספק שיש עניין הדדי. רוני אחז בידי וסיפר באריכות על ילדותו בקיבוץ בצפון הארץ, על השירות ביחידה קרבית, על הנסיעות הרבות לחו"ל לרגל עסקים, הנישואים עם הבת של הבוס והחיים באלפיון העליון. "כל מה שקרה במהלך הגירושין המלוכלכים שלנו, לאחר חמש שנים של נישואים, גרמו לי להיזהר." הוא סיים. "היום, אני זהיר. מה שבטוח, אני לא מחפש אישה עשירה". צחק בקול רם. כשהציע שנלך לטייל על שפת הים הסכמתי מיד. ירח מלא עמד בשמיים השחורים כשרוני שילב את ידו בידי.
השיחה נמשכה בעוד אנו צועדים. בשלב מסוים עצרנו שנינו. הוא הרים את סנטרי ונישק אותי ברכות. ידיו נכרכו סביב מותני ואני ליטפתי את ראשו.
הסתובבנו על עקבינו ובשתיקה מיהרנו למכונית. נכנסנו פנימה במהירות ופשוט התנפלנו אחד על השני. הוא נישק אותי על שפתי בעדינות, לשונו ריחפה על צווארי ובחזרה... ידיו היו בכול מקום. תחילה בהיסוס ואחר כך בתאוותנות ובתובענות. בכול מקום שנגע, הבעיר אש... אני חיבקתי אותו חזק ושהוא גחן מעלי ונצמד אלי בגופו השרירי יכולתי להרגיש את הלמות ליבו, את החום שנדף ממנו ואת הריח המשכר של האפטר שייב שלו....
מהר מאוד התכסו חלונות המכונית שכבת אדים עבה. האווירה הייתה לוהטת כמו פצצת מימן ואטום גם יחד. המגע שלו היה מחשמל. לא יכולנו להניח אחד לשני. זה נמשך ונמשך...
אחרי מה שנראה כמו נצח, נרגענו. הוא נשען על המושב, פתח את החלון, הציע לי סיגריה והצית אחת לעצמו.
"זה היה באמת משהו. נכון, מתוקה?" שאל שאלה רטורית.
"אני חייב להגיד לך, יש בך שילוב נדיר של אדם שאפשר לדבר איתו על הכל וגם אישה -אישה. גם אינטליגנציה, יופי, חוש הומור ואת – גם שובבה לא קטנה"....הוא החמיא לי בנדיבות ראויה לציון ואני הרגשתי איך אני מסמיקה בחושך.
"נעים לפגוש גבר שמפרגן ומדבר על רגשות. גם לי זאת הייתה חוויה " סיכמתי את הערב.
כשסיימנו לעשן הסתכל עלי וחייך. "נו, טוב, בוא ניסע, מחר אני צריך לעבוד" אמר.
נפרדנו בנשיקה קלה על הלחי. הוא אמר "לילה טוב", עלה על אופנועו ונעלם בחושך.
אני המשכתי לשבת עוד כמה דקות במכונית, מנסה להירגע מהאירוע הלא שגרתי. משחזרת את הערב המדהים שהתחיל בשיחה מרתקת ונגמר בחוויה חושנית מפתיעה במכונית. כשהגעתי הביתה כבר היה כמעט בוקר.
עברו יומיים. רוני לא התקשר. בסופו של היום השלישי נשברתי. זה פשוט לא יכול להיות שהוא לא מעוניין בפגישה נוספת, חשבתי לעצמי. אולי איבד את הטלפון ואולי הוא מחכה לאיתות ממני. חייגתי את המספר.
"שלום רוני" מלמלתי לתוך פומית הטלפון.
"מה שלומך? קרה משהו? למה לא שומעים ממך?"
קולו היה קר כמו קרח. הוא נשמע ממהר. "תשמעי חמודה" אמר "היה לנו באמת ערב קסום, אבל (פאוזה דרמטית) זה לא נראה לי מתאים לכיוון רומנטי".
"למה אתה מתכוון? חשבתי שהייתה בינינו כימיה אדירה" מלמלתי במבוכה.
"כימיה, פיסיקה, מה זה משנה. אין מה להסביר. תודה רבה לך על הפגישה אבל לא תהיה עוד אחת. אני באמת חייב לזוז. בי".