על החיים ועל המוות

כשהמוות מכה קרוב אלינו, כאשר חבר, קרוב משפחה או במקרה שלי אבא נפטר ובעיקר כאשר הוא עושה זאת בהפתעה, קשה מאוד להמשיך ולשדר עסקים כרגיל. מסביב לנו החיים אומנם ממשיכים להתנהל - השמש זורחת, אנשים קמים בבוקר לעיסוקיהם וחוזרים לעת ערב אל משפחותיהם - אבל אצלנו הכל נעצר ומשתבש. קשה להירדם בלילה, קשה להתעורר בבוקר. הלב מתפוצץ מגעגועים, הראש מתפוצץ משאלות שאין עליהן תשובות. לכאב של המוות ת אין תרופה. אין דרך להקל על השכולים, מלבד להיות שם בשבילם ולהקפיד לנהוג בצורה מכובדת ומתחשבת.




האינסטינקט הראשוני שלנו הוא הרצון לעזור. איך אף פעם אינך בטוח מה לומר או איך לומר זאת, אך זה טבעי להרגיש בצורה כזו.
האבל החילוני מאפשר למקורבי המנוח לנהוג כפי שאומר להם לבם, וכאן יתרונותיו וחסרונותיו. מיד אנסה לעזור לכם להבין ולדעת כיצד ליישב את צו הלב עם צו השעה הקשה.

ברגע האובדן
האבל : הרבה פעמים נשאלת השאלה למי לספר. האם בזמן כזה, של כאב ועצב קשים מנשוא, מן הראוי להתקשר ולספר לקרובים אלינו? האם אפשר לצאת מנקודת הנחה ש"הם כבר יגלו לבד", בין אם מדפדוף במודעות האבל או משמועות מפה לאוזן? גישת הסיביליטי מצדדת בהודעה לכל מי שהייתם רוצים שידע על אובדנכם. לכל מי שלא הייתם רוצים לפגוש בעוד זמן מה ולגלות לו בדיעבד שנעלמתם בזמן האחרון משום שהייתם באבל. לכל מי שהייתם רוצים שיספר הוא לכם אם חס וחלילה פקד אסון את ביתו.
אם אין לכם זמן או שאתם לא שרויים במצב רוח מתאים לשיחות טלפון, האצילו סמכות על מישהו ממקורביכם, ציידו אותו ברשימת טלפונים ודווחו בקצרה על המוות.
באשר למקבל ההודעה – עליו לדעת שמטרת השיחה אינה להכניס אותו למחויבות. הרעיון הוא להעביר מסר של קירבה, של שיתוף במאורעות העוברים עלינו. כל שעל מקבל המסר לעשות הוא להוקיר את המחווה הזאת. לראות בה אות של כבוד והערכה ליחסים ביניכם.

בית קברות
בית קברות הוא מקום עצוב. כאן נפרדים לעולמים מן המת ואין צער גדול מזה. לעתים, בעיקר בגיל צעיר, קשה להתאפק מבכי בשעת ההלוויה, זה בסדר. אבל אם רוצים לכבד את המשפחה האבלה, לא נבכה בקולי קולות ולא נשמיע קריאות וזעקות שבר. ברגעים הקשים בהלוויה ובבית הקברות, בני המשפחה השכולים זקוקים לתמיכה שקטה ומאופקת מצד הסובבים. די להם בצער ובכאב שלהם.
אל בית הקברות, להלוויה או לאזכרה, באים בלבוש מכובד וצנוע. לא בבגדים זרוקים,חשופים, לא יחפים ולא עם איפור מוגזם. גם ההתנהגות צריכה להיות שקטה ומאופקת. לא משוחחים או מתלוצצים במהלך מסע ההלוויה וכמובן סוגרים את הטלפונים הסלולים. אם חברכם האבל מוקף ונתמך בבני משפחתו, אל תידחפו ואל תמהרו לתפוס מקום בסמוך אליו. אבל אם אתם שמים לב שהוא מבודד, גשו אליו בשקט והניחו יד קלה על כתפו. ברגעים כאלה, כל מילה מיותרת.
לשאלת רבים מהאזרחים האם השתתפתי במסע ההלוויה פותר אותי מלבקר בשבעה?!, התשובה היא לא! ההשתתפות בהלוויה באה לתת כבוד לנפטר, הביקור בבית האבלים מיועד לעזור ולחזק את האבלים .

