מוזיאון ישראל חוגג יובל עם פתיחת 6 תערוכות

6 אמנים. 6 פרויקטים. חגיגות היובל להקמת מוזיאון ישראל בירושלים נפתחות בשש תערוכות יחיד של אמנים ישראלים בולטים, המציגים בבכורה עולמית את הפרויקטים החדשים שלהם.

מוזיאון ישראל ירושלים יציין בחודש מאי הקרוב 50 שנה להיווסדו. התערוכה "6 אמנים 6 פרויקטים", המציגה אמנות ישראלית עכשווית, היא הסנונית הראשונה בסדרת תערוכות שעורך המוזיאון לרגל שנת היובל.

6 אמנים 6 פרויקטים:

אורי גרשוני: "אפולו ומנקה הארובות"

דנה לוי: "ספרות של סופות"

טמיר ליכטנברג: "עסקת חבילה"

עידו מיכאלי: "שטיח בנק הפועלים"

גלעד רטמן: "חמש להקות מרומניה"

רועי קופר: "חלום עזה"

מאז פתיחתו של המוזיאון ב-11 במאי 1965, מעניק המוזיאון מקום של כבוד לאמנות ישראלית והתערוכה "6 אמנים. 6 פרויקטים" ממשיכה מסורת זו. התערוכה מורכבת למעשה משש תערוכות יחיד של אמנים ישראלים, אשר בכל אחת מהן מוצג פרויקט חדש של אותו אמן, אשר טרם הוצג בפני הציבור.

ששת האמנים נבחרו לאחר עשרות ביקורי סטודיו שערכו אוצרי התערוכה ומפגשים עם אמנים רבים, במטרה להכיר מקרוב את הפרויקטים החדשים, עליהם עובדים האמנים בתקופה זו. כל אחד מהפרויקטים שנבחרו שונה באופן מובהק מרעהו, אך ביחד הם נותנים פרספקטיבה ייחודית על העשייה האמנותית העכשווית בישראל. בבסיס התערוכה עומד היעד של קיצור המרחק בין הסטודיו בו פועל האמן לבין תערוכה במוזיאון, במטרה לאפשר לציבור הרחב לראות אמנות שזה מקרוב נוצרה, במחשבה שאמנות כזאת במיטבה, משקפת את רוח זמנה אך בה-בעת גם חוצה זמנים.

חשוב להדגיש כי העבודות אינן מוזמנות ואינן מותאמות לנושא-על. העיקרון שהנחה את האוצרים היה לתת במה לנושאים שמעסיקים היום את האמנים בארץ, והתוצאה היא שש צורות ביטוי אמנותיות שונות ומובחנות. עם זאת, קווים משותפים, כגון נטיית האמנים לחרוג מעצמם ולערוך מחקר, מתוחים בין כולן.

אוצרי הפרויקט: מירה לפידות, אמיתי מנדלסון, איה מירון, נעם גל.

ששת הפרויקטים המוצגים לציבור במסגרת התערוכה הם:

1. הצלם אורי גרשוני, מהצלמים המוערכים והמעניינים הפועלים כיום בישראל, מציג את הפרויקט "אפולו ומנקה הארובות" - שהינו חלק ממסע של שנים, בו עוקב גרשוני אחר ממציא הצילום וויליאם הנרי פוקס טאלבוט.

התערוכה מזמינה את הצופה לסיור לא רגיל במחוזות ההיסטוריים והפואטיים של הצילום, ומשולבים בה עבודות מקוריות של טאלבוט מהשנים הראשונות של הצילום במחצית הראשונה של המאה ה-19, וכן, עבודות מהאוסף של מוזיאון ישראל שטרם הוצגו.

2. האמן עידו מיכאלי מציג את עבודתו "שטיח בנק הפועלים"- שטיח קיר ארוג ביד בגודל של 250/320 ס"מ. עידו מיכאלי כינס אל השטיח כמאה דימויים איקוניים מבנק הדימויים הישראלי, המופיע בשטרות כסף, מטבעות, בולים, כרזות סוציאליסטיות, סמלי ערים, סמלי חילות צה''ל, פריטים ארכיאולוגיים, שטיחי בצלאל, איורים לכתבי יד ידועים ועוד, באריגה אפגנית אותנטית.

העבודה מלווה בווידאו המתעד את שלבי ההכנה - מהסקיצה שהוכנה בארץ, דרך הרישום, ההכנה והאריגה באפגניסטן, ועד "עלייתו" ארצה ומיקומו במוזיאון ישראל. כמו כן מציעה התערוכה אפליקציה אינטראקטיבית, מעין אנציקלופדיה של סמלים ישראלים, הכוללת מידע על מקורותיהם של 100 פרטים המופיעים בשטיח.

