במלאת 100 שנה לעיר תל אביב יפו, גלריה הוראס ריכטר בוחנת את גלגול ושאון חיי הכרך מבעד רגישות מכחולו ותחריטיו של הציר שוובל. ביצירותיו מגדיל לעשות ולהנציח את ארכיטקטורת הבאוהאוס, בתי הקולנוע המיתולוגיים, הכיכרות והאווירה המהפנטת של "עיר ללא הפסקה", בהומור צבע וגעגוע.
"התאהבתי בעיר, שאף סיפקה לי סטודיו לעבוד בו."
שוובל - רשם ארכיטקטוני, בצבעוניות ותנועה כמנגינת ומחול העיר משתלב במינימאליות הצורנית והחד גונית של תפיסת הבאוהאוס.
בשנת 2000 תהליך המחזור מפעפע לחלק מציוריו כמטאפורה והשראה לטראנספורמאציות ההיסטוריות והעכשוויות בנמלי תל – אביב יפו. שוובל מעיז "ומתעמת" עם חלק מיצירותיו מחדש.
נמל יפו 'מתמחזר' היום למטמורפוזה מפתיעה, בקריצה לעבר ומבט סלע אנדרומדה לאופק נעלם ונאלם.
התערוכה מרתקת בהקשרי תוכן דמיון ורגישות סביבתית, אנושית היסטורית, מבעד עינו, חוויותיו והשקפתו האישית של שוובל.
"חוף הים הבתולי, בגבול שבין העיר הצעירה, תל – אביב, ובין הים התיכון, הצמיח בשנת 1936, על רקע מהומות דמים ואלימות, את הנמל העברי הראשון.
הקמת הנמל הייתה לסמל של התגברות האדם ופועלו על איתני הטבע, ולהצלחה "לתרבת" ולתעש את ים הפרא.
בשנת 1965 הפסיק נמל תל – אביב לשמש כנמל פעיל, והאוניות נדדו ממנו אל נמלי אשדוד וחיפה. בימים שבאו אחר – כך הכריעו כוחות הטבע את מעשה האדם.
מאז שנת 2002 החלו מנשבות בנמל רוחות חדשות. בעיצומם של ימים אלה עובר נמל תל – אביב ההיסטורי תהליך של "מחזור" –
עיצוב מחדש, תוך שמירה על הייחוד והאותנטיות שלו. כשם ששוובל ממחזר את עבודותיו האהובות."
האטליז 2. "ציור זה חיכה תשע – עשרה שנים למחזור, משנת 1984. פתחתי במתקפה על עוצמת צבעיו בחיפוש אחר אור פנימי. הדמויות נשארו כשהיו ובכללן הדיוקן של משה בן שאול. הבשרים נדמים למשהו אחר."
מרלן דיטריך חוזרת, קולנוע אלנבי. "היסוד הונח בעיפרון, אחר – כך שוטטתי לי בתוך ספרים על קולנוע. והנה קמה ועלתה האלגאנטיות הזוהרת של מארלן דיטריך. האולם הזה תוכנן מלכתחילה כך שיתאים לאווירה הזאת. אני לא יכול להתחמק ממה שנהיה ממנו היום, אבל בשביל מארלן - הנחתי מצע של אולטרה – מארין עמוק, ואני הולך להשכיב אותה עליו!
ככר מגן דוד. "קבוצה זו אינה עוסקת במחזור. כאן עשיתי שימוש חוזר בצומת הרחובות אלנבי, נחלת בנימין, שינקין, קינג ג'ורג' ושוק הכרמל. ציירתי לראשונה קטע חשוב זה של תל אביב
ב - 1983 פרד אסתר וג'ינג'ר רוג'רס רקדו לפנינו בעליצות.
ב-1994 הכיכר עברה טרנספורמציה נוספת במפגש עם נושא שונה לחלוטין – הגשר מעל לרחובות זלנזה וחלודנה בוורשה של שנת 1941, ששימש כ"סכר למעבר אדם". הרקדנים איבדו את שמחתם ולצורך העניין גם את זהותם כאסתר ורוג'רס. נוכחתי לדעת שהשואה זורמת בדם כולנו.
השנה היא 2002. לאחר שציירתי את "המצב" במשך שנה שלמה, הזדקקתי להפוגה. רציתי לשוב לאושר שחוויתי כשציירתי את הכיכר לראשונה. להט האוהבים לא פג."
"... והוא חולם על תרבות ים תיכונית מפוארת". כך כתבתי על הפנל הרביעי של הציורים בהיכל התרבות בסוף שנות ה – 70. אחרי 25 שנה, החלום על תל אביב עדיין לא עזב אותי. בתי הקולנוע מוגרבי ואלנבי הנכחדים ובנייני הבאוהאוס שציירתי פעם, שבים וקמים לתחייה. וחוץ מזה ישנה האהבה. הרי אי אפשר שתעדר מתרבות ים תיכונית מפוארת."
פתיחה: יום חמישי 5.2.09 בשעה 20:00. סמטת מזל אריה 24 יפו העתיקה