רוצים ילדים מאושרים ושמחים? החמיאו להם!

יש הטוענים שריבוי מחמאות לילד אינו בריא להתפתחותו. ההערכה הזו גורסת שאם נמטיר על הילד מחמאות במינון גבוה מדי, הוא יתמכר לכך או יהפוך למפונק, שכן עליו "להתמודד" עם החיים ה"אמיתיים", שאינם שופעים תמיד בהצלחות ובמחמאות. סביב הנושא הזה יש פחד שאיני יכול להסבירו באופן מלא, שגורם לאנשים רבים לחשוב שיש להחמיא לילדים באופן מדוד, ושלא כדאי "להגזים". לעיתים הדבר נובע מהרגלים או מחינוך שההורה קיבל בעצמו, ולעתים מתסכולו של ההורה שבעצמו לא קיבל מחמאות רבות מהוריו.



מיותר לציין, אבל אציין בכל זאת, שהורה המתקשה להעריך את עצמו ימצא את האופציה הזו בעייתית ולא מתאימה, מכיוון שבתוך תוכו חסרה החוויה הזו, התומכת בהערכה העצמית שלו. להורים יש נטייה לשכפל את מה שקיבלו ולהעבירו הלאה. מה דעתך על ההרגלים שאתה מעניק לילדך ושאותם ימשיך ויעביר הלאה? האם תרצה שהשושלת שממשיכה אחריך תצטיין בהענקת מחמאות רבות לילדים שבתוכה?

הדבר שאני ממליץ להורים בהקשר הזה, הוא להתרגל להחמיא לילד בכל פעם שהוא עשה דבר מה שאינו חורג מחוקי הבית, במיוחד בכל מעשה שיש בו יצירה או יוזמה כלשהן. ציור, כל ציור, ראוי למחמאות רבות ולהתפעלות. גם אם אתה חושב שהציור הזה הוא כלום, שהוא "סתם קשקוש", שהוא "ממש לא יפה", שהוא למעשה "שום דבר" מבחינה אסתטית ואמנותית. גם אז מתפקידך להחמיא לילד שלך, ורצוי שתעשה זאת מתוך התפעלות. הביטוי "כל הכבוד" מומלץ שייאמר פעמים רבות ככל הניתן, ולא רק כתגובה למשהו יוצא דופן ומדהים שעושה הילד, ולא רק כשהוא מצליח לעשות דבר מה שלא ידע לעשות לפני כן. על כל מעשה שיש בו יוזמה, יצירה, התקדמות, חזרה על אותה יצירה. ככל שתרבה לתת לו חיזוק חיובי, כך תגדל הערכתו העצמית וביטחונו העצמי בכך שמעשה ידיו נהדר.

יש אנשים החושבים שמרבית הפרסים והדברים הטובים בחיים מגיעים רק אחרי מאמץ גדול או רק אחרי הישגים משמעותיים מאוד. במילים אחרות, אם עבדת מאוד קשה, אזי אתה ראוי למחמאות, ובוודאי אם הגעת למקום הראשון או הפגנת ביצועים יוצאים מן הכלל. "כל הכבוד" במקרה הזה ניתן כפרס מיוחד על מעשים יוצאי דופן.

בבואנו לגדל דור חדש של ילדים יצירתיים ומקוריים יותר, כדאי שנשנה קצת את הפרדיגמה הזו, המעודדת מעט ילדים לעשייה וליוזמה מכיוון שהיא מטפחת מעטים ויוצאי דופן ואילו את השאר מותירה בצד, באופן גורף ובולט.

זה מתחיל כמובן בנו. מחמאה היא לא רק ציון הערכה על מעשה מסוים. יש להדגיש שמחמאה היא חיזוק חיובי רב השפעה, שבכוחו להשפיע בצורה משמעותית. ישנם מבוגרים רבים המתקשים לקבל מחמאות, ומן הסתם יתקשו גם להעניק מחמאות לאחרים. ישנם הורים שקיבלו מעט מדי מחמאות מהוריהם והתרגלו לעובדה שמחמאות לא ניתן לתת (וגם לקבל) באופן נרחב, אלא רק במצבים מאוד מיוחדים. כאילו קיים "תקציב" מחמאות מצומצם ויש צורך לברור את השימוש בו לפני שיסתיים.