שבעה
לפי מנהג ישראל, לאחר ההלוויה מתאספים בני משפחת הנפטר בביתם ויושבים יחד למשך שבוע ימים, כדי להתייחד עם זכרו של הנפטר. במהלך שבעת ימי האבל הראשונים באים קרובים וחברים להביע את צערם ולחזק את המשפחה. בדרך כלל, בני משפחה וחברים קרובים מאוד מבקרים מיד לאחר ההלוויה. חברים קרובים פחות יגיעו ביום שלמחרת ובמשך כל הימים הבאים. אל תהססו לבקר את חברכם האבל במהלך ימים אלה, אפילו יותר מפעם אחת. הוא זקוק לכם וידע להעריך את תנחומיכם. אם המוות פגע במשפחה שכנה, כבדו את ימי השבעה ואל תרעישו בסביבת ביתם.
כשאתם נכנסים אל בית המשפחה היושבת שבעה, הציגו את עצמכם בפני הנוכחים שאינכם מכירים. גשו אל האבלים , הציגו את עצמכם (זה לא הזמן המתאים לניחושים מן העבר "זוכר אותי ,?..) והביעו בפניהם את השתתפותכם בצערם. תוכלו לומר "אני משתתף בצערכם", או "הצטערתי לשמוע על האסון שלכם" וכל משפט חם,אמיתי היוצא מהלב. כשאין מה לומר ורק הכאב מכה,עדיף לומר "עצוב,אין מילים.....השתדלו להימנע מביטויים כמו "שלא תדעו יותר צער", שעשויים להישמע כמקלי ראש בצער הנוכחי, ומעצות פרי ניסיונכם, שמציירות עתיד שחור ומצער למתאבלים. הזדהו עם המקום שבו נמצאים כרגע בני משפחת המנוח ונסו לראות יחד איתם את חצי הכוס המלאה. ושובו והיפרדו מהם בטרם תלכו.


נושאי שיחה.
כשאתם יושבים עם האבלים, טבעי שתחושו במבוכה, תתקשו להמציא נושאים לשיחה. אולם דעו כי אפשר לדבר בטבעיות על כל נושא, בתנאי שעושים זאת בשקט ובצורה מכובדת. אל תחששו לשאול שאלות על הנפטר, או על סיבת מותו. ממילא אלו הנושאים העיקריים המעסיקים עתה את האבלים. אולם אל תחטטו בפרטים ואל תלאו את בני המשפחה ברצון שלכם לדעת פרטים מדויקים ואלו חטטנים. ככלל, אם יש באמתחתכם שלכם סיפורים על הנפטר, יהיה זה נחמד מצדכם לשבור את רצף הדיווחים של המתאבלים. זהו זמן טוב לומר מילים חמות על הנפטר ולהעלות זיכרונות אודותיו. בני המשפחה בדרך כלל יצטרפו אליכם ויודו לכם. זהו זמן רגיש מאוד עבור בני המשפחה ולכן דיבור על רגשות מתאים בזמן זה.

שעות הביקור:
המשפחה האבלה זקוקה לביקורכם,אך יחד עם זאת חשוב לתת להם זמן לאכול ולנוח מעט,לכן לא מקובל להגיע בשעות הצהרים,בין 2-4.
הביקור צריך להיות קצר, כמחצית השעה – לא יותר. . אם תרגישו שזה לא מספיק, שובו ביום אחר. היות ואנשים מגיעים במהלך השבעה מן הבוקר עד הערב, יש לאפשר למשפחה להקדיש מעט זמן לכל אחד שמגיע. זה לא הזמן לביקורים ארוכים או לעדכונים למיניהם. היזהרו מלהפוך את השבעה למפגש נטוורקינג. אמנם הרעיון הוא להוציא את האבלים ממחשבות על המוות, אולם יש לתת כבוד לאדם שהלך לעולמו.
אם אתם קרובים מאוד אל המתאבלים, עזבו כשתרגישו שאפשר לוותר על נוכחותכם. אם הבית מלא אנשים וחברכם אינו לגמרי לבד, אל תכבידו. עזבו לאחר שעה קלה, ושובו גם למחרת. אולם אם החבר בודד וזקוק לכם, היו שם בשבילו ככל שניתן.

