"הזנחתם את הילד- רישיונות הורות בבקשה"!

רובנו, בגיל 17 לערך, חווים תהליך של רכישת מיומנות שטרם למדנו- נהיגה. לאחר סיום התהליך, מתקבל בידנו רשיון הנהיגה, שע"פ הגדרתו החוקית, מהווה אישור המקנה לבעליו את הזכות החוקית לנהוג ברכב מסוג מסוים. עולה השאלה למה בעצם מחייב אותנו החוק ללמוד מינימום 28 שיעורים, שכל אחד 40 דקות לערך, שאליהם מתווספים עמידה במבחן תיאוריה (שמטרתו, בין השאר גם להתמצא בתמרורי אזהרה {ולזה נתייחס בהמשך}) בוחן פנימי וטסט? מהי אותה "זכות חוקית"? ולמה היא מיושמת?

הנהיגה מורכבת. היא דורשת יותר מאשר ידע טכני בלבד- כיצד לתפעל את כלי הרכב הנהוג, אלא גם דרושה יכולת לשלב בין ידיעת החוקים לתנועה בכביש, לבין היכולת לתפעל את הרכב. כמו כן יש צורך בכישורים פיסיים ובכישורים נפשיים.להבדיל ממיומנויות שונות כמו רכישת שפה, כתיבה, קריאה וכו', ישנן כאלו, כמו הנהיגה, שאי ידיעתן עלולה לגרום לתוצאות עגומות ולעיתים בלתי הפיכות, כמו פציעות ואובדן חיי אדם. ובנוסף, להקל על חיוו של הילד מבחינת ניידות ובו בעת על ההורים, שאחרי תקופה מה פוסקים להיות מונית.נשאלת השאלה במה שונה הנהיגה מהכניסה להורות? הלא גם ההורות היא דבר חדש? הלא גם שם ישנן התמודדויות ושימוש בכישורי חיים מגוונים שמכילים הרכב אנשים רב יותר מזה של הנוהג הפרטי. האם התוצאות של הורות לקויה לא יכולות להיות עגומות גם הן? האם רישיון להורות אין בו כדי להקל על הילד וגם על ההורה?כמורה במערכת החינוך בגיל הרך, מעבר לעבודתי השוטפת עם הילדים, שיחותיי ופגישותיי עם הורים, אני יושבת בוועדות כאלו ואחרות הדנות במצבם של ילדים מסוימים ועתידם ואני תוהה ביני לבין עצמי לא אחת, "איפה ההורים"?, "מה אשם הילד על ההזנחה הזו"?, "אם ההורים היו מקבלים הדרכה טרם כניסתם להורות האם הדברים היו נראים אחרת? – אין לי ספק שכן, מה גם שזה לא מזיק לדעת עוד. תמיד נשמעים הסיפורים על ההתמודדויות עם לידת ילד בכור (שלא הופכים פשוטים יותר, בהכרח, כאשר ישנם 2 ילדים ויותר {יחסי אחים, קשרי ילדים הורים}). כמה לחצים וחרדות יש להורים- להצליח ולא להיכשל, כמה הרתחות עובר אותו מוצץ מסכן שנפל על הרצפה מחשש שאיזה חיידק טורף נדבק בו ויפגע בילד, האם הבקבוק חם מדיי?, קר מדיי?, התינוק עשה פיפי? עשה קקי? תקום אתה להאכיל אותו, תקומי את, ככה נחנך, לא ככה..למה הוא בוכה? שיניים? גזים?, נשאיר אצל מטפלת, נזמין את סבא, את סבתא, ניתן רטלין, או לא, נעשה אבחון או לא.. ועוד אינספור לבטים והתמודדויות, שבסופו של עניין באים על חשבון הילד או הזוגיות, או על חשבון שניהם. איך נשים לב לאותם תמרורי אזהרה?מחד, יבואו ויטענו רבים כי יש לנו את הזכות הטבעית להיות הורים – יש הגיון בדבר, בפרט כשמעוגנת בו היכולת הפיזיולוגית והרצון שלנו ליצור המשכיות לגנטיות שלנו. מאידך, מה המחיר? הריסת עתידו של הילד? של הריסת החיים שלו, עצמו, כהורה ? ומה מבחינת המעמסה הכלכלית על החברה שצריכה לדאוג לאותו ילד בעל הקשיים הרגשיים, הקוגנטיביים, והחברתיים להסתגל ולהשתלב בחברה לכשיגדל? מה המחיר שיש לשלם?