3. נקודת המוצא של המיצב "חמש להקות רוק מרומניה", של האמן גלעד רטמן, היא סצינת הרוק הכבד במזרח אירופה בשנות השמונים, שייצגה את ערכי החופש והשחרור של המערב לעומת הקומוניזם, ושהגיעה לשיאה בהופעה של הלהקה האמריקאית מטאליקה, שנערכה במוסקבה ב-1991.

רטמן בדק את סצנת הרוק הכבד דווקא בחצר האחורית של הגוש הסובייטי, ברומניה, ומצא שם להקות שעדיין מבקשות להתחבר עם המערב אך גם רואות ברוק הכבד אמצעי לביטוי אישי. הוא יצר קשר עם חמש להקות כאלה, כינס אותן באזור פתוח ליד בוקרשט, ושם, בהנחייתו, קברו חבריהן את המגברים שלהם בבור גדול, ולאחר שכיסו אותם באדמה ניגנו בו-זמנית את שיריהם, במופע סוריאליסטי שתועד ע"י האמן.

4. לקראת תשרי תשע''ד החל טמיר ליכטנברג להציע לאספנים את "עסקת חבילה": כל אחד מהם ישלם לו מראש תשלום חודשי אחד, בגובה השכר הממוצע במשק לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ואילו הוא יתן בתמורה חתול בשק - תוצרים עלומים שיאסוף באותו חודש אל החבילה שקנו.

בתום שנת תשע"ד, החבילות שנפתחו מציעות מבט אל היבול של כל אחד מחודשי שנת "עסקת חבילה": שירים שכתב ליכטנברג, צילומי ווידאו וסטילס שעוקבים אחרי התרחשויות שמצויות בשולי המבט, והרבה חפצים מצויים.. ומה שהתחיל כהתקשרות עסקית בין אמן לאספנים הופך לתערוכה במוזיאון מבלי שהמוזיאון ידע מראש מה יוצג בה.

5. צלם הנופים הוותיק והמצליח, רועי קופר, חוזר אל נופי ילדותו ומבקש בפרויקט "חלום עזה" לצלם את עזה, העיר שמעבר לשדה הראייה, מארבעת כיווני השמים. קופר החל את הפרויקט מספר חודשים לפני "צוק איתן", כשהוא ניצב מרחק קצר מעזה.

רק במהלך המלחמה התברר לקופר כי בעת עבודתו על הפרויקט התנהלו חיים סודיים מתחת לרגליו, עמוק באדמה, במנהרות שיצאו מעזה. בתום המלחמה שב רועי קופר אל הפרויקט ותיעד את השינויים שחלו - שוב אותם שדות, הפעם נטושים, ועננים, ועשן או אבק מיתמר באופק.

6. במיצב הווידאו "ספרות של סופות", של האמנית הצעירה דנה לוי, מאתגרת לוי את היחסים שבין אמנות לסביבה. את סופות ההוריקן האחרונות במזרח ארצות הברית חוותה לוי על בשרה ומאז היא מחפשת את מקומה שלה, ושל האמנות בכלל, בהדגשת הזיקה שבין מפגע סביבתי להיסטוריה פוליטית.

במיצב מופיעים דפי מגזין לעיצוב הבית משנות ה-30 של המאה שעברה המראים ריהוט מודרניסטי נקי ומוקפד, שלפתע מופרע על-ידי סופה בדיונית, המוקרנת על הדפים ומנפישה, בעזרת חומרים האסופים מרשת האינטרנט, את האסון הטמון כבר בבית.

בהמשך, מבקרת לוי בפארק הלאומי אברגליידס שבפלורידה, בשטחי ביצות שכבר יובשו בעבר לצרכי בנייה, התגלו כבלתי-ניתנים למגורים, והוצפו-מחדש בניסיון להשיב אליהם את החי והצומח שאבדו. לסיפור הזה גרסאות מקומיות ברחבי העולם, כולל בישראל כידוע.. לוי מסמנת לנו כי מפגעים סביבתיים אינם פשוט נוצרים - הם נכתבים, ויש להם סיפור, שרק בקריאתו-מחדש, נוכל להבין את סיפורו של המקום שבו אנו חיים.

התערוכות תוצגנה במוזיאון ישראל ירושלים עד 29 באוגוסט 2015.

(*צילומים: באדיבות מוזיאון ישראל, ירושלים)