שלום כיתה א'

לשבת על הכסא, בשקט, להקשיב, לדבר רק ברשות, ללמוד את האלף-בית, לצאת מהכיתה רק אם המורה מרשה או כשיש צלצול, להכיר ילדים חדשים... הרבה דברים עוברים על הילד כשהוא יוצא מהמסגרת המגוננת של הגן ועולה לכיתה א'. איך אתם תוכלו לעזור לו?

הנה מספר עצות וטיפים להורים לתלמידי כיתה א' - כיצד לסייע לילד להתחיל את כיתה א' ברגל ימין:שנויים הם חלק מחיינו, אחד מהשנויים המשמעותיים שאנחנו מתחילים כבר בגיל מוקדם הנו המעבר מהגן לכיתה א', שנתפס כשינוי מהותי ומשמעותי בחיי כל ילד. מהחממה המגוננת והמרופדת, עוברים הילדים אל עולם הגדולים שבו המסגרת נוקשה ותובענית.קיימים הבדלים רבים בין הגן לבית הספר: בעוד שבגן שמים דגש רב על פעילויות ומיומנויות חברתיות ודגשים רבים על התנהגות, שיתוף פעולה ועזרה הדדית, בבית הספר מושם דגש בעיקר על הפעילות הלימודית וההישגים האישיים בלמידה ופחות התייחסות לתחום החברתי. בבית הספר, להבדיל מבגן שם היתה גמישות רבה יותר, מפגשים קצרים יותר והרבה משחק והנאה, ישנם צלצולים שמגדירים את זמני ההפסקות ומצופה מהילד שיעמוד בזמנים, ישב בשקט בשיעור, ילך עם תלבושת אחידה, יצביע ויקבל רשות דיבור, שעורי בית, סדר וניקיון ועוד. בית הספר גדול ובהפסקה נפגשים בו מאות תלמידים, הילד שלנו שבמשך שנים חיכה להיות הגדול ביותר ואכן הצליח להגשים זאת בגן חובה, שוב הופך לקטן ביותר.. הפער בולט במיוחד בבתי ספר שאין בהם חלוקה לחטיבות ביניים וילדים בכיתה ח' נראים ענקיים לעומת הזעטוט שלנו עם התיק הגדול על הגב. חשוב לדעת ולהבין כי גיל 6 לא נבחר באופן אקראי אלא הוא מסמל את תהליך ההתבגרות מילד רך לילד שיכול לבצע כבר פעולות מוטוריות שונות ומגוונות כמו לשבת לאורך זמן על כסא, יכולת הבעה מילולית תקינה ורהוטה, דחיית סיפוקים. התפתחות הקוגניטיבית שלו כבר מאפשרת לו לזכור יותר דברים ולשייך אותם, יכולת השליפה בשלה ועוד מיומנויות שונות שמאפשרות לו להשתלב.מה ההורה יכול לעשות כדי לעזור לילדו להשתלב? חיזוק הקשר עם חברים ותיקים ועזרה בקידום מפגשים עם חברים חדשים – לחזק ולהעמיק קשרים עם חברים קיימים שהולכים יחד לכיתה א' ולערוך היכרות עם ילדים חדשים. חשוב לאפשר לילד לבחור בעצמו עם מי הוא רוצה להיפגש ולא לבחור עבורו.לערוך היכרות מוקדמת עם בית הספר – כדאי ורצוי שהילד יכיר את הסביבה החדשה של בית הספר, היכן ממוקמות כיתות א', היכן החצר, אולם ההתעמלות, ספריה, שירותים, חדר מורים, הכיתה של האח הגדול ועוד מרכזים חשובים בבית הספר. המוכר פחות מאיים, ככל שיכיר יותר כך יהיה לו יותר בטחון כבר מהיום הראשון. חשוב גם להראות לילד את הדרך מבית הספר לבית והיכן ההורה או כל אחר שאוסף, מחכה לו בסוף כל יום.