מלכה ענבל - חשמל זורם בכפות ידיה

מלכה ענבל - צלמת אמנותית - הוזמנה ע"י גלריה נוהו היוקרתית בניו-יורק, להציג תצלומיה בתערוכת יחיד "בין לבן לאפורים", העוסקת במצבי רוח נשיים. גאווה ישראלית!

אל מלכה ענבל התוודעתי, לראשונה, בזכות כתבתו של חיים אברהם בכתב-העת האיכותי "עולם הצילום" ספטמבר 2009, בו סקר את תערוכתה "בין לבן לאפורים", שהוצגה לראשונה ב 2009 בבית האמנים ת"א (אוצרת: אירית לוין). הפתיח שלו סקרן אותי להכיר את האמנית: "התערוכה בבית האמנים בת"א מביאה לידי מיצוי מסקרן את מרכיבי עבודתה של ענבל - נראטיב, קומפוזיציה, צורה, תאורה, מרקם וגוונים. יסודות אשר החלה ליצור בתערוכותיה הקודמות, והביאה לידי זיכוך בתערוכה זו...".

בספטמבר 2011, שנתיים אחרי, עומדת מלכה ענבל להציג בתערוכת יחיד, עבודות מאותה סדרה, "בין לבן לאפורים", בגלריה נוהו (Noho gallery ) היוקרתית, בצ'לסי, ניו-יורק. עצם ההזמנה היא הכרה והוקרה לאיכות ולייחוד של עבודות האמנית, שכבר הציגה שם לפני שנתיים, אך במסגרת תערוכה קבוצתית.

מלכה נשואה למיכאל ("מיקי, בן הזוג הכי תומך ומפרגן שיש") ואמא לגלי וללירון ("הילדים הנפלאים שלי") והיא משמשת כראש מדור תכנון קונסטרוקציות של עמודי חשמל, בחברת החשמל. המקצוע נחשב לגברי, אבל מלכה מתענגת עליו ומוצאת ב"טיפול בברזל" הזדמנות להפעיל הרבה יצירתיות - אמנית בכל רמ"ח...

בשל מקצועה, כמעט התפתיתי לתת לכתבה את הכותרת הראשית: "אשת הברזל", אלא שמלכה באישיותה היא משהו הרבה יותר מורכב ומעודן מזה - משלבת נשיות ורכות עם חוזק ועוצמה, עבודת כפיים ויצירתיות הרוח, שאיפה לאתגרים והישגים ומימושם בדרכה המיוחדת. היא גם ברזל יצוק וגם בד משי מלטף, ואכן, חשמל זורם בכפות ידיה וזורם ביצירה הצילומית-אמנותית שלה.

ענבל, בוגרת לימודי צילום בקאמרה אובסקורה, פיתחה טכניקה צילומית ייחודית ומורכבת, המאפשרת יציאה מאובייקט צילום אנושי לעבר המופשט: "חשוב לי להדגיש שהטכניקה שלי היא אישית ופיתחתי אותה במהלך עבודתי בסטודיו, ללא עיבודי מחשב. הצילומים נעשים עם מסך כסוף, ובאמצעות תאורה ופוקוס מתקבלות השקיפויות, שיוצרות את השילוב הנכון לכל תמונה", מסבירה מלכה.

ענבל הציגה את עבודותיה בתערוכות רבות, קבוצתיות ויחיד, ברחבי הארץ ובחו"ל. היא מרבה לעסוק בתחום הנשיות ובדצמבר 2010 יזמה תערוכה קבוצתית WOMAN X WOMAN עם צלמות מאיטליה, הולנד, צרפת וספרד, שהוצגה בפאריס בגלריה LA MEMOIRE DE'L AVENIR, וב-2011 בסיציליה Galleria degustarte Spaziostralo .