מחמאה, כאמור, היא בעיקר חיזוק חיובי. חיזוק חיובי מוגדר כדבר מה נעים שניתן לאחר פעולה מסוימת ושגורם ל"חיזוק הפעולה", דהיינו - להגברת הסיכוי לחזרה על הפעולה. ילד שמקבל משהו נעים, אם פיזי ואם נפשי, מייד לאחר פעולה מסוימת, מבין שזו פעולה "טובה" ו"ראויה", לכן ישמח לעשות אותה שוב. לאחר מספר אירועים דומים בהם יקבל את החיזוק החיובי, כבר יפנים את העובדה שזו פעולה שכדאי לבצעה יותר ויותר פעמים.

היעדר חיזוק חיובי עלול לגרום לפעולות מסוימות להצטמצם ואף להיעלם. בכל אחד מאיתנו קיים גרעין יצירתי עם כמיהה לביטוי ולהגשמה עצמית ייחודית מלאה ככל הניתן. תשוקה זו אוניברסאלית ומורגשת יותר אצל האדם ככל שהוא מתפתח ומתרחק מחוויית ההישרדות הבסיסית של להביא אוכל וכסף לביתו. הכמיהה לביטוי היצירתיות האישית מובילה את בני האדם לחיפוש, לשאלות, לסקרנות, להתעניינות, לניסיונות וגם להישגים כבירים.

את הגרעין היצירתי, זה שאנו כל כך רוצים להביא לחיינו ומהר ככל הניתן, מפעילים בהצלחה בין השאר על ידי ריבוי מחמאות. ריבוי מחמאות, וכל המרבה הרי זה משובח, זהו מוקד רב כוח הקיים בכל אחד מאיתנו. אך הוא עדין מאוד, שברירי ופגיע וזקוק למלאי עמוק של חיזוקים ומחמאות כדי לבסס את מקומו ולהעיז להגיח. גם לאחר שהיצירתיות מצליחה לפרוץ החוצה – היא זקוקה לתחזוקה שוטפת של חיזוקים חיוביים כדי להמשיך לנוע. זהו אחד מגורמי ההנעה הבסיסיים והחשובים של היצירתיות האנושית.

לפי כללי התורה הפסיכו-קריאטיבית ושנות טיפול באמצעותה, אוכל לומר לך בבטחה: ככל שמרבים בביטויים עצמיים של "כל הכבוד", עולה הביטחון העצמי, היכולת להוציא דברים אל הפועל, ויחד עם אלה משתפרת חוויית היומיום והגוון שלה שמח יותר.

את ההכרה בחשיבות המחמאות לא צריך להשאיר במישור התיאורטי בלבד. בשבוע הקרוב הרבה ככל יכולתך בביטויים עצמיים של "כל הכבוד לך", "אני מאוד מעריך את מה שאתה עושה", "אני גאה בך" ודומיהם. עדיף להגזים במקום לקמץ בנושא הזה. אמור זאת לעצמך מול המראה, בעודך הולך, בעודך נוהג, אוכל, ואפילו אם תרצה, בעודך מקיים יחסי אהבה עם בן/בת הזוג שלך. החמא לעצמך ללא הרף, ורצוי אף בהתלהבות, צחוק ושמחה.

ככל שתתרגל, תעביר את זה גם ללא מאמץ לילדיך. לא רק שתגביר את הפידבקים החיוביים אליהם, אלא גם תשמש דוגמה ומודל להורה שמעריך את עצמו, שמטפל בעצמו ושמעודד את עצמו.

לתת מחמאות לילדינו זה בעצם, מבלי שנשים לב, לתת מחמאות לעצמנו. אנחנו תופסים את ילדינו, ובמידה רבה של צדק, כשלוחה שלנו, כהמשך שלנו, כתוצר בית הגידול שפיתחנו בעצמנו. אם אנחנו מחמיאים למי שקיבל מאיתנו את החינוך וההכוונה, אזי אנו אומרים לעצמנו "כל הכבוד". והנה, אנחנו מרוויחים פעמיים – ילדינו מרוויחים מנה של חיזוק ותמיכה, ובו-זמנית גם אנו זוכים, מתוך עצמנו, בתחושת אישור ואופטימיות על הדרך בה גידלנו את ילדינו ועל המשפחה שאנו יוצרים.




*** דר' פינקי פיינשטיין הוא פסיכיאטר ומנחה סדנאות עם דגש על גילוי היצירתיות הייחודית בכל אדם ומנהל המרכז לציור אינטואיטיבי בתל-אביב.