עודד

"...הי, רמי, שלום. מדברת גליה מהג'יי-דייט, השארת לי את הטלפון שלך לפני כמה שעות..."

"גליה? אני לא מאמין! את הראשונה שפניתי אליה. אני כל כך שמח שהתקשרת. אני חייב להגיד לך, את כל כך יפה. איזה תמונה! איזה עיניים מדברות. איזה חיוך, יאוווו, איזה כיף, אני מרגיש שאני מכיר אותך שנים.. איזה כיף שהתקשרת. חכי רגע, הבן שלי אצלי לוויקאנד אני רק אומר לו שאני נכנס לחדר, לשיחה ארוכה וכבר חוזר אליך..."


אחרי דקה.....
"הי גליה, זה רמי, אני איתך. ספרי על עצמך. אני רוצה לדעת הכל. מה אישה יפה כמוך עושה באתר הזה? איך לא חטפו אותך כבר?"
פצחתי במונולוג הקבוע של: "אני זמרת, אני גם מורה למחשבים ועושה עוד 60 דברים.. ואיך לא חטפו אותי...? שילוב של עובדת נורא קשה, רוצה נורא קשר וכנראה קצת מטרפדת לעצמי כמו שסבתא שלי הייתה אומרת - אני רוצה את אלה שלא רוצים אותי... ומה איתך?..."
"..אני, הייתי נשוי פעמים, ב – 2 הפעמים נפלתי בפח. בחיי שזה לא היה באשמתי.. אשתי הראשונה בגדה בי עם החבר הכי טוב שלי, אני יודע שזה נשמע קצת בנאלי אבל זו האמת, ואשתי השנייה הודיעה לי יום אחד שמשעמם לה איתי והיא פורשת כנפיים. עד היום לא מבין למה, הייתי בעל כל כך טוב.. נכון שעבדתי מאוד קשה כדי לספק לה את כל מה שרצתה, בגדים,... תכשיטים.. חופשות בחו"ל ולפעמים הייתי חוזר מאוחר בלילה מותש, והיא רצתה לבלות .. אבל אפשרתי לה לצאת עם חברות. אז היא יצאה. יצאה ופעם אחת לא חזרה... ועכשיו אני מחפש זוגיות אמיתית, כנה ואת כל כך מוצאת חן בעיני, אני מרגיש שאצלך זה ממקום הכי טהור, ויש לי הרגשה נהדרת לגבי שנינו, בואי ניתן לזה צ'אנס אמיתי."

ת'אמת.. זה נורא החניף לי.. מזמן מישהו לא התמוסס לי ככה בטלפון וליטף את חוסר הבטחון שלי... מצד שני, ההשתפכות המוגזמת שלו עוררה בי תחושת בחילה קלה שהחלה להזדחל אט אט במעלה גרוני, כשאני מנהלת דו שיח פנימי עם עצמי, לא מעיזה להגיד לו שגבר שכל כך דואג לפרנסה ומבטל את עצמו ולא מעניק מספיק תשומת לב לאשתו, סופו למצוא את עצמו לבד. הביטול המוחלט הזה של עצמו והמחמאות האין סופיות קצת הלחיצו אותי, אבל עדיין החלטתי לתת לזה צ'אנס. לא כל יום , למרות 'מעריציי' הרבים, 'מתאהב' בי גבר מצליח ואינטליגנטי שגם נראה די טוב לפי התמונה ששלח אליי.
".. עדיין לא ענית לי על שאלתי – איך אישה כמוך מסתובבת חופשי?.. את פנויה לקשר? את באמת רוצה קשר?.."
...שוב חזרתי על ההסברים, הפעם טיפה יותר לעומק – ש"אני מרגישה כמיהה לקשר אמיתי, אבל יחד עם זאת, מבינה ברציונל שכנראה יש משהו ש"תוקע" אותי, כי אם באמת הייתי כל כך רוצה זה היה קורה מזמן, חוץ מזה, אם לומר את האמת, התרגלתי להיות לבד, אני כל השנים מפרנסת את עצמי ועובדת מבוקר עד ערב, ולזה התרגלתי. זה לא ממקום שיפוטי – זה לא טוב או רע – זו המציאות, ואני צריכה מישהו שיהיה מספיק רגיש לבנות איתי קשר איטי עם הרבה מרווח נשימה. אתה יודע כמו החזיות האלה, ללכת עם ולהרגיש בלי... אבל מה שאני יכולה להגיד לך בשלב זה, ששווה לנסות ולראות מה יקרה.. אתה יודע.. פיזיקה.. כימיה"..... ניסיתי לסיים את הנאום בנימה הומוריסטית שעוזרת. ככה זה כשנוגעים בנושאים שקשה לי לדבר עליהם...

עד לפגישה במוצאי שבת דיברנו עשרות פעמים. הוא מצא חן בעיני והיה נעים לדבר איתו. כן, נכון, קצת היה לי עמוס מידיי, אבל עלי להודות שנעים להיות מחוזרת באינטנסיביות כזו ולשקוע באיזו פנטזיה שהנה הגיע גבר החלומות שלי שלא מפחד להביע את רגשותיו אפילו לפני שפגש אותי. בין לבין המשכתי לקרוא בשקיקה את הספר "למה גברים מעדיפים ביצ'יות.." ואמרתי לעצמי – תיאוריות לחוד ומציאות לחוד – הנה יש גברים אחרים, שמשתפכים ולא מפחדים להראות שהם מתלהבים... איזה יופי...!