על תערוכתה הראשונה בניו-יורק נכתב בגיליון GALLERY AND STUDIO הניו-יורקי: "אנו משתאים ליכולתה של ענבל להעניק משמעות סובייקטיבית כה רבה, ליצור קסם כה רב ולעורר תחושת יופי בלתי חולפת, באמצעים כה פשוטים לכאורה... ענבל שייכת למסורת של צלמי האוונגרד ההרפתקנים, החל מאלווין לנגדון קובורן ועד למחדשים עכשוויים בצילום, כגון דויד סטיבנסון ואדם פוס...".

בסדרת העבודות "בין לבן לאפורים", שתוצגנה בתערוכה בניו-יורק, הופך הצבע הלבן לדומיננטי. הלבן משתרע על פני מנעד רחב של גוונים, ומצטיין בעושר טקסטורלי המושג באמצעים צורניים. הלבן, על ייצוגיו השונים, מסמל הקשרים תרבותיים מגוונים ואף מנוגדים - תום בתולים, רוחניות וטוהר מחד; רִיק, אַין וּמוות מאידך. הלבן בעבודותיה של ענבל אינו מסמל רִיק והיעדר, אלא דווקא את היש, את המרחב, את הטוהר.

באמצעות גוני הלבן השונים, יוצרת האמנית סביב דמויותיה כעין תפאורה, חלל המשדר עמימות לתחושת הזמן, על גבול החלומי. הדמויות עצמן הן דמויות נשיות מעורטלות, מבוימות על-ידי האמנית. הן מקרינות מצבי תודעה והלכי-רוח שונים, ממצבי הפנמה והתכנסות ועד רגעי שחרור ושלמות, שמהם עולה תחושת כמיהה וגעגוע למשהו בלתי מושג.

על יצירתה מספרת האמנית: "במרבית הסדרות עסקתי בנפש האדם. בסדרה "כי רק ביחד זה השלם", העוסק בזוגיות והוצגה בגלריה KOWASA בברצלונה ו"צללים באור", העוסקת במערכות יחסים בין אנשים והוצגה במוזיאון לצילום בתל-חי - ביימתי את עבודותיי מההתבוננויות הרבות שבהן צפיתי, כעין מראה לטבע האנושי, בהתאם לרגשותיי ופרשנותי. לעיתים קרובות המבקרים בתערוכה התרגשו מתוך הזדהות, תוך התבוננות בעבודות השונות.

"בסדרה 'בין לבן לאפורים' בחרתי לבחון מחדש את נושא הנשיות. נושא מרתק בפני עצמו ועוד יותר כעת, בגיל שאחרי שנות החמישים לחיי. החשש הגדול שחששתי מפני אובדן הנשיות בגיל זה נמוג ואת מקומו תפסה השלמה שלווה ומאושרת. אני בוחרת ליהנות מתהליך אין סופי של למידה והתפתחויות שונות בחיי. למרות שינויים טבעיים שקרו עם השנים, אני מוצאת את עצמי בגיל הכי יפה שעברתי בחיי. מנקודת ראות זו בחרתי לבחון מחדש את הנשיות, וכך בחרתי לא במקרה בבדים הלבנים.

"זו הסדרה הראשונה שבה בחרתי בלבן והוא מאד שונה. גליל בד לבן שכל בני משפחתי נרתמו לסייע בגזירה תפירה ובעיקר תליה, דרשו התייחסות שונה ותאורה שונה. "האור" שהוא המרכיב בראשי בעבודותיי, הצריך התייחסות שונה בשל עוצמתו של הלבן בהשתקפויות השונות. בחרתי בדוגמניות ערום, כי הן נטולות מסכת לבוש שאנו עוטים על עצמנו, כדי לבטא את הרגשות השונים".

התערוכה "בין לבן לאפורים" תוצג בתאריכים 30-6 בספטמבר, בגלריה נוהו, ברחוב 25, מערב 530 צלסי, ניו-יורק.

אכן, גאווה ישראלית!