"דרומה: מיכה בר- עם, צילומים"

תערוכה חדשה על הדרום, מעבודותיו של חתן פרס ישראל לצילום, תיפתח במוזיאון הנגב לאמנות, בב"ש, ב- 6 בפברואר. כ-60 שנים מקופלות ב-80 עבודות, שמגלות ומתעדות רגעים מכוננים בהיסטוריה של הנגב, של נופיו ותושביו.

בבאר שבע נמצא מוזיאון מרשים, הן במבנה שלו והן באיכות התצוגות שבו - "מוזיאון הנגב". לאחרונה הוצגה תערוכתה של האמנית הישראלית הידועה והמצליחה גם בחו"ל, סיגלית לנדאו, ועתה נערכים לתערוכה מיוחדת נוספת שתיפתח ב- 6 בפברואר - תצלומים של הצלם-אמן-תיעודי, מיכה ברעם.

במוזיאון הנגב לאמנות תוצג תערוכה חדשה "דרומה: מיכה בר-עם, צילומים". בתערוכה תוצגנה עבודות משנות ה-50 ואילך והיא תסכם קרוב ל-60 שנות צילום בנגב של מיכה בר-עם, הצלם הישראלי בעל השם העולמי, חבר בקולקטיב הצלמים הבינלאומי "מגנום" וחתן פרס ישראל לשנת 2000.

התערוכה תציע הזדמנות להתבונן במקבץ עבודות המוקדשות כולן למרחב גיאוגרפי אחד ברגעים מיוחדים. בתערוכה יוצגו נופי מדבר מרהיבים ונופים אורבניים הולכים ונבנים בבאר שבע, קריית גת, מצפה רמון ודימונה. וגם דיוקנאות וסצינות אנושיות בשכבות האוכלוסייה המגוונות של הדרום, בעיירות הפיתוח, במושבים ובקיבוצים, בישובי הבדואים, בפעילות הצבא.

העבודות נבחרו במיוחד לתערוכה זו, כהמשך למדיניות המוזיאון, המדגישה את מקומו וחשיבותו של הנגב באמנות הישראלית. במכלול יצירתו של מיכה בר-עם ובקורות חייו, יש לנגב ולדרום מקום נכבד, כמי שהרבה לשוטט ולסייר בנגב, השתתף במשלחות ארכיאולוגיות וצילם במלחמות ישראל.

בתערוכה יוצגו כמה מן הצילומים הנודעים ביותר של בר-עם, בצד חשיפה ראשונית של צילומים, שלא היו מוכרים ושלא הוצגו מעולם, וכאלה שנראו לאחרונה בדפוס בגיליונות "במחנה" לפני למעלה מחמישים שנים. השילוב של כל התמונות האלה בתערוכה, יציע תובנות מעניינות על הדרום, כמרחב גיאוגרפי ותרבותי וכמושג פוליטי ואידיאולוגי. הצירופים מאירים גם את מאפייני השפה הצילומית של האמן ואת העקרונות האסתטיים שמנחים אותו. בתערוכה יחשפו גם תצלומי צבע מוקדמים של מיכה בר-עם מתקופה שבה הצילום בצבע היה נדיר ביותר.

ד"ר דליה מנור - מנהלת המוזיאון ואוצרת התערוכה: "התערוכה מציגה בין השאר את עיירות הנגב בשנותיהן הראשונות. מה שמתגלה בתצלומים האלה, בין השיכונים והחולות, הוא הפן ההיסטורי וההרואי של הקמת היישובים בנגב. האנשים שמתועדים בצילומים של מיכה בר-עם, עולים חדשים ברובם, היו חלוצים שלא קיבלו קרדיט בהיסטוריה של מדינת ישראל.

אנשים שבאו למקום לא מיושב וריק ברובו. בין אם באו מרצון ובין אם לא, הם היו ראשונים והם שהקימו את המקומות האלה, בעבודה, בלימודים, בגידול ילדים. חוץ מהיופי של הצילום בעבודות של בר-עם, יש כאן סיפור על משהו שהיה חדש ונבנה. יהיה מעניין לראות אם אנשים שמופיעים בתצלומים הללו, יזהו את עצמם או את קרוביהם."

מיכה בר-עם מתייחס לתערוכה: "זוהי הפעם הראשונה שאני עושה תערוכה שלוקחת גזרה כמו הדרום. נשאבתי לדרום. יש משהו בשלווה המדברית שמשך אותי תמיד. הייתי עד להקמה ולהתפתחות של הערים בנגב. אני נדהם כאשר אני רואה מקומות שצילמתי לפני שנים, שניתנים בקושי לזיהוי היום, בעיקר בבאר שבע, בדימונה ונתיבות".

לרגל התערוכה הופק קטלוג בעיצובו של יוסי ג'יברי והוא כולל את כל הצילומים בתערוכה, מאמר עיוני מאת אסתר דותן ושיחה בין האוצרת לבין האמן.

**מיכה בר-עם ביוגרפיה קצרה:
מיכה בר-עם שנולד בשנת 1930 בברלין ועלה לארץ עם משפחתו בשנת 1936, הוא אוטודידקט שמעולם לא למד צילום. בשנת 1948 התגייס לחטיבת הראל של הפלמ"ח ולחם בהרי ירושלים ובנגב. היה ממייסדי קיבוץ מלכיה וחבר בקיבוץ גשר הזיו. את קריירת הצילום שלו החל בשנות החמישים כצלם העיתון "במחנה". ב-1968 הצטרף לקולקטיב הצלמים הבינלאומי "מגנום" ובמקביל התמנה לצלם העיתון "ניו-יורק טיימס" במזרח התיכון.

במסגרת זו סייר וצילם ברחבי העולם. ב-1977 הקים את המחלקה לצילום במוזיאון תל אביב לאמנות ושימש אוצר ראשי לצילום עד 1992. תצלומיו של בר-עם כלולים באוספי מוזיאונים רבים וכן באוספים פרטיים. הוא הציג בעשרות תערוכות חשובות בארץ ובעולם. אלבומי צילום וספרים של בר-עם פורסמו בארץ ובחו"ל.

בר-עם זכה בפרס ישראל לצילום בשנת 2000. בין נימוקי חבר השופטים למתן הפרס: "במשך שנות פעילותו כיוצר, הצליח מיכה בר-עם להתמודד עם זיהוי הרוח הישראלית, והוא מבטא את התרבות הישראלית לעומקה כתרבות בעלת אתגרים רוחניים ואנושיים, ובכך תורם להבנה מעמיקה של החיים בישראל".

(*לוט דימויי הצילומים:
1. בית, קיבוץ חצרים, 1956
2. תחנת אוטובוס, דימונה, 1958
3. מצעד, באר שבע, 1973
4. מסוף הרכבת למפעל הפוספטים "אורון" 1967 (טריפטיך))