חופשת הפסח – עבדות או חרות?

המילה "חופשה" היא מושג שלכל אחד יש את התפיסה שלו לגביה. כשאומרים "חופשה" מתעוררת תחושה וציפייה בתוך הגוף ובמחשבה. האם התמונה שמצטיירת בעיני רוחכם על חופשה תואמת לחופשת הפסח שלכם? האם המילה "חופשה" מתאימה למה שקורה בחול המועד?



מגיע חול המועד ועליכם להעביר 7 ימים מלאים עם הילדים. בימים אלה אתם הופכים מאימא ואבא ל"ועדת תרבות", "מפעילים", "שופטים במשפטי שדה", " שוטרים", "הוצאה לפועל", ו"כתף לבכות עליה". וכל זה מבלי שתקבלו תוספת שכר.

חופשה היא יציאה משיגרה, אך עם כל הכיף שבכך זה גם קשה. גם לנו המבוגרים קשה לצאת מהשגרה, כל-שכן לילדים. הילדים רגילים שברוב השבוע יש להם תוכנית פעילות מובנית, כך שבחלק גדול מהזמן אומרים להם מה לעשות – בין אם זה בבית ספר, בגן או בחוגים. ופתאום עליהם למלא את הזמן שלהם בעצמם. אז גם אם אנחנו חולמים שנוכל לעשות עם הזמן שלנו מה שנרצה בלי שיגידו לנו מה לעשות ונעשה רק מה שמחשק לנו, אחרי יומיים-שלושה מתחילים להרגיש אי-שקט, שעמום, אכזבה ורגשות שונים שאינם דומים כלל להנאה שציפינו לה. זה גם מה שקורה עם הילדים שלנו. הם לא רגילים למצב כזה, ורובם גם לא יודעים איך להפעיל את עצמם יום שלם. אם לא תהיה תוכנית עבורם הם ימצאו את עצמם מול הטלוויזיה והמחשב, וככל שיעבור הזמן יהיה יותר קשה להוציא אותם משם. בהתחלה אולי זה נוח להורים, אבל אחרי זמן מה אנחנו מתחילים להרגיש אשמים, הורים לא טובים, על שאנחנו מרשים להם לראות טלוויזיה כל היום.

אז אל תחכו לרגשי האשמה כדי לנוע, תכננו את החג מראש – "סוף מעשה במחשבה תחילה".

הנה כמה עצות קטנות לחופשה:

1. צרו שיגרה בתוך החופש
שיגרה מספקת תחושה של סדר וזה עוזר לשמור על השלווה הפנימית. לכן חשוב ליצור שיגרה לילדים. הורים רבים מוצאים את עצמם רצים כל החג מקניון לקניון, מהפעלה להצגה. מרגישים כמו "ועדת תרבות" שעליהם למלא את הזמן עבור ילדיהם. הצורך הזה יפחת בהרבה עם תנהלו שיגרה. כדי ליצור שיגרה עליכם להגדיר 5-6 נקודות ציון החוזרות על עצמם בסדר קבוע ובערך בשעה קבועה. תתחילו בשלוש ארוחות, בשעות קבועות. אם אתם בבית, בחוץ, או מתארחים, השתדלו לאכול בשעות קבועות. דוגמה לשגרה מוגדרת: נקודת ציון 1: עד ארוחת הבוקר צופים בטלוויזיה. נקודת ציון 2: ארוחת בוקר. נקודת ציון 3: אחרי ארוחת הבוקר יוצאים מהבית, לא חייבים לקניון אפשר גם להסתובב עם אופניים, לשבת בגן המשחקים שליד הבית, ללכת לחברים... נקודת ציון 4: ארוחת צהריים. נקודת ציון 5: אחרי ארוחת הצהריים נחים שעתיים, כל אחד מתעסק בעיסוקיו. נקודת ציון 6: בשעה חמש עושים פעילות משפחתית משותפת: משחק שולחן, סידור הארונות, צופים ביחד בסרט המתאים לכל המשפחה ומדברים על הסרט. נקודת ציון אחרונה: ארוחת ערב, מקלחת ולישון.

2. הכינו תוכנית שבועית גמישה
"תוכית היא בסיס טוב לשינויים". תכננו את השבוע אך היו גמישים. אם לא בא לכם לעשות משהו שתכננתם או קבלתם הזמנה ספונטאנית – שנו את התוכנית. השתדלו לפחות לשמור על נקודות הציון של הארוחות. דוגמה: יום א' בבוקר – סרט בקולנוע. אחרי הצהריים – מסדרים את המחסן. יום ב' בבוקר סבא וסבתא. אחרי הצהריים צופים בסרט. יום ג' נוסעים לטיול בצפון. יום ד' בבוקר יושבים ביחד לעשות שעורים. אחר הצהריים נוסעים ללונה-פארק...
שתפו את הילדים בתוכנית שלכם, כתבו אותה כמו מערכת שעות ושימו על המקרר. הראו אותה גם לילדים שלא יודעים לקרוא, הם אמנם לא יבינו את המילים אבל התחושה של סדר ותכנון תעבור אליהם.

3. נצלו את הזמן כדי לדבר עם הילדים
פעילות משפחתית מומלצת היא "משחק המחמאות". יושבים ביחד סביב השולחן וכל אחד בתורו אומר לכל אחד מחברי המשפחה מה הוא הכי אוהב לעשות איתו. הסדר יהיה מהמבוגר לצעיר. למשל: אמא: "אבא, אני הכי אוהבת לסדר איתך את הבית, (אבא בטח לא אוהב את זה!!!), דני, איתך אני הכי אוהבת לשיר ביחד, ושירי, איתך אני אוהבת לעשות שופינג".
במהלך השבוע אנחנו מוצאים את עצמנו באים בדרישות ובטענות אל ילדינו וגם לבן-הזוג. חג הינו זמן מצוין לצאת מהשגרה של הדרישות ולתת מחמאות. זכרו: משפחה צריכה לדבר, לשתף להחמיא, כדי לחזק את הקשרים.

