חרדה (פוביה) מטיפולי שיניים אצל ילדים

אתם מביאים את ילדכם בפעם הראשונה למרפאת שיניים והילד מגלה סימנים של פחד או חרדה. תהיתם מדוע זה קורה? הרי זו הפעם הראשונה שלו, הוא לא יודע עדיין מה זה טיפול שיניים ובכל זאת מפחד – מדוע?




פחד ככלל הינו תגובה נורמאלית השרדותית.
הפחד עוזר לנו לסמן מקומות אפשריים של סכנה וממקד אותנו למה להיות קשובים.
תחושת הפחד מופיעה כנגד מקור ממוקד וברור וכתגובה לעולם הסובב. לדוגמא: פחד מהחושך, פחד מכלבים וכו'.
בגילאים שונים חווה הילד פחדים שונים. לדוגמא : תינוק צעיר יפתח פחד מזרים בסביבות גיל 8 חודשים – שלב התפתחותי חשוב ביותר. בגיל בית הספר היסודי הגורמים לפחד כוללים לרוב חושך, בדידות, דמויות או חפצים דמיוניים, מצבים מסוימים כגון רעם או קרבת חיות. בגיל תשע מתחיל הילד לפחד מפגיעה גופנית. פחד זה נובע, קרוב לוודאי, מחינוך ההורים המזהירים את ילדיהם מפני גורמים מסכנים, אך גם משיחות עם חברים או צפייה בטלוויזיה.

חרדה היא תחושה ערטילאית יותר, הרגשה שמשהו הרה אסון ממשמש ובא בלי שהאדם החרד יכול לציין את הסיבה הברורה לכך.
לתחושות אלו עשויים להיות ביטויים גופניים, כגון: דופק מואץ, הזעה, קשיי נשימה, חולשה או מחושים בבטן.

דרך ההתמודדות ה"קלה" ביותר מבחינת הילדים עם פחדים וחרדות היא הימנעות מהגורם המפחיד.
חוסר התמודדות עם הפחד עלול להגדיל את מעגל החרדה וההימנעות.
מכאן שלהורים יש יכולת רבה מאוד להשפיע ולהרגיע. הורים המבחינים בחרדת ילדיהם צריכים לנסות להבין, לתמוך, לשוחח עם הילד ולגלות גמישות. בנוסף, עליהם לעודד את הילד ולסייע לו להתמודד עם החרדה בלי שישתפו פעולה עם ניסיונותיו להימנע מהגורם המאיים. נקודה חשובה נוספת היא רמת החרדה וההתמודדות של ההורים עצמם עם החרדות שלהם. כדאי שהורים יבחנו וישאלו את עצמם עד כמה הם חשים דאגה וחרדה מוגברת בזמן הזה, ועד כמה הם משדרים זאת לילד.
ילד שתמיד הוזהר "אתה תיפול" והוריו חרדו למראה כל פציעה, בהחלט עשוי לפתח פחדים בעלי אופי חרד מנפילות ופצעים. ילד שהוריו אחזו בידיו חזק בכל פעם שעברו ליד כלב ברחוב, עלול לפתח פחד מכלבים וכך הלאה.


אם כן, מהן הסיבות לפחד/חרדה מטיפולי שיניים?

1. פחד מהלא נודע – זכרו כי ילדכם לא נולד עם גן "הפחד מרופא שיניים".
כאשר הילד מגיע לראשונה למרפאת שיניים והוא חרד או פוחד, זה נובע לרוב מפחד מהלא נודע יחד עם מידע שקלט בסביבתו. לעיתים יהיו אלה "סיפורי אימה" ישירים מההורים, אחים או חברים ולעיתים יהיו אלה מסרים סמויים שיקלוט הילד מהתנהגות ההורים הנותנים ביטוי לפחדיהם. ההורים מרגישים צורך "להכין" את הילד למפגש עם הרופא ומשתמשים במושגים שדווקא עלולים להביא לתוצאה הפוכה מהרצוי.
לדוגמא המשפט הפשוט "אל תפחד" או "אל תדאג, זה לא כואב" כשהילד עוד לא הגיע למרפאה או רק התיישב על כיסא הטיפולים יגרום לילד להבין שהאפשרות לכאב או משהו מפחיד קיימת ולכן הפחד יתחיל לחלחל.

