מוזיאון בית לוחמי הגטאות מציג תערוכה מרגשת: "להציל את הילדים, 1938 - 1945"

תקופת השואה מהדהדת בכל תחומי החיים. גם באמנות. ארגון OSE אוז"ה ומוזיאון "בית לוחמי הגטאות", מציגים לראשונה בארץ את התערוכה "להציל את הילדים, 1938 - 1945". סיפור גירושם של יהודי צרפת למחנות ריכוז והשמדה - חשוב, מצמרר ומכבד את זכר הנספים.

מוראות תקופת השואה וזיכרונה, מהדהדים בכל תחומי החיים, וכמובן גם באמנות.

ביוזמת ארגון אוז"ה (- OSE פעילות לעזרת הילדים - Oeuvre de Secours aux Enfants), מוצגת לראשונה בישראל התערוכה "להציל את הילדים, 1938 - 1945", במוזיאון בית לוחמי הגטאות. אירוע פתיחת התערוכה התקיים ב- 16 ביולי - יום גירוש היהודים מפריז (בשנת 1942).

גירוש היהודים ב- 16 וב-17 ביולי 1942 בוצע על ידי משטרת צרפת של וישי, על פי הנחיות הנאצים. מעל ל13,000 קורבנות, ביניהם יותר מ-4,000 ילדים, נכלאו באצטדיון החורף "ול דיב" (Vel' d'Hiv), בפריז. משם נלקחו למחנות ריכוז ומאוחר יותר נשלחו המבוגרים למחנות השמדה. יותר מ-3,000 תינוקות וילדים נותרו לבד במחנות הריכוז. בספטמבר גורשו הילדים לאושוויץ, שם נרצחו.

אנשי המנהלה והשוטרים הצרפתיים שיתפו פעולה עם המשטר. מיעוטם סייע ליהודים להימלט ולהסתתר. אקציות "אצטדיון החורף", נחרטו כסמל האומה לשואת יהודי צרפת.

התערוכה "להציל את הילדים 1945-1938", המוצגת לראשונה בישראל במוזיאון בית לוחמי הגטאות, חושפת את הסיפורים הלא מוכרים של הילדים היהודים שהוסתרו בצרפת וניצלו בעזרת הארגונים המחתרתיים. בתערוכה מוצגים סיפורי המסע של עשרה ילדים יהודים, שהוסתרו וניצלו בימי מלחמת העולם השנייה בצרפת. הילדים, נקלטו על ידי ארגון אוז"ה ((OSE בבתי מחסה ולאחר מכן הוסתרו במוסדות שונים או אצל אנשים פרטיים עד סוף המלחמה.

הילדים, יתומי השואה, וחשיפת פועלם של האנשים המצילים המוצגים בתערוכה, חושפים סיפור מרתק ומרגש, מלא בתעצומות נפש, כוח רצון ומסר של תקווה. הילדים, הם כיום סבים וסבתות. הם שרדו את השואה ולמדו לבנות את חייהם מחדש לאחר המלחמה. הם הקימו משפחות באירופה, בישראל, בארצות הברית ובאוסטרליה.

 OSE - ארגון אוז"ה
הארגון פועל כבר למעלה ממאה שנה וכיום הוא העמותה היהודית הגדולה ביותר בצרפת, העוסקת בנושאי חינוך, חברה ובריאות.
OSE פועל בעזרה לניצולי שואה, בתמיכה בילדים נטושים ובשיקום משפחות.
מסיוע לילדים בסיכון ועד לעזרה לבני הגיל השלישי ולמוגבלים. הארגון דואג לטיפול חברתי, פסיכולוגי ובריאותי לניצולי שואה, מפעיל בתי חוסים, מרכזי בריאות וחברה למוגבלים ומוסדות גריאטריים, מגייס משפחות אומנות ומארגן חופשות לניצולי שואה.

* סיפורי הילדים המוצגים בתערוכה:

