ליל הסדר הוא במקור ערב משפחתי מסורתי שמטרתו חיבור לשורשים, לזהות ולשייכות. הוא ערב חברתי, של בילוי והנאה. מעטים האנשים שיאמרו שערב החג הוא ערב של הנאה ובילוי, יותר מדויק להגדיר את הערב ככניסה לגוב האריות. מה אתם יכולים לעשות על-מנת להפיק את מרב התועלת וההנאה מליל-הסדר יחד עם הילדים?
כיצד גורמים לילדים לשבת יפה ליד השולחן עד "שולחן ערוך"?
יש הרבה משפחות שמנהלות את הסדר כהלכתו כך שלוקח הרבה זמן עד שמגיעים לארוחה. ואם עוד מתחילים את הסדר מאוחר (אחרי שמונה) לילדים קשה להחזיק מעמד. הילדים רגילים לאכול מוקדם יותר והם כבר עייפים. אם אתם יודעים שלפני תשע לא תגיעו לארוחה כדאי לתת לילדים משהו קטן לאכול (מעדן, סנדוויץ', צלחת קורנפלקס) בסביבות השעה שבע וכך הם ישבו שבעים ליד השולחן, אל תיבנו על ה"טעימות", כרפס ומרור רק פותחים את התיאבון.
דבר נוסף שכדאי לעשות זה לתת חיזוקים עם פרסים סמליים למי שיושב יפה. חשוב לתת מספר פרסים לאורך הקראת ההגדה, לרוב הילדים קשה לחכות עד סוף הערב כדי לקבל פרס. זוהי המתנה ממושכת מידי והם אינם מצליחים להתאפק כל-כך הרבה זמן. דוגמא לחיזוקים ופרסים: אפשר לשים מעטפה עם משימה או פרס אחרי כל שני עמודים ומי שישב יפה עד שהגיעו לעמוד עם המעטפה יקבל פרס קטן. המשימות יכולות להיות חידון על החג בהתאם לגיל הילדים: "מנה את עשר המכות", "מהו השיר הכי מפורסם של פסח?" או משפט מחורז: "אחרי שישבת כל-כך יפה, עצום עיניים וקבל פרס לפה". "מי שטורח בערב שבת יאכל בשבת" שווה להשקיע בהכנת המעטפות זה עובד כמו "קסם" הילדים יושבים למופת לאורך כל הסדר, וזה מכניס עניין וגיוון לסדר.
כיצד להתמודד עם הילדים שלא מצאו את האפיקומן?
מי אמר שצריך להחביא רק אפיקומן אחד? אפשר להחביא אפיקומנים כמספר הילדים!!! אלה שרוצים לעשות את החג כדת וכדין יכולים להחביא את האפיקומן ה"חוקי" כפרס הגדול ועוד כמה קטנים לשאר הילדים. מי שמוצא אפיקומן יוצא מהמשחק וכך כולם יוצאים בסוף עם מתנה קטנה. כדאי לעודד את הילדים, שמצאו אפיקומן ויצאו מהמשחק, לעזור לילדים היותר קטנים למצוא את הפרס שלהם. אפשר ללמד את הילדים לעשות הסכמים לפני תחילת המשחק כמו מי שמוצא את האפיקומן מבקש מתנה לכולם, כך שבמקום להתחרות אחד בשני הם יעבדו כצוות שצריך למצוא את המטמון שלו. ואפשר, פשוט, לנצל את ההזדמנות ללמד את ילדיכם "להפסיד בכבוד", להתמודד עם הפסד ולהקנות להם טכניקות להרגעה עצמית: "בפעם הבאה אני אנצח", "אולי סבא יסכים לקנות גם לי מתנה", "בשנה שעברה אני מצאתי"...
כיצד להתמודד עם אחיינים לא מחונכים?
כמעט בכל משפחה יש את האח או האחות שהילדים שלהם לא מחונכים מספיק לטעמנו, הם בכיינים, מפונקים, לא שמים להם גבולות, הם מקבלים כל מה שהם רוצים, והם שולטים בהורים שלהם. וכשמגיע ליל הסדר ליד השולחן הם מתנהגים מתחת לכל ביקורת, נוגעים בכל המנות שעל השולחן, אוכלים לפני הזמן, קמים ומסתובבים, מדברים בקול כשקוראים את ההגדה. וההורים שלהם לא אומרים כלום. זה מילא, אבל הילדים שלכם נגררים אחריהם, ואז אתם נאלצים להיות "הרעים", "שוטרים" וכל הזמן להעיר לילדים שלכם (זה במקרה הטוב. במקרה הפחות טוב מתחילים להעיר גם לאחיינים ואפילו להתעצבן עליהם, מה שיכול להוביל לסכסוך משפחתי). מה לעשות, אתם לא יכולים לחנך את כל העולם גם לא את האחים שלכם. וזה גם לא יעזור לילדים שלכם, לא תוכלי לעצב את הסביבה שיהיה לכם נוח לחנך אותם. היום זה האחיינים שלהם שגוררים אותם, מחר זה הילד "הכי מופרע בכיתה". זאת הזדמנות בשבילכם ללמד אותם, בזמן אמת, משמעת עצמית, בחירת התנהגות, הבחנה בין טוב לרע (לפי עולם המושגים שלכם), בכיתה אתם לא נמצאים איתם. איך מלמדים זאת? משתמשים בשפה פרואטקיבית המייצרת מציאות חיובית ומעבירה מסר של אמון בילדכם. השתמשו משפטים כמו "גם אם זה מפתה לשחק עם האוכל, את מתאפקת", "אני סומכת עליך שאתה יודע איך להתנהג ליד שולחן", "אצלנו בבית יושבים כולם ביחד ליד השולחן". כדאי לא להשתמש במילים כמו "אסור", "לא", "אני לא מרשה" ובטח לא להשתמש במשפטים כמו "איך אתה מתנהג", "אתה ילד לא טוב" למשפטים מסוג זה יש השפעה שלילית על הדימוי העצמי של הילד. מה גם שדיאלוגים מסוג זה רק מחריפים את המצב לרוב גורמים לילדים "לתפוס" את תפקיד הילד "הרע". לכן הקפידו להשתמש במשפטים המגדירים התנהגות רצויה.
בהצלחה וחג שמח !
נוצר:
10/04/2009 11:29:00
עודכן:
04/05/2009 14:17:00
גרסה להדפסה |
שלח לחבר |