2. פחד מחדירה – טיפולי שיניים מחייבים חדירה למרחבו של הילד. לא רק המגע הפיזי אלא גם חדירה ממש לתוך פיו וגופו בעודו שוכב עם פה פעור וחסר אונים.

3. פחד מאיבוד שליטה – הילד לא בחר להגיע לטיפול אלא הובא ע"י הוריו, הוא שוכב על הכסא עם פה פעור ודמות סמכותית אחרת מכתיבה לו מה לעשות הוא מרגיש חסר אונים ללא שליטה במצבו.

4. חוסר אמון או פחד מחשיפה - אמון מוגדר כציפייה של אדם למימוש הבטחה. הפרת אמון מצד רופא או רופא שיניים אחד עלולה להוביל לחוסר אמון בכל רופא שיניים אחר. אמון נרכש גם על ידי התנהגות הורים וקרובים, התבוננות או חשיפה לאמירות בנוגע לאמון ברופא השיניים. אמון ברופא השיניים משחק תפקיד חשוב בפחד הדנטאלי הן אצל מבוגרים והן אצל ילדים.

5. פחד מכאב – גם ברפואת שיניים המודרנית כאב הוא עדיין מרכיב העלול להופיע בטיפולי שיניים ולכן הפחד מכאב הוא לגיטימי. לעיתים הילד יפחד מכאב עקב ניסיונו שלו או ניסיונם של אחרים או בגלל אמירה המזכירה כאב גם אם נאמרה בשלילה.


כיצד להתמודד עם הפחד?
• התייחסו לחששות של ילדכם בכבוד. אם הם אומרים כי הם פוחדים מטיפול שיניים - אל תזלזלו בתחושותיהם ותבטלו אותם ב"אל תפחד" או "אתה גיבור". ניסיונות ביטול או הקטנת הפחד שלהם, יביאו רק להקצנתו, העצמתו ולעימותים מתסכלים. הראו להם שאתם מבינים את מקור הפחד שלהם.
תנו לפחד לגיטימציה כי יש לזכור שפחד הוא תגובה נורמאלית.. אתם יכולים גם לצרף סיפור אישי על מצב דומה שהיה לכם ופחדתם. יחד עם זאת, אל תשקיעו בזה יותר מדי זמן (לא מעל 3 דקות) כי אז, אתם רק מעצימים את הפחד. לאחר מכן, נסו לברר אתם מה יכול לעזור להם להתגבר על הפחד.

• אמון - אל תשקרו לילדים. אם זה אמור לכאוב, אל תגידו שזה לא יכאב. אפשר ועדיף לא להתייחס לנקודה זו ב"הכנה" מצד ההורים לקראת הטיפול כדי לא להטריד את שלוות הילד, אך בשום אופן לא להבטיח הבטחות שלא ניתן לקיימן (או בקיצור אל תאמרו "זה לא יכאב" וכיו"ב). ילד שאיבד את האמון לא יסכים יותר לטיפולי שיניים, לא משנה מה.
אם תשקרו, הם לא יאמינו לכם יותר, הם לא יבטחו בכם יותר ובצדק. על רופא השיניים לעזור לילד להבין בדיוק במה מדובר, לפרטי פרטים, כדי לתת לו תחושה שהוא בשליטה ובסביבה מוכרת. תנו לילד את הביטחון שאתם שם לצידו. אם תתכן אפשרות למצב לא נעים או כואב – על הרופא להסביר לילד בשפה פשוטה וזאת כדי להתמודד עם ההכנה שהילד קיבל מחוץ לכותלי המרפאה ולנסות לנטרל אותה.
אפשרו לילד לבחור ביו טיפולים שונים (במסגרת ההיגיון וגיל הילד). סכמו מראש על סימן מוסכם בין הרופא לילד לעצירת הטיפול במקרה של אי נוחות. אפשרו לילד לשאול שאלות או לבחור אם הוא רוצה הסברים. חשוב לזכור כי רמת השליטה הניתנת לילד צריכה להיות מבוקרת היטב ועם זאת, לעיתים הפעלת סמכות במידה הנכונה עשויה להגן בפני מצבים טראומטיים פוטנציאלים.
אמון נרכש גם על ידי התנהגות הורים וקרובים, התבוננות או חשיפה לאמירות בנוגע לאמון ברופא השיניים.
• שינוי הלקסיקון – לעיתים מילים שנאמרו ע"י ההורים בתמימות מתוך כוונה טובה עלולות לגרום לתוצאה ההפוכה. הכי טוב – תנו לרופא השיניים להסביר לילד, אין צורך מצידכם לכל הכנה מוקדמת בבית. אם חייבים- שנו את הלקסיקון לדוגמא אל תשתמשו במילה "זריקה" – אלא ב"טיפות שינה לשן".אל תאמרו "עקירה" – רופא השיניים יקרא לזה לעיתים בקיצור "ע" או "לנדנד" את השן וכו'... היעזרו ברופא השיניים שלכם וסכמו מראש על שימוש במילים הנכונות יותר.