1. נורבר בִּיקַלֶס (NORBERT BIKALES)
נורבר נולד בברלין ב 1929. לאחר "ליל הבדולח" הוא סולק מבית הספר הגרמני. הוריו ואחיו גורשו לפולין (גירוש זבונשין) ונרצחו בידי הנאצים במחנה ההשמדה בלז'ץ. ב 1939 נשלח נורבר לצרפת עם קבוצת ילדים לטירת קינסי-סו-סֶנָר. משם הועבר לבית היתומים "רוטשילד" בפריז ולבית היתומים בטירת שאבאן שפעל מ 1939 עד 1943 ועברו בו 284 ילדים בני 10 עד 18. ב 1943 עבר לשווייץ בעזרתו של ז'ורז' לואנז'ה, ציוני ופעיל מחתרת, שתפקידו היה לעבור בין כל בתי המחסה של אוז"ה ולקדם בהם את החינוך הגופני. לואנז'ה היה אחראי על העברת ילדים לשווייץ במסגרת "גארֶל" - הארגון המחתרתי להצלת ילדים של אוז"ה, שהוקם ע"י ז'ורז' גארֶל, מהנדס חשמל יהודי, אב לשבעה, שנולד בווילנה והיגר לפריז. הארגון פעל עד לשחרור צרפת. בתום המלחמה פגש נורבר את אחיו ששרד וב- 1946, בהיותו בן 17, הגיע לארה"ב. הוא למד כימיה, נישא לגרטרוד, ילידת גרמניה, שגם היא הייתה ילדה מוסתרת. יש להם שני ילדים וחמישה נכדים.

2. סאלי מַלְמֶד (SALI MALMED)
סלומון-סאלי נולד ב-24 באוגוסט 1935 בעיר סן-קנטאן. אביו נפטר כשנה וחצי אחרי שנולד ועם פרוץ המלחמה מסרה אותו אמו לארגון אוז"ה. תחילה לטירת שומון - אחד מבתי המחסה הראשונים של אוז"ה ואח"כ למַזֶ'לייֶה, שם טופלו למעלה מ-340 ילדים בשנים 1940 - 1944. באפריל 1944 הועבר סאלי לעיר פו (Pau) ומשם לכפר מירפֶּקס באזור בֶּאַרְן, שם הוסתרו ילדים יהודים. אנשים טובים קלטו אותו במשפחתם ושלחו אותו ללמוד בבית הספר של הכפר. עד סיום המלחמה הוא הועבר בין מקומות מחסה נוספים. לאחר המלחמה הוחזר סלומון למשפחת אביו, אז נודע לו כי הוא יתום. אמו ובעלה השני יוסף בורוביץ' גורשו ממחנה דראנסי בטרנספורט מס' 69 לאושוויץ, משם לא חזרו. סלומון למד ועבד והפך למנהל ייצור בתעשיית הרכב. הוא הקים משפחה המונה שלושה ילדים וחמישה נכדים.

3. פול נידרמן (PAUL NIEDERMANN)
פול נולד בנובמבר 1927 בקרלסרוהה (Karlsruhe), גרמניה, לפרידריקה ואלבר נידרמן. בשנת 1935 גורש מבית הספר ובנובמבר 1938 ראה מחלון ביתו איך הציתו את בית הכנסת. ארנולד, אחיו הצעיר של פול, נשלח ע"י אוז"ה לארה"ב. באביב 1942 הועבר פול לסולַריוּם מַרַן (Solarium Marin) בית מחסה של אוז"ה, שם החל ללמוד צרפתית. בנובמבר 1942 נשלח לבית מחסה אחר של אוז"ה, "טוּרינג הוטל" ומשם לעיר מונפֶּלייֶה, שם צויד במסמכי זיהוי מזויפים. עם תום המלחמה החליט פול שלא להיות תלוי יותר באף אחד ושעליו להחזיר טובה כנגד טובה לארגונים היהודיים, וכך עשה. בהמשך נשא אישה והקים סטודיו לצילום.

4. וֶרה גולדפישֶר (VERA GOLDFISCHER)
וֶרה נולדה באוקטובר 1927 בוינה. בנובמבר 1938 עזבה את וינה בדרך לאנטווֶרפֶּן שבבלגיה. "החיים היו קשים אך היינו חופשיים". ב-10 במאי 1940 שוב השתנה הכול: הגרמנים פלשו לבלגיה. "אבי זומן לתחנת המשטרה וגורש למחנה הסגר. באוגוסט 1942 רשמה אימא אותי ואת אחי למחנה קיץ של אוז"ה באוסק (Ussac). היא חשבה ששם נוכל להשביע את רעבוננו". כעבור מספר ימים נעצרה האם, גורשה ונרצחה במחנה אושוויץ בספטמבר 1942. באותה תקופה נשלח גם אביה של ורה לאושוויץ. באפריל 1943 הועברו האחים לבית גולדפישר על ידי אוז"ה למיריבֶּל (Miribel), ולאחר מכן לבית המחסה לה שומייר (La Chaumière) בסאן-פול-דה-שאבלה (Saint-Paul-de-Chablais), בקרבת הגבול השווייצרי. בספטמבר 1943 עברו לשווייץ. "את מוריס שווֶבֶּר, בעלי לעתיד, פגשתי אצל משפחה מאמצת. הוא הצליח להימלט מנקודת האיסוף של המצוד באצטדיון מרוצי האופניים שבפאריס והגיע לשווייץ בשנת 1942. התחתנו בינואר 1945 והתחלנו לעבוד באוז"ה. נולדו לנו בת ובן".