להיות קשובים לילדיכם, לשוחח עם הילד בכל יום לקראת ובעיקר להקשיב לו. לא לפחד לדבר על הרגשות שעולים ולא לנסות לבטל אותם. שנויים יכולים להיות לחלקנו דבר מאוד מפחיד, חשבו עליכם כמבוגרים כמה אנחנו אוהבים את המוכר והיציב. חשוב לקבל את רגשות הילד, לשתף אותו ברגשות שלנו. לא להיבהל אם הילד אומר שהוא מפחד ולחוץ, להפך, ברכו איזה יופי הילד שלכם יכול להביע את רגשותיו בפניכם. זכרו שלעיתים ילדינו אינם מביעים את רגשותיהם בצורה מילולית אלא דרך התנהגות ולכן שימו לב להתנהגות הילד בתחילת השנה, היו אמפטיים ומכילים. זכרו, אין ילדים רעים, יש ילדים שלא טוב להם והדרך שלהם לבטא את המצוקה היא דרך התנהגות שמפורשת בעיני המבוגר לעיתים, כהתנהגות שלילית.מתן אמון במערכת. בעוד שבגן הילדים ההורים הם אלה שבחרו את הגן והגננת הרי שיכולת הבחירה של בית ספר ומורה כמעט שאינה קימת ולעיתים אנחנו מקבלים מורה שאינה לשביעות רצוננו. זכרו הורים הם למעשה מהווים "מודלינג" לילדיהם ולכן גם אם יש טענות וחוסר שביעות רצון מהמערכת באופן כללי או מהמורה, חשוב עדיין להעביר מסר מכבד לילדים – גישה חיובית לבית הספר. חשוב שההורה ירגיש שהוא שולח את הילד שלו למקום טוב ובטוח עבורו, ולא, הילד קולט את הפחדים והחששות ואלו כמובן מתחזקים אצלו. חשוב שהורים יזכרו כי גם אם עולה כעס או אי הסכמה, הילדים הולכים לבית הספר מדי יום, הם נפגשים עם המורה שהיא הדמות הסמכותית מולם ומאזן כוחות זה לא ישתנה. אנחנו לא יכולים לדרוש מילדינו לדבר באופן נאה ומכבד אם בבית הדיבור והדברים המדוברים אינם כך, או במילים אחרות נאה דורש נאה מקיים.שימור חווית הלמידה. הילדים שלנו הולכים לכיתה א' עם הרבה מוטיבציה ורצון ללמוד ולהשתלב בבית הספר ואחרי שבוע הבועה מתפוצצת... זה קורה כמובן לא בכוונה ומתוך הרבה רצון טוב ושאיפה של ההורה לקדם את ילדו בלימודים. הילד נכנס הביתה ומקבלת אותו אמא דואגת שמיד שואלת אותו מה למדת? יש שיעורים? שב לעשות שיעורים!!! חשוב שנזכר שהילד שלנו נכנס אחרי הרבה שעות של מאמץ אינטנסיבי. אם הוא בילה בצהרון עד השעה ארבע, נסו לדמיין אתכם במשך שעתיים וחצי עם שלושים ילדים שזה עתה שחררו אותם מנוקשות הישיבה בשיעורים, בהחלט עשוי לעורר כאב ראש... קבלו את הילד בהתייחסות אליו, לחווית היום שלו, לרגשות שלו. תנו לו לבד את הזמן להתפנות לשעורי הבית מבלי להלחיץ ואפשר גם לעשות זאת במקטעים.קשיים לימודיים ו/או קשיים חברתיים. לעיתים קשה לנו להיות ניטראליים, אנחנו חוזרים מיום ארוך ומתיישבים עם כל הרצון לשולחן עם ילדינו, זה לאט, לאט מוציא את התיק, מחפש את המחברת ועכשיו את הספר, מוציא את הקלמר, לאט, לאט מחדד את העיפרון ... מהצד השני יש שני ילדים ששואלים אותנו שאלות ורוצים אותנו לעצמם... בבת אחת כל הרוח מהמפרשים יוצאת והסבלנות נאבדת. מעט מאוד הורים יישארו סובלניים בסיטואציה שכזאת, לעיתים עדיף שפשוט ניקח עזרה מקצועית של מורה שיושבת בשקט, בסבלנות עם הילד והתוצאות עשויות להיות טובות יותר עבור כולנו.