ט"ו בשבט הגיע - זמן לתעודות

כיצד להתמודד עם הצלחות וכישלנות ואיך לדרבן את הילד להשקיע יותר בלימודים.

מעמד חלוקת התעודות הינו מעמד חוויתי, מרגש ומעצב בחייהם של ילדינו. רוב ההורים מעניקים לדברי המורה משמעות רבה - היא מסמלת בעיניהם את היכולת של הילד להצליח בחייו, ובסופו של דבר את ההצלחה שלהם עצמם.

אז מה ואיך לעשות (ולא לעשות) כשהילד חוזר עם התעודה - לתת פרסים (או לחילופין עונשים)? לכעוס? לתת חיזוקים? ואיך נמנעים מההשוואות הבלתי פוסקות לאחים, לחברים ולשכנים ה"מוצלחים"?

אברהם לייטנר, יועץ לימודי, יו"ר חברת לייטנר, הוראה פרטית משלימה, עם כל התשובות עבורכם - ההורים :

לא לתת לא פרסים ולא עונשים - לא לומדים בשביל פרס או עונש חיצוניים, אלא מתוך מוטיבציה פנימית להצליח. הצלחה אינה מותנית ב"תשלום" על התנהגות טובה, ממש כמו שעונש אינו מגיע לילד שמתקשה בלימודיו כי אינו "ילד רע". חשוב שהילד יבין שהלימודים הם אחת המשימות העיקריות שניצבות בפניו והאחריות על הלימוד וההצלחה היא בידיו.

הימנעו מביקורת והטלת אשמה - משפטים כמו: "שוב נכשלת", "אמרתי לך ש...", "ידעתי ש...", "לא הקשבת לי". מחזקים את ההורה, מחלישים את הילד ופוגעים בתחושת הערך העצמי שלו ובסיכוייו להצליח בעתיד.

אל תכעסו - הבעת כעס ורגשות קשים יגרמו לו לחוש לא נאהב, יערערו את היחסים עמו, ובסופו של דבר לא ייתנו בידו כלים להתמודד באופן מושכל עם הכישלון.

דברו עם הילד - שאלו את הילד באופן ענייני: "מה אתה חושב על הציונים שלך?", "איך אתה מרגיש עם הציונים", "מה אתה מתכוון לעשות בנוגע לכך?" מעביר את האחריות לילד, ומעבירים לו מסר מעצים שבידיו היכולת לבצע שינוי.

בדקו את שורש הבעיה - בודקים עם הילד מה הם לדעתו הקשיים שלו. כדאי להבין יחד האם מדובר בחוסר השקעה, בקושי ביחסים עם המורה או בבעיה הדורשת אבחון וטיפול מקצועי.

הישארו אופטימיים - הביעו אמון ביכולותיו של הילד. משפטים כמו "אני מאמין שתצליח", "אני מרגיש שאתה יכול", ו"אני מאמין שתתגבר על הקשיים, אני תמיד אעזור לך אם תבקש". יגרמו לילדכם להאמין בעצמכם, וזוהי ראשית הדרך להצלחה.

תמיד תחזקו - תמיד חשוב להתחיל את השיחה במתן חיזוקים, גם אם נושאי השיחה לא נעימים. יש להקפיד שהחיזוקים יהיו נכונים ואמיתיים - כלומר יינתנו בנושאים שבהם הילד באמת מצליח.

אל תעסקו בהשוואות – הימנעו מהשוואה עם אחים, חברים ושכנים. התוצאה של משפט כמו "תראה איך יוסי תמיד מקבל טוב מאוד בחשבון" היא דיכאון וייאוש שיחוש הילד ולא מוטיבציה להשקעה.

הפרידו בין רגשות להישגים - הכי חשוב לזכור להפריד בין רגשותיכם כהורים לבין הישגיהם של ילדכם. משפט כמו "את הילדה שלי ואני תמיד אוהב אותך" הוא הדרך הנכונה לסכם כל שיחה עם ילד ובטח שיחה כזו.

התקדמו הלאה - אין טעם להתעסק עם כשלון לאורך זמן, חישבו עם הילד על תוכנית פעולה לשיפור ציוניו (ניהול יומן הכולל את כל מטלות הבית, הכנת שיעורי בית בשעה קבועה וכדומה, מנו את הילד להיות אחראי על קיומה של תוכנית הפעולה אך הישארו מעורבים בביצועה.

עודדו תהליכים והגדירו יעדים - עודדו את הילד על תהליך הלמידה וההשקעה ולא על הציון שקיבל בכל מבחן ומבחן.

קחו עזרה בתשלום - בדקו עם הילד ועם בית הספר האם נדרשת עזרה מקצועית בתשלום - מורה פרטי יכול במספר מצומצם של שיעורים לגרום לילד ליישר קו עם יתר בני כיתתו. בכל מקרה גם השקעה ארוכת טווח במורה פרטי עשויה למנוע את הישנות המעמד בזמן חלוקת התעודות.