5. אירֶן טוקאייֶה (IRENE TOKAYER)
אירן טוקאייה נולדה במַנהיים, גרמניה, למשפחה של אנשי תיאטרון. אביה אלפרד היה מלחין ואמה, מרגרֶטֶה מונצֶל, זמרת. אביה של אירן התגייס ללגיון הזרים והיא נשלחה למונמוראנסי לווילה הֶלווֶסיה, אחד מבתי המחסה שהוקמו ע"י אוז"ה כדי לקלוט כ-300 ילדים מגרמניה ומאוסטריה. 80 ילדים נשלחו לאחוזת מונטאנטאן, ביניהם אירן. בתום המלחמה הייתה בת 17. היא היגרה לקנדה, שם נישאה והקימה משפחה.

6. סוזן ויניצֶר - אשש (SUZANNE WINITZER - Achache)
סוזן ויניצר נולדה ב-19 ביוני 1929 בוינה אוסטריה. הוריה היו סוחרים מבוססים ומשכילים. אביה הפקיד אותה בידי אנדרֶה סלומון, מנהלת השירות הסוציאלי של אוז"ה, שפעלה ללא לאות להוצאת ילדים ממחנות ההסגר, השמתם במשפחות אומנות והכנת תיקים לילדים המיועדים להגר לארה"ב. אנדרה ציידה את סוזן בתעודת זהות מזויפת. סוזן חזרה לבית הספר ובזמן חופשת הקיץ נשלחה מטעם אוז"ה לטירת פייראנס, לביתה של הגברת ז'רמֵן שֶנו, חסידת אומות העולם שהסתירה קרוב ל-100 ילדים יהודים. ב 1944 ניסו אנשי הארגון להעביר את סוזן עם עוד ארבעה עשר ילדים לשווייץ, אך ללא הצלחה. אחרי המלחמה הועברה מטעם אוז"ה להיות בת חסותם של הלן ונתן סמואל. ב-1951 נישאה לגי אַשַש. נולדו להם שלושה בנים ובת. כיום היא סבתא ל-11 נכדים וסבתא-רבתא לשלוש נינות.

7. דניז פַּלוּש (DENISE PALUCH)
דניז נולדה ב-2 באוקטובר 1937 באֶטֶרבֶּק, בלגיה, להנרי והלן ברוך (שהיו נתינים זרים). הם נפגשו בבריסל ופתחו חנות למוצרי עור. הוריה של דניז גורשו למחנה אושוויץ ממחנה דראנסי (Drancy) בטרנספורט מספר 27 בספטמבר 1942. ב-1958 חזרה דניז לצרפת. מכיוון שהייתה לה אזרחות דרום אפריקנית, לא התאפשר לה לעבוד בצרפת והיא עברה ללונדון, שם גם נישאה. יש לה ארבעה ילדים וכיום גם עשרה נכדים.

8. ז'אק סטול (JACQUES STUL)
ז'אק סטולמאכר הידוע בכינוי "סטול", נולד ב-17 בנובמבר 1930. המשפחה התקיימה בצמצום, לא שמרה מצוות אבל הייתה יהודית בלב ובנפש. אביו נעצר ע"י המשטרה הצרפתית "מסיבות לא מוגדרות". ז'אק בן ה-12 ניגש לתחנת המשטרה להתלונן על כך והשיג את שחרורו בתנאי שישיג חוזה עבודה. האב התחיל לעבוד בסנדלרייה של קַזַדו, יהודי ממוצא טורקי. באותה תקופה יצרו הוריו של ז'אק קשר עם אוז"ה, ואנשי הארגון הובילו אותם אל הכפר לה שאמבון-סיר-ליניון. אלפי יהודים מצאו מקלט באזור בסיוע הכמרים אנדרֶה טרוקמֶה ואדוּאַר תֵייס ובסיוע תושבי האזור. בספטמבר 1944, לאחר שחרור ליון, באו ההורים לאסוף את ילדיהם. הם תבעו את החזרתה של דירתם שהוחרמה בזמן הכיבוש וזכו במשפט. ז'אק חזר ללימודיו בתיכון, סיים לימודי משפטים והוסמך כעורך דין. הוא התחתן ונולדו לו שני ילדים, בן ובת.

