ימים ראשונים של סתיו, ימי תשובה של חודש אלול, מעלים בי זיכרון ישן.

הדלת נפתחה. היא עמדה שם במבואות ביתה . פנים סמוקות, פה פעור וליפסטיק אדום מרוח על שפתיה. אגלי זיעה זעירים שבצבצו על מצחה ולחייה הווו עדות להתרגשותה הגדולה. ריח אבקת הטלק שעל לחייה עלה באפי עת עמדה היא בפתח.

הבטתי בה.
נראה היה כי יופייה הטבעי, על אף ביקורה במספרה, הושחת בניסיונות אוונגרדיים של מריחת צבע חסר דיוק משווע מידה העייפה והרועדת.
ברכות חג שמח נזרקו לעברה מכל עבר.
קורנת מתחושת האיחוד שבביתה הובילה את אורחיה לסלון ביתה באותה מלכותיות בה פתחה את הדלת קודם לכן. בזה אחר זה נכנסו ילדיה, נכדיה ובני זוגם להיכל.
יתכן כי ברגעים יקרים אלה חשה כגבירה אהובה ויקרה אשר שבט צאצאיה פוקדים את ביתה. וכך הושיבה את אורחיה, כל אחד במקומו, עד שלבסוף הייתה ישובה בכורסא וכל יקיריה סביבה.
דקות ארוכות של שיחות חולין הסתיימו . הפרחים החדשים שנמסרו לידה זה עתה הושמו כבר באגרטל וקישטו את ריצפת הסלון בצידו הימני של מזנון עטור תמונות משפחה .
באי סבלנות ילדותית, בתנועות גופה, הכריזה הגבירה על תחילת המעמד הנהוג בימי חג של בני המשפחה, טרם יתפנו לסעודת חג.
במבט עיניים שובב, כממתיק סוד ובשפתיים פעורות לרווחה המלווה ברעד קל, ספק מהתרגשות ספק מחמת הגיל, שלפה את המעטפה.
המעטפה שסימלה עבורה כמו תמיד את אהבתה, את נתינתה והשפעתה על הסובבים אותה.
המעטפה הישנה שעברה משנה לשנה, מחג לחג, הייתה מחדש עמוסה בשטרות כסף שיועד לכל אחד מהמסובים, למי יותר ולמי פחות.
הריטואל נפתח כמו בסדר ידוע.
מבט מחויך, רגע אחד מגוללת בין אצבעותיה הרועדות את השטרות, רגע הנתינה, החיוך הנפרש על פניה, ולבסוף מצעד התודה.
אחד אחד בתורו זיכה אותה בנשיקה על לחייה, ובקול גרגרני מתקתק מהול בהעמדת פנים של הפתעה, ובתנועה תיאטרלית היה מוסיף מספר מילות תודה והערכה שבאו להסתיר מבוכתם .
בהגיע תורו של צעיר השבט, נכדה בעל עיניי האיילה השחורות שבימי חול רגילים היה עושה דרכו אליה קבע במדי חייל מאובקים, היה מביט בה בחום ליבו, כורע ברך ובחיבוק עוטף של אהבה מרכין ראשו על ירכיה, מגלגל בפיו נגן מרעיד מיתר אליה וקורא-סבתא/לה . הכרת תודתו הייתה לה לא בשל נתינתה אלא בשל עצם קיומה.
היו אלה רגעים יקרים עבור הגבירה. רגעי הבעת הערכת לה ולנתינתה.
רגע הוקרת התודה של ילדיה ונכדיה היה מבחינתה הרגע המענג מכל, כמו פנינה בוהקת בכתר מלכותה.
רוח ימי חג באים וקרבים מעלה זיכרון ישן ורחוק לאותה גבירה יקרה ביישבה על הכורסא הרמה, גבירה שהייתה עבורי, מולידתו של גבר אהוב למשך שלושה סתווים.
גבירה שכיבדני בריטואל הקבוע אותי ואת ילדיי לצידו של בנה.
זיכרון חם זה מהול בצער וחמלה. זכר מעות החג שבמעטפה הדהד כמו רוצה להזכיר את שידעתי אז והחרשתי. דמי קצבת הזיקנה החודשית מאת המוסד לביטוח לאומי הנועד לכלכלתה בכל ימות השנה, נחסך פרוטה לפרוטה למען הדרן חייה, חג אחר חג, שנה אחר שנה בפני היקרים לה מכל.
הושטת יד של יקיריה ושלי, במעותיה הזעומות, על אף הרצון לכבדה בזכות הנתינה, מוטטה דיברה יקרה לליבי ,

"כבד את אמך ואת אביך".
ימים ראשונים של סתיו, ימי תשובה של חודש אלול, מענים בי זיכרון ישן.