"דווקא" - אמני אוונגרד יהודים מרומניה, במוזיאון ישראל, ירושלים

לראשונה בישראל מוצגת תערוכה ובה 90 עבודות של אמני אוונגרד יהודים מרומניה, שנוצרו בין השנים 1938-1910 והמדגישות את תפקיד האמנים היהודים בתנועת האוונגרד רבת ההשפעה.

לאורך כל ההיסטוריה בלטו יהודים כראשי המחדשים, המהפכנים והמורדים בתחומי החיים השונים. כך גם באמנות. תערוכה ייחודית המתקיימת במוזיאון ישראל, ירושלים, מוקדשת לשבעה אמני אוונגרד יהודים מרומניה - טריסטאן צארה, ויקטוֹר בּראוּנר, מרסל ינקוֹ, מ"ה מקסי, ארתוּר סגל, ז'ול פֶּרָחים ופאוּל פּאוּן.

90 עבודות של אמני אוונגרד יהודים מרומניה, אשר נוצרו בין השנים 1938-1910 והמדגישות את תפקיד האמנים היהודים בתנועת האוונגרד רבת ההשפעה, מוצגים לראשונה בישראל. התערוכה "דווקא - אמני אוונגרד יהודים מרומניה" מוצגת במוזיאון ישראל החל מ-11.11.11 ועד ל 18.2.11.

התערוכה עוקבת אחר התפתחותם של שבעה אמנים יהודים מרומניה, אשר בראשית המאה ה־ 20 הסעירו את עולם האמנות בניסיונותיהם הנועזים: טריסטאן צארה, ויקטוֹר בּראוּנר, מרסל ינקוֹ, מ"ה מקסי, ארתוּר סגל, ז'ול פֶּרָחים ופאוּל פּאוּן. אמנים אלה היו ממולידי תנועת האוונגרד רבת ההשפעה. הם הציגו את רעיונותיהם המהפכניים, פרסמו אותם בכתבי עת פורצי דרך ויצרו בכל הדרכים שעמדו לרשותם יצירות דאדאיסטיות, אקספרסיוניסטיות וקונסטרוקטיוויסטיות - מכל הבא ליד.

במהלך מלחמת העולם ה-1 טריסטן צארה ומרסל ינקו היו בין המייסדים של "קברט וולטר" בציריך והיו בעלי תפקיד מפתח בהתפתחות הדאדא. שנות ה-20 של המאה הקודמת היו ראשיתו של גל אמנותי חדש ברומניה. אמנים יהודים אימצו אז את דרכן של תנועות אמנות מודרניות ופרובוקטיביות ומרדו בחברה שערערה על זכותם לתרום לאמנות הרומנית, רק בשל היותם יהודים.

מרסל ינקו שחזר לבוקרסט מפריז ב-1921, מ"ה מקסי שחזר אליה מברלין ב-1923 והאמן העולה ויקטור בראונר, עבדו שכם אל שכם כדי להפיח רוח חדשה בזירת האמנות. הודות לשיתוף הפעולה ביניהם, הייתה 1924 השנה הפורייה ביותר של האוונגרד ברומניה .

בשנות ה-30 עלה על במת האמנות דור חדש של אמנים יהודים ובהם ז'ול פרחים ופאול פאון, אשר ייסדו כתבי עת ופרסמו בהם רישומים והדפסים. ב-1945 פעלה בבוקרסט קבוצה סוריאליסטית אשר אנדרה ברטון, המנהיג הצרפתי של התנועה, ייחס להם חשיבות כה רבה, עד כי הכריז על בוקרסט כ"בירתו החדשה של הסוריאליזם". במהלך המלחמה נאלצו כל התנועות המתקדמות לפעול במחתרת. הם שבו ועלו על פני השטח רק בשנים 1947-1945, בפרק הזמן הקצר של חירות יחסית שבין הפשיזם לקומוניזם, אשר עד מהרה דיכא כל פעילות אוונגרדית.

התערוכה "דווקא" מציגה את אמנותו הנאו־אימפרסיוניסטית של סגל, את הניסיונות הדאדאיסטיים שערך צארה, את עבודותיו הסוראליסטיות של בראונר, את המסכות, הנופים וציורי הז'אנר של ינקוֹ ואת עניינו הגובר וההולך של מקסי בנושאים חברתיים. עבודותיהם של שני הצעירים שבהם, פֶּרָחים ופּאוּן, ינקו את השראתן מאמנים אלה והן עומדות בחזית הסוריאליזם. חייהם ויצירתם של שבעת האמנים, שופכים אור על הקשר ההדוק בין זהות יהודית למודרניות מהפכנית. ביחד הם מאוששים את חשיבותם המכרעת של האמנים היהודים מבוקרסט באמנות האוונגרד האירופי.

התערוכה נאצרה בידי רדו שטרן ואדוארד ון-וולן במוזיאון לתולדות היהודים באמסטרדם, שם הוצגו היצירות בפעם הראשונה מחוץ לרומניה וזכו להתעניינות רבה. עתה הן נחשפות לקהל הישראלי.

אוצרת התערוכה במוזיאון ישראל היא עדינה קמיאן-קשדן, אוצרת לאמנות מודרנית.