9. מַרסֶל גולדברג (MARCEL GOLDBERG)
מרסל גולדברג נולד ב-1934 בטרוביל, צרפת, להורים ילידי פולין, סוחרים בסריגים והלבשה תחתונה. מרסל היה בן אמצעי בין שתי בנות. עם התקדמות הצבא הגרמני העדיפה אמו להישאר בטרוביל עם אחותו הצעירה ואביו נסע לפאריס. מרסל ואחותו הצטרפו אליו. האב נעצר ביולי 1942, נשלח למחנה דראנסי ומשם גורש למחנה אושוויץ. ועד אוז"ה של אזור הצפון, בניהולו של פרופ' מינקובסקי, הגיש סיוע לאוכלוסייה היהודית של פאריס. מ-1941 העבירו ילדים לחסותן של משפחות לא יהודיות. את מרסל לקח נציג אוז"ה למשפחה שכבר הסתירה ילדים יהודים אחדים. הוא נשאר אצלם עד אוקטובר ולאחר מכן הצטרף לז'קלין בכפר אחר. לאחר המלחמה חזרו מרסל וז'קלין אל אמם בפאריס. מרסל סיים בית ספר תיכון ועבד במעבדה לפיזיקה גרעינית של CNRS (המרכז הלאומי לחקר מדעי). הוא התחתן ונולדו לו שני ילדים.

10. שארל פוגיילמן (CHARLES FOGIELMAN)
שארל נולד לאלבר ואסתר פוגיילמן, ילידי פולין שהגיעו לצרפת ב-1927. משנת 1930 נולדו להם, לפי הסדר: אנה, פולט, סמואל, שארל, ז'אן וז'קלין. שני ילדים נוספים, מרגריט ומישל-ז'אק, נולדו בזמן המלחמה. מבית המחסה של אוז"ה בברוּ-וֶרנֶה הועבר שארל לפנימיית סאן-ז'וזף בכפר בּיון שמו הוחלף לשארל פוֹזֶ'ה. עם סיום המלחמה נודע לשארל על גורלן של אמו ואחיותיו. אביו נפטר ב-1947. "הייתי בן ארבע כשפרצה המלחמה. בזמן העזיבה ההמונית יצאה כל משפחתנו לאזור אַלייֶה. בתחילה התמקמנו בשרידי בית מלון, שם ישנו על הארץ, עד שהצלחנו למצוא דירה קטנה. באותה סביבה חיו עוד כמה משפחות יהודיות. במשך שנתיים נאלצנו להסתתר. באמצע שנת 1942 חיפשה אימא דרך להגן על שלושת הבנים - סמואל, ז'אן ואני. היא מצאה לנו מקום מסתור בכפר למשך חודשים אחדים. חיינו בסתר כל הזמן. אחותנו מרגריט הצטרפה אלינו, ובהמשך התקבלנו לבית מחסה של אוז"ה בברו ורנה Broût-Vernet. אמי נאבקה למצוא לנו מקום מקלט. היא ילדה אותנו פעמיים. היא נעצרה במאי 1944 וגורשה, יחד עם שתי אחיותינו, בטרנספורט מס' 74 שיצא ממחנה דראנסי". והוא מוסיף עוד: "המלחמה תמה. אנחנו לא היינו מאושרים... עברתי תקופות של רעב ושל קור. אלה היו החיים! הפכנו לילדים של אוז"ה. נדדתי בין בתי מחסה. יעצו לי ללכת ללימודים לפרק זמן קצר ושלחו אותי ללמוד באור"ט בטוניס, שם עברתי את מבחני הבגרות במקצועות הטכניים בהתכתבות. התחתנתי בלונדון ב-1973 ונולד לנו בן. אני ממש גאה בו".

* יוצרי התערוכה להציל את הילדים, 1938 - 1945
ז'אן-פרנסואה גוטמן (Jean-François Guthmann), יושב ראש אוז"ה
פטריסיה סיטרוק (Patricia Sitruk), מנהלת כללית אוז"ה
קטי חזן (Katy Hazan), אוצרת התערוכה
אטלייה סשה קליינברג (Atelier Sacha Kleinberg), מעצב ומבצע
דומיניק רוטרמונד (Dominique Rotermund), מתאמת טקסטים ותמונות
איזבל פיאל דה ברוהי (Isabelle Fiheul de Brohy), מפיקת סרטים
אבידיה (Avidia), מיקס סרטים.

מוזיאון בית לוחמי הגטאות - קיבוץ לוחמי הגטאות
טלפון: 04-9958080 / שעות פתיחה: ימי א'-ה': 16:00-9:00 / www.gfh.org.il

(** צילום: באדיבות הניצולים ובני משפחתם, Copyright: OSE/CDJC Mémorial de la Shoah )