חברה, נשואה טרייה ללא ילדים, טענה "שאנחנו חיים באיזו אשליה שיש אינסטינקטים של הורות". אני מסכימה עם זה חלקית. אכן לא פעם נשמעים קולות "נולדנו עם זה", "ראיתי את ההורים שלי מגדלים את האחים הקטנים". אז למה בעצם יש כשלונות, אם יש לנו אינסטינקטים הוריים?. לטעמי, צריך לקחת אותם, ללמוד ולטפח את אשר קיים, לדעת יותר כדי להימנע עד כמה מהכישלון ושאם אכן הוא קורה, שהנזקים יהיו, עד כמה שניתן, מזעריים. כמו בכל דבר שקשור לחוק, עולה השאלה המעשית אז מה זה בעצם אומר "רישיון להורות"? ומהן ההשלכות כלפי אלו שלא יעברו את התהליך? בהיריון, בחודשיו הראשונים, בעת ההגעה לבדיקות השגרתיות בטיפת חלב, יקבלו ההורים טפסים שיהוו את התחייבותם ללמוד הורות, כתנאי לקבלת הרישיון להורות. מלבד הזמן בו מתקיימים הלימודים עצמם, יוכלו ההורים לשמור על קשר רציף, אינטרנטי ו/או טלפוני, עם המנחה ובו יוכלו להעלות סוגיות וקשיים איתם נאלצו להתמודד. כמו כן להיעזר בפורמים של הורים (גם פגישות פרונטליות). לאחר ההריון יצטרכו ההורים, אחת לתקופה, להגיע ל"רענון הורות" (ממש כמו רענון נהיגה) שבו נוסף לרענון מה שנלמד, יוכלו להתייעץ עם המשתתפים ועם המנחה ולהחליף חוויות. פלח ההורים שיוותר על חתימת הטפסים בעצם מוותר על קבלת קצבאות לילדיו (מענק לידה וביטוח לאומי) וזכאות לכל מיני שירותים ציבוריים עבורם (בריאות, השכלה וכו'). הדבר יהיה תקף גם עבור הורים שסיימו את הקורס אך לא הקפידו על הגעה לרענונים. לטעמי חשוב מאוד ליצור מצב שהורה לא יגיד "אני יכול להסתדר גם עם ההשלכות", אלא ליצור אצל ההורה את ההבנה שההפסד גדול פה מדיי, בעיקר עבור ילדיו. בנוגע לקורס, חשוב להבהיר, שרצוי שתכניו לא יכללו רק את ההיבט ההורי החדש, אלא יגעו גם בעניין הזוגיות. הגעתו של ילד ראשון לזוגיות טומנת בחובה מלבד ההורות עצמה גם התמודדות זוגית חדשה, שחווה קשיים לא מעטים עקב כך, ועל כך יש לתת מענה. תהליכי המודרניזציה נותנים אותותיהם, בין השאר, גם על מוסד המשפחה, שבמסגרתו, כיום, ניתן לראות מבנים משפחתיים הטרוגניים מזה המסורתי של אב-אם וילדים. לכן, יש לתת את הדעת, בהתאמה, גם על סוגי רישיונות הורות שונים, כמו אלו בהקשר התעבורתי. לדוגמא: יש לעשות הבחנה במבני הקורסים השונים ובתכניהם, בין זוג הטרוסקסואל, לבין אמא חד הורית שבאופן טבעי צריכה להיות על תקן אב ואם, או לחילופין לעשות הבחנה בין זוג הומוסקסואל לבין אישה/נערה שנכנסה להריון לא מתוכנן וכו'.יש לזכור שכפי שלא מאפשרים בחוק לצעיר ללא רשיון נהיגה לנהוג, כמו גם לנהג בשלילה, יש למנוע מאדם הרוצה להיות הורה את הזכות הזו אם לא עבר קורס המכשיר אותו לכך. ובעידן של היום, רווי קשיי פוריות, זוהי בהחלט זכות.עד עכשיו דובר על שינוי המצב אצל ההורים הצעירים, אך יש לתת את הדעת והמקום על הרחבת ידע זה גם בקרב תלמידי תיכון ומשפחותיהם, במסגרת תוכנית הלימודים של משרד החינוך. במסגרת זו יש לדון, לטעמי, במבנים משפחתיים חדשים, בפרקטיקות הורות, בכלכלת משפחה, סימולציות שיאפשרו לילד להתמודד ולהבין סיטואציות משפחתיות ביתר קלות. כל השלב הזה גם יאפשר לנער, כהורה צעיר בעתיד, מעבר קל יותר ל"קורס להורות", מבחינת הידע הקיים ולקיחת חלק וגם מעבר קל יותר להורות עצמה. אם כן, מדובר פה בשינוי משמעותי שכרוכים בו שינויים נוספים, ראשית מחשבתיים –תפישתיים על מהות ההורות, וחשיבותה וההבנה שלא הכל הוא טבעי ושיש צורך בלמידה, ושינויים ארגונים בירוקרטים. אנחנו, כחברה צריכים לזכור שיש לא מעט דברים שנראו לנו בעבר תמוהים, שעליהם הרמנו גבה, ושהשינוי בשגרה היה הקושי המרכזי ביישומם (כנראה זו הסיבה שמהלך כזה לא הונהג והוצא לפועל עד כה באף מדינה), אך עם הזמן הפכו להרגל, לחלק בלתי נפרד מהשגרה כיוון שהוכח כי הם נכונים וחשובים. כרגע המצב לא מנבא טובות בנוגע להורות- אז בואו נוכיח שהרישיון הוא חשוב ונכון עבורנו אך בעיקר עבור ילדינו. *** הכותבת היא סטודנטית בתוכנית לימודי משפחה לתואר שני, במסלול האקדמי המכללה למינהל.