דרכים נוספות להבעת תנחומים
מובן שאין תחליף לביקור האישי אצל בני המשפחה היושבת שבעה, אולם אם הדבר לא מתאפשר, ישנן לא מעט דרכים אחרות להשתתף בצער המשפחה.
שיחות טלפון: ברגע שנודע לכם על מות האדם, יש לטלפן ולהביע תנחומים, לומר מילה חמה. השיחה צריכה להיות קצרה ועניינית. זה לא הזמן להאריך בדיבורים, אנשים נוספים מנסים לתפוס את בני המשפחה.
: SMS הוא עניין אחר לגמרי שמתאים לנסיבות חברתיות עסקיות וחברתיות מסוימות, אולם צורם מאוד כשמדובר בתקשורת עם אבלים. SMS הוא כלי קר ומנוכר, שנועד להעברת מסר תמציתי ומהיר. בדיוק ההיפך מהחום ומהקרבה הנדרשת ממסר שמועבר לאבל. גם היציאה מנקודת הנחה שמקבל המסר שמר את מספר הטלפון שלך ובהכרח קורא את הדברים בזמן ובשם אומרם, אינה מתיישבת עם הסיטואציה של ישיבת שבעה על המת. בקיצור לטכניקה זו אין מקום בסיטואציה זו.
אימייל: אמצעי נוח ונגיש, המתאים לאנשים שפחות קשורים לנפטר או לבני משפחתו, כגון שכן לשעבר, עמית לעבודה משכבר הימים, חברים מעבר לים וכו'. המשפחה תשמח ותעריך את הפגנת הכבוד והדאגה כלפיה. האימייל מאפשר להעביר את המסר לשאר הקרובים, להדפיס ולהביא למקום בו יושבים שבעה, לשמור ולהגיב בחזרה לשולח, ולכן הוא כלי מתאים גם לתקשורת בענייני אבלים. מכתבים מן הסוג הישן יעשו את אותה עבודה.
המברק : מסתבר שעוד לא נס לחיו ובזמן זה, של אבל, הרי המברקים הם משובבי לב ונפש מאין כמוהם.
המלצתי לכל מי שאינו יכול להפגין נוכחות בשבעה, שישלח מברק ויפרט במילים חמות את רגשותיו. אמצעי התקשורת הזה, שמגיע עם שליח וכולו אומר תשומת לב וטרחה, חום ויחס אישי, מתאים מאין כמוהו לעיתות אלה.
הבאת מוצרי מזון לבני המשפחה: ישנם לא מעט אנשים המכבדים את בני המשפחה באוכל - מאפים למיניהם ולפעמים אפילו בישולים ביתיים. בני המשפחה האבלים מעניקים למבקרים בכיבוד קל והבאת מוצרי מזון שונים מקלה לעיתים על בני המשפחה.



סוף השבעה
ישראלים, לזכותם ייאמר, הם אחים אמיתיים לצרה. הרבה פעמים עוברים בבית המשפחה האבלה המוני חברים ומכרים, אשר באים באמת ובתמים לחלוק כבוד למת ולהשתתף בצער בני הבית. בנוסף יגיעו אליהם שלל מברקים, מיילים ומכתבים שנועדו להעביר רגשות כנים של אבל. על כל אלה אין חובה להגיב באופן אישי, משום שזו לא העת להתעסק בפנקסנות של ברכות וביקורים. ובכל זאת נחמד יהיה להביע את ההתרגשות וההערכה לכל המנחמים. המלצתי היא לא לעבור לסדר היום על תשומת הלב ולבטא את תחושותיכם במודעה קטנה בעיתון, המודה מעומק הלב לכל המכרים והחברים שטרחו ועשו למענכם.

לאחר השבעה
בחודשים הקרובים לאחר המוות, בני המשפחה עדיין יזקקו לתמיכה. קשה להתרגל למצב חדש ,ללמוד לחיות ללא האדם היקר מכל אותו הם איבדו, צרו קשר עם בני המשפחה והתעניינו לשלומם, בטלפון , במייל בביקורים מתואמים מראש ,בהתחשבות וברגישות . המשיכו לעדכן אותם בחדשות היומיומיות ולשתף אותם בדברים שעל סדר היום. אתם יכולים להזמין אותם לאירועים שלכם, אך קחו בחשבון שרוב הסיכויים שיסרבו להזמנה, לפחות בחודשים הראשונים. אם בני המשפחה או הנפטר חשובים לכם וקרובים אליכם, כדאי לזכור את יום המוות ולנחם את המשפחה גם בשנים הבאות. תשומת הלב הזו חשובה מאין כמוה.

טיפ נוסף:
לא כל אחד מרגיש נכון וקרוב מספיק לבקר בשבעה, אך הרבה מרגישים חוסר נוחות כשפוגשים את האבל בימים שלאחר האבל, בעבודה, בחדר המדרגות, ברחוב או בכל מקום שהוא, על מנת ששני הצדדים ירגישו בנוח, זה הזמן למשפט קצר ומאוד אנושי כמו "שמענו, אנו משתתפים בצערך", אך לא להתעלם ולעבור לסדר היום, הדבר משאיר את שני הצדדים עם הרגשה מאוד לא נוחה.