|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||
דף הבית > אומנות > מצלמת מהלב, מצלמת מהראש, לא רק בעיניים | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
מצלמת מהלב, מצלמת מהראש, לא רק בעינייםמאת: איריס לקנרלירית שפיר שמש (48) נולדה עיוורת וחירשת. בנחישות אין קץ ובמטרה לחיות חיים רגילים ככל האפשר היא עברה סדרות ניתוחים בעיניים ובאוזניים. התוצאות: אחוזי ראיה נמוכים - 10 אחוז בעין אחת ו-50 אחוז בעין השנייה בסיוע משקפיים במספר גבוה במיוחד, ואחוזי שמיעה סבירים באמצעות מכשירי שמיעה ומאוחר יותר בעזרת שתלי שבלול. היא למדה במערכת החינוך הרגילה, שירתה בצה"ל כחיילת הראשונה שהיא כבדת ראיה ושמיעה גם יחד, סיימה לימודים אקדמיים ונישאה לבחיר ליבה. בקרוב, תתחיל ללמוד בקורס מיוחד למורשי נגישות בשירות – תחום חדש שיציע ייעוץ לארגונים ולמוסדות באשר לשירותים ולתנאים שמתחייב או מומלץ להעמיד לרשות אנשים עם מוגבלויות במקומות ציבוריים, ברשתות שיווק, באולמות תצוגה, במרכזי שירות ועוד. ומי כמו לירית מתאימה לתפקיד זה בהכירה את הנושא מ"גוף ראשון". ב-12 בינואר 2012, ערב יום הולדתה, היא תעשה את הבלתי אפשרי – היא תפתח בגלריה "פיטשארט" ברעננה את תערוכת הצילומים הראשונה בחייה "אור קולי" ותשבור בכך את כל המוסכמות לגבי מוגבלות בכלל, ובתחום הבלתי אפשרי לכבדת ראייה - הצילום. מצלמת מהלב, מצלמת מהראש, לא רק דרך העיניים. סיפורה האישי של לירית: כשהגיעה המצלמה, הסתובבתי עם הצעצוע החדש בשכונה. ביקשתי מכולם להצטלם אצלי, מין אומץ בלתי מוסבר ובלתי אופייני. אהבה חדשה נולדה כאן, אך לא טופחה במיוחד באותה עת. החלום האמיתי שלי היה בתחום הציור. אהבתי לעסוק בצבעים ובגוונים והשתתפתי בחוגים במשך שנים במסגרות שונות. שנתי האחרונה בתיכון, שנת הבגרויות, שנה שבעיצומי סופה התרחשה גם מלחמת שלום הגליל, גרמה לקטיעת העיסוק בציור. הצבעים, המכחולים, הניירות והבדים נזנחו, כך גם חלומי להיות אמנית מוכרת שתציג בתערוכות. הגשמתי חלום מסוג אחר: גיוס לצה"ל. הייתי החיילת הראשונה בארץ שהייתה גם לקוית שמיעה וגם לקוית ראייה, פגיעה חושית כפולה. זה היה מאבק ארוך, אך משתלם, באמונה שהצבא הוא חלק מן החיים, גם שלי, במציאות הייחודית שלנו. בכל השנים הרבות האלו, נחבאה יכולת היצירה אי-שם. גם הכתיבה שהייתה בנעורי – שירים ויומנים – פסקה. חייתי בעולם חבוי אל הכלים, עולם שהיה גם דל מאוד בצלילים עקב ירידת השמיעה העמוקה שלי, עולם שלא קיבל פיצוי מספק דרך חוש הראייה הפגוע בפני עצמו. לימים, בעידוד של אנשים יקרים שהבחינו ביכולת שלי, התחלתי לכתוב בלוג. כתבתי תוכן אחד ועוד תוכן ועוד תוכן, הצצתי ונפגעתי עמוקות. גיליתי שוב את הכתיבה, גיליתי את האהבה אליה, גיליתי את היכולת שלי בה, גיליתי שאני רוצה להישאר אתה, ליצור דרכה, לתקשר באמצעותה. דרך הכתיבה, בה שילבתי מדי פעם גם צילומים, גיליתי מחדש את אהבתי הישנה לצילום, את רצוני להחזיק מצלמה ביד. לא אצא מביתי בלעדי מצלמה בתיקי, היא חלק ממני, חלק מגופי, חלק מנשמתי. מעט ומובחר מן הצילומים של השנים האחרונות יעלה לתערוכה הראשונה שלי, "אור קולי", שתיפתח בערב חורפי חגיגי של ה- 12/01/12, ערב יום הולדתי. זו תהיה מתנת יום הולדת נפלאה ומרגשת עבורי, ציון דרך.
נוצר:
07/02/2012 17:02:00
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||
צוות האתר צור קשר הרשמה לאתר תקנון פרסמו אצלנו מפת אתר | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||
חדשות
,
חדשות
,
זכויות
,
SHOUT
,
בריאות
,
הורות
,
צרכנות
,
תיירות
,
הכרויות
,
קניות
,
טיפוח ויופי
,
אופנה
,
ביגוד
,
תכשיטים
,
אלטרנטיבי
,
תרבות
קהילה
,
תזונה
,
כושר
,
ראיונות
,
עיצוב פנים
,
ארכיטקטורה
,
נשים בממשל
,
עסקים
,
קולינריה
,
מתכונים
משקאות , יחסים , עינוגים , הריון ולידה , קולנוע |