• חשיפה הדרגתית – רצוי כי הביקור הראשוני במרפאת שיניים יהיה ארוע חיובי. לא כדאי להגיע לטיפול כשכבר יש כאבים או בעיות בשיניים. בביקור הראשוני הילד יכיר את הרופא, כסא הטיפולים ("לונה פארק,"מטוס", "חללית"....) ואת הכלים השונים ("מראה קטנה", "שואב אבק" או "נותן הנשיקות" – במקום סאקשן,....). וכמובן הביקור תמיד יסתיים עם מתנה נחמדה ותודה לילד שעזר לנו. אם אפשר, התחילו טיפולים באופן הדרגתי מהקלים למורכבים תנו לילד להכיר את הרופא, "כללי המשחק" והכלים השונים.

• שימרו על אופטימיות וחיזוקים חיובים – הדגישו את החלקים הנעימים והמוצלחים בטיפול. שבחו את הילד על התנהגותו – גם אם פחד והתגבר זה מצוין. שימו דגש על ההתגברות ועל הנחת שלכם מההתנהגות. רצוי שלאחר הטיפול תעסיקו את הילד בדברים אחרים מהנים, כדי שהזיכרונות הלא נעימים ימחקו ויישארו רק החיוביים

• אל תכעסו על הילד – אם לילד כואב או "מציק" אחרי ההרדמה או שפשוט איבד את סבלנותו אל תפגינו כעס כלפיו – כך לצד הקושי הפיזי יצטרף קושי נפשי, תחושה של חוסר הצלחה או תסכול כי לא עמד במשימה ואכזב את הוריו.

• אל תשוו בין הילד לילדים אחרים שלא מפחדים – זה לגיטימי לפחוד. הדגישו את החיובי ולא את השלילי.


לסיכום,
למשולש הורה ילד ורופא שיניים תפקיד חשוב בהתגברות על הפחד.
בחרו רופא שיניים שאת בוטחים בו לילדכם.
בקרו במרפאה לפני ללא הילד, הכירו את הצוות, דברו עם הרופא ולימדו על גישתו.
סכמו מראש, מי יבוא עם הילד לטיפול אבא או אמא או שניכם. לעיתים הילד יתנהג אחרת בנוכחות הורה אחד.
סכמו מראש על הלקסיקון והאם וכיצד להכין את הילד מראש.
אל תחכו שלילד יכאב הביאו אותו לביקורות כבר בגיל צעיר לפני שהבעיות מתחילות והמשיכו לעשות כן כל חצי שנה לפחות. ספרו לרופא על ניסיון העבר בטיפולים, ספרו לרופא על תחביבים או דברים שמייחדים את ילדכם או שילדכם מאוד אוהבים (כמו קבוצת כדורגל, משחק מחשב, חוג...) כדי שיהיה להם נושא לשיחה והילד ירגיש שמתחשבים בו. זכרו כי פחד הוא לא רק תלוי סיטואציה.
אנחנו - בתור בני אדם - מייצרים עבור עצמנו את הפחדים שלנו, השלכה של רגשות מבפנים החוצה, לעבר כל גורם אפשרי יוצרת עבורנו ג'ונגל של פחדים, לא חשוב כמה ננסה לנקות את הסביבה האובייקטיבית מגורמים מפחידים.
והורים יקרים, זכרו כי פעם גם אתם הייתם ילדים אז אל תעבירו את פחדיכם לדור הבא.




*** דר' מאיר אנג'י הוא רופא שיניים ממרפאת השיניים של דר' ג'רי כהן.