4. אל תתערבו במריבות של הילדים, אך תנו להם כלים לפתור אותן בעצמם
אחים נוטים לריב. בבית, באוטו, בטיול, בכל זמן ומקום... זאת אחת הדרכים ללמוד ולתרגל מיומנויות חברתיות. עם זאת לא מעט מריבות הן "הופעה" מיוחדת עבור ההורים, דרך להשיג תשומת לב, אינטראקציה או לספק את התחושה שאני "הילד המועדף". אם אתם רוצים להיות בתפקיד של "שוטרים" ו"שופטים" אז תתערבו במריבות, תחליטו מי בסדר ומי לא, הענישו, צעקו וכו'. אך זה ממש לא מומלץ, במקום לעזור אתם מלבים ומעודדים אותם להמשיך במריבות (ברור שלא לזה התכוונתם). במקומות שיש מחלוקות שחוזרות על עצמם כגון: "הוא מפריע לי לראות טלוויזיה", "הוא לקח לי את המשחק", "אני רוצה לשבת ליד החלון". הגדירו כללי התנהגות: לכל אחד יש התוכניות הקבועות שהוא צופה בהן ולא מפריעים לו. או "אם אתם רבים אתם לא יכולים לראות טלוויזיה בסלון". לא נוגעים בחפצים אחד של השנייה. לקבוע את הכללים זה קל, החלק הקשה זה לאכוף אותם. אז תפקידכם לדאוג שהם יתקיימו בלי ויכוחים, בלי הסברים, בלי הטפות, ולעזור להם למצוא תחליף לרצון שלהם. אם גלי בת ה-5 מפריעה לאחיה לראות את התוכנית שלו או לוקחת את הצעצוע שלו עליכם לקחת אותה מהסלון או לקחת לה את הצעצוע ולהחזיר לאחיה. לומר משפט קצר כמו "את יודעת מה החוקים בבית" ואז לנסות לחשוב איתה ביחד מה היא תעשה במקום להציק לאחיה. בהתחלה זה לא יעבור חָלָק והיא תתעקש, היא בוחנת אתכם ואת החוקים. אחרי שתציעו לה 2-3 תחליפים שאלו אותה מה היא רוצה לעשות. אם היא לא מצליחה לבחור בחרו בשבילה, התחילו לשחק איתה ותנו לה להמשיך לבד. עם הזמן היא תלמד שאתם רציניים לגבי החוקים ותלמד להעסיק את עצמה.

5. למדו אותם לקחת אחריות על הזמן והתחושות שלהם
המשפט "משעמם לי" הוא משפט שמקפיץ את ההורים וגורם להם לחפש פעילות לילד. תפקידכם הוא לספק להם אמצעים ואפשרויות להעסיק את עצמם (אין בית בישראל שחסרים בו צעצועים, משחקים וספרים שילדים יכולים להעסיק את עצמם בהם אפילו חודש) ולא בהכרח להעסיק אותם. תפקידכם ללמד אותם להכיר את העולם הרגשי שלהם ולנהל אותו, זה לא מתפקידכם לדאוג שהם ירגישו טוב כל הזמן. התחושות שלהם הם באחריות שלהם. ילד שאומר משעמם לי שאלו אותו למה הוא מתכוון: האם הוא רוצה חברה, האם הוא לא יודע באיזה משחק לבחור או אולי הוא ניסה לשחק במשהו ולא הצליח והוא בכלל מתוסכל. שקפו להם את התחושות שלהם: "אם אתה לא מצליח אז נסה שוב", "כדי ללמוד לשחק טוב צריך להתאמן", "אם אתה לא יודע במה לבחור לשחק אז תוציא 5 משחקים מהארון ותעשה אנ-דנ-דינו ביניהם. "יכול להיות שלא בא לך להיות לבד עכשיו, אבל כולם עסוקים ותצטרך להתגבר על התחושה ולחשוב על משהו אחר שיעשה לך טוב". אם תתחילו לתת לו הצעות סביר שהוא יגיד "לא בא לי" על כל מה שתציעו לו, כי כשאתם מציעים האחריות אצלכם. לכן שאלו שאלות מנחות כמו "מה הכי אהבת לעשות אתמול?", "אתה מעדיף משחק או ספר?". זה נשמע קצת סטרילי ואולי יעבוד בתנאי מעבדה, אבל תתפלאו, אם תבחרו לנקוט בגישה הזו ותתמידו זה עובד גם במציאות, ובגדול.

6. נצלו את הזמן לסדר ביחד, ולפרויקטים משפחתיים
לרוב האנשים התמונה שמצטיירת בראש שאומרים "חופשה" זה בילויים וכיופים. אבל ילדים נהנים גם מלהיות עם ההורים שלהם ולעבוד איתם ביחד. חפשו משהו לסדר ביחד בבית: מחסן, ארונות, גינה, חדר משפחה. לפרויקט משותף בתחזוק הבית שכולל את הילדים יש גם משמעות סימבולית של שייכות, בגרות, ההורים סומכים עלי, אחריות הדדית, שיתוף.
גם אם אתם חילוניים אתם וודאי מסכימים שיש חוכמה רבה ביהדות, אין זה בכדי שחודש לפני החג כולם ביחד מנקים את הבית. לתהליך הניקיון המשותף יש השפעה רבה על היחסים בין בני המשפחה ועל הגיבוש והערבות ההדדית במשפחה.



*** יעל לב-אור היא מאמנת זוגית ומשפחתית ומנחת סדנאות זוגיות