כשיצאתי לקראת הפגישה בערב מהבית, הוא כבר חיכה לי למטה. לא יכולתי להסתיר את אנקת התפעלותי ממנו (וגם מהג'יפ החדש... עם הריח הטרי של העור המשובח...).. כשנכנסתי למכונית, הוא הסתכל עלי בעיניים נוצצות ואמר ".. לא היה לי דבר כזה בחיים.. איזה יפה.. איזה חיבור..... בואי נחליט שנעשה את הכל כדי שזה יצליח. שתדעי שאני לא ישנתי כל הלילה, דמיינתי אותנו ביחד, ואותך בחדר העבודה שלך- בבית שלי... ".

נסענו ל'ארומה' ברמת השרון. מכיוון שזה שרות עצמי, הוא התנדב לגשת להזמין וכמובן לשלם, להגיש לי את הקפה, להקריא לי את כל התפריט פעמיים בתקווה שאתפתה לאכול משהו ואפילו הציע שיקנה לי את אחד התקליטורים המונחים על הסטנד. "את יודעת, כסף זה לא בעיה אצלי, ואני מרגיש שאני רוצה לתת לך את כל העולם.. את כל כך צנועה, ודווקא בגלל שאין לך דרישות זה מראה לי עד כמה את איכותית ואמיתית. היו לי כמה פגישות עם נשים שבחמש הדקות הראשונות הכריזו שהן מאוד רעבות והזמינו את עצמן על חשבוני למסעדות מפוארות. לא שאיכפת לי לשלם 500 ₪ על ארוחה ובכל זאת... זה ניראה לי מוגזם שאחרי עבר מסוג כזה, האישה אומרת לי שזה לא זה... אז מה הפלא שאני מרגיש שנוצלתי כל כך הרבה פעמים בעבר.. אבל איתך זה שונה... תבטיחי לי שנעשה את הכל כדי להיות ביחד..."

עבר הרבה זמן. למרות התלהבותי, הצצתי בשעון. השעה הייתה כבר כמעט שתים בלילה ונזכרתי איזה יום עמוס מצפה לי מחר.....
"טוב.. תשמע.. מסתבר שהזמן עובר מהר כשנהנים ואנו יושבים כאן כבר כארבע שעות ובאמת ניראה לי שיש לנו המון על מה לדבר אבל נמשיך לדבר בפעם אחרת – אני עובדת מחר..!"
הוא אמנם שמע, אך התעלם. המשיך לדבר עוד כרבע שעה להרעיף עליי מחמאות ולהביע את רצונו להיות בקשר איתי. גם הנסיעה הביתה בקצב של 20 קמ"ש, ארכה נצח! באיזה שהוא שלב, הוא אפילו עצר את הג'יפ בצד והמשיך לדבר "אני לא רוצה להיפרד ממך ושתדעי שאני עומד לרשותך בכל שעה שתרצי. זהו. את לא לבד יותר!!"

התחלתי להרגיש חסרת סבלנות ולחוצה..... זה הזכיר לי את הסרט 'חיזור גורלי'. יכולתי לדמיין אותו ישן את שארית הלילה בחניה שלי ודופק לי על הדלת ב – 6 בבוקר ובידו האחת שקית לחמניות טריות ובידו השנייה זר פרחים שקטף בעצמו בחממה שאליה פרץ באמצע הלילה.... דמיינתי אותו רוכן לעברי ופורץ בבכי של התרגשות כשהוא ממלמל בקול חנוק – "אני אוהב אותך.... אני רוצה אותך"...

למחרת, בשבע וחצי בבוקר קיבלתי אס.אמ.אס ראשון. להזכיר לי ש"בוקר טוב ושוב לא ישנתי כל הלילה מרוב התרגשות ושאני מצפה לפגישתנו הבאה".
במשך היום ספרתי עוד כ – 10 אס.אמ.אסים נרגשים ועשר שיחות שלא נענו. בשתים עשרה בלילה החלטתי לענות לשיחת הטלפון. כשהסברתי לו שהוא קצת חונק אותי, הקול שלו הפך ל"יבבני" – "אני לא מבין למה את כועסת עליי? אני רק מחזר אחרייך. תגידי, רוצה לנסוע לסוף שבוע לוורנה? "
"תשמע רמי, הקצב שלך גורם לי לסחרחורת. בו נתקדם לאט לאט. אני אפילו לא יודעת מתי יהיה לי זמן להיפגש איתך השבוע. נדבר לקראת סוף השבוע ונראה מה קורה."
"אני מבין שאת רוצה לסיים את הקשר..הוא ענה בקול קפוא. כנראה את כמו כל הנשים. לא יודעות מה הן רוצות. מה את חושבת לעצמך? יש הרבה דגים בים. לא רוצה - לא צריך!"

בשקט ובתחושת תיעוב קלה, הנחתי את שפופרת הטלפון על כנה וליתר בטחון ניתקתי את שני הטלפונים.