כשיש לילד קשיים לימודיים או חברתיים חשוב למצוא ולדבר על הדברים שהולכים לו כן, לחזק את ההצלחות שלו ולעזור לו להתמודד ולהתגבר מבלי לאפשר לו לחוש אכזבה או תסכול. אם ישנם סימנים בפועל לקשיים לימודיים או חברתיים אצל הילד, להתייעץ עם המורה, מורה מתקנת או היועצת. זכרו, תאמינו בילדיכם, עודדו אותו והביעו את ביטחונכם ואמונכם ביכולותיו וכישוריו להצליח בבית הספר לא רק לימודית גם חברתית! עצמאות. תנו לילד שלכם להסתגל ולמצוא פתרונות בעצמו. אל תנהלו עבורו את החיים הלימודיים והחברתיים. הרבה פעמים הנטייה היא להילחץ מסיפור שהילד חוזר איתו מבית הספר. באחד ממפגשי ההורים שנכחתי בהם סיפרה ילדה בת שמונה כיצד היא כל יום חוזרת מבית הספר ומחכה לאמה שחוזרת בשעה חמש בכדי לספר לה בעצב גדול כמה קשה היה היום בכיתה. המנחה שאל אותה ומה עשית בין שתיים לחמש כשחיכית, היית עצובה? והילדה מבלי להתבלבל עונה: לא, היו לי שעורים, הייתי במחשב, דברתי עם חברה בטלפון, את העצב אני שומרת לאמא ככה היא מתייחסת אלי לבד בלי שיפריעו. אז נכון, זה לא אומר שלא צריך להתערב מפעם לפעם אבל חשוב שנזכר שילדים נוטים לקבל תשומת לב מאתנו בכל מיני דרכים יצירתיות ולעיתים אנחנו נופלים יחד איתם למלכודת. זכרו, להקשיב, לשאול שאלות מתעניינות ולא לרוץ למתן פתרונות, להפך, שאלו את ילדיכם מה הפתרון שהוא מציע, תופתעו לראות כמה הם יצירתיים. הורה תומך. הרבה פעמים ילדינו נתקל בחוסר הבנה בבית הספר, כמובן לפרשנותו. הבית הוא מקום המפלט שלו וחשוב שבכדי שאכן יהיה כזה נוכל לקבל את ילדינו ללא הפרשנויות, הביקורת והשיפוטיות שעלולים לעלות. חשוב שנזכור שהמסר שאנחנו רוצים להעביר לילדינו הוא שלעולם הוא לא יהיה לבד במצבים קשים ותמיד נהיה לצדו. בשעת הצורך, זכרו לקרא שוב סעיף זה ולעמוד בהבטחה.היזהרו מלייצר אווירה תחרותית ומלחיצה. בית שמעביר מסרים כמו: אתה חייב להיות תלמיד טוב, תראה את אחיך איזה תלמיד מצטיין הוא, אצלנו במשפחה כולם מצליחים, אצלי התעודה הייתה הכל טוב מאוד, וכו', מעביר מסרים שמלחיצים ומעמיסים על הילד. זכרו, הימנעו משיפוטיות ומהשוואות כל ילד עומד בפני עצמו ללא השוואה לאחרים. חשוב שהורים יזכרו שהמסר אותו הם רוצים להעביר לילדם יותר מכל הוא שהם אוהבים אותו ולא משנה מה ושאין שום קשר בין אהבת ההורה להצלחת הילד בלימודיו. ונכון, זה בהחלט עשוי להיות מאכזב לעיתים...חלוקה לקבוצות יכולה דווקא להיות מועילה. הרבה בתי ספר נוהגים לחלק את הכיתה לפי צבעים או כל חלוקה אחרת שלמעשה מאפשרת לילדים ללמוד בקבוצה על פי רמתם. הורים רבים נוטים להילחץ מכך ולתרגם מיד את הדברים ליכולות המוחיות של הילד. בשלב זה נכנס גם אלמנט התחרותיות ומה יגידו על הילד שלי... חשבו על כך הפוך, איזה מזל שהדבר מתאפשר וילדנו יכול ללמוד בקבוצה קטנה יותר עם ילדים שנמצאים ברמתו שלו ולא עם הילד שכבר יודע לקרא מצויין או זה שכבר מכיר את לוח הכפל. פרידת בוקר. בית ספר הוא מקום עבודה, כפי שאבא ואמא צריכים להיות בעבודה בשעה מסוימת, כך גם ילדנו. חשוב שהפרידה תהיה קצרה ועניינית, כל אחד הולך לדרכו וידוע לכולם מתי יפגשו שוב ואיך יראה המשך היום. פרטים כמו מי יבוא לקחת אותך, מה התכניות לאחר הצהרים, מתי הולכים לישון וכיו' הם חשובים מאוד בכדי להיכנס לשגרה.אם קשה לילד להיפרד בבוקר, כדאי להיעזר במורה ואפילו לקבל ממנה עזרה. זכרו, זה הזמן שלכם לסמוך על המערכת ועל ילדיכם ולא להתחבא מאחורי השיחים מתחת לחלון הכיתה בכדי לעקוב מרחוק איך הילד משתלב.במקרה שלילדכם קשה להפרד זכרו להיות קשובים לו ולקבל את רגשותיו. לא לזלזל בו, לא להעליב אותו, לעודד אותו להאמין שהוא כבר גדול ויצליח לבד. תאמינו בו בכל לבכם ותראו איזה פלא.להקשיב ולא לחקור. ילדים אוהבים לשתף בדרך כלל. אם ילדיכם בוחר שלא לשתף אולי זה בגלל שהוא סגור במיוחד ואולי זה בגלל שהפעלתם עליו "מכבש" שהוא כבר מבין שמספיק מילה אחת שתצא ממנו והחפירה לא תגמר... תנו לילד שלכם את הזמן שלו, אם הוא לא משתף הניחו לו. שתפו אותו אתם ביום שלכם, במה שעובר עליכם. אל תצפו לתגובה ממנו בתמורה פשוט שתפו, זה קשור להרגלי התקשורת, ההקשבה והשיתוף שקיימים בבית. מודלינג, זוכרים?!לשתף את בית הספר במידע רלוונטי. הרבה פעמים אנחנו נוטים לא לדבר בחוץ על הכביסה המלוכלכת, או לא לשתף מתוך רצון לשמור על ילדינו ולא לייצר סטיגמות. אבל זכרו ילד שחווה מצוקה כלשהי או שינוי כמו גירושין, מוות, מצוקה זמנית כלשהי, מעבר דירה נסיעה של אחד ההורים וכו' הרבה פעמים יוציא את הכאב והקושי בהתנהגותו. חשוב שהמחנכת או כל דמות אחרת שאתם סומכים עליה בבית הספר תדע ותהיה שותפה לכך. חשבו על כך שיש לכם עובדת במשרד שכל הזמן מאחרת ובמשך היום יוצאת לדבר אין ספור פעמים בטלפון, כמה זמן יקח עד שהתנהגותה תפריע ותכעיס אתכם? לא הרבה כנראה. אבל, אם תדעו כי אביה כרגע נמצא בבית חולים בניתוח או כל מקרה אחר שעולה על דעתכם, חשבו כיצד יחסיכם היה משתנה כלפיה וכמה רצון ואמפטיה הייתם מביאים למצב.חשוב לציין כי כל הסעיפים שהוזכרו מדברים כמובן על מצבים תקינים ולא חריגים, במצבים קיצוניים תמיד רצוי וכדאי להתייעץ עם גורמים בתוך בית הספר או גורמים מקצועיים חיצוניים.ולסיום, שינוי יכול להיתפס כדבר קשה ומסובך ויכול להיתפס כדבר טבעי ומבורך, הכל תלוי באיך אנחנו נתייחס למצב וכמה אמפטיה, הקשבה והכלה נביא לילדנו הרך שמתמודד לראשונה בחייו עם מסגרת חדשה נוקשה ותחרותית.חשבו על הרצון שלכם כלפי אותו ילד רך, איזה עלם הייתם רוצים לפגוש בגיל 20? רובנו נענה על כך במקום של ערכים – מתחשב, אוהב, אהוב, בעל דעות עצמאיות, בטוח בעצמו ועוד... בכדי שאכן הוא יגשים את עצמו זכרו אנחנו שם לאהוב, לתמוך ולעודד אותו בכל רגע ורגע לא משנה מה.*** שרון דור – בן חורין היא מאמנת משפחתית, זוגית ואישית, מנחת קבוצות ומדריכת הורים במכון אדלר.