התחבורה הציבורית ביישובים הערביים בישראל מצומצמת מאוד - מרבית קווי האוטובוס עוברים רק ברחוב הראשי והנגישות אל תחנות האוטובוס הפכה לקשה. הנפגעות העיקריות מהמצב הן הנשים ביישובים אלה, שבדרך כלל אינן מחזיקות ברכב ובגלל העדר תחבורה ציבורית יכולתן לצאת לעבוד או ללמוד נפגעת.
דו"ח חדש של הארגון הפמיניסטי הערבי "כיאן" המתבסס על סקר תחבורה ראשון מסוגו ב-11 יישובים ערביים, ממליץ שהמדינה תסבסד תחבורה ציבורית ביישובים הערביים, כדי לעודד
נשים לצאת לעבודה ולפעילויות אחרות. שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בקרב
נשים ערביות בגילאי 25-44 נמוך מאוד בהשוואה לנשים יהודיות. בעוד שבאוכלוסייה היהודית 80% מן הנשים בקבוצת גיל זו עובדות, באוכלוסייה הערבית עומד שיעור הנשים העובדות על 30% בלבד. בכיאן סבורים שאחת הסיבות המשמעותיות לכך היא העדר התחבורה הציבורית. אינג' דורית בר ותמר קינן, יועצת התחבורה של כיאן שערכו את הסקר הייחודי הזה לאחר שנשים שהוזמנו לפעילות של הארגון לא הצליחו להגיע. כאשר פנו לבצע את הסקר, התברר שנושא התחבורה הציבורית הוזנח על ידי חוקרים שנים רבות, וכמעט לא קיימים מחקרים בנושא.
הסקר גילה שברוב היישובים הערביים לא קיימת חלופה לנסיעה ברכב פרטי. באום אל-פאחם למשל, עיר בת 40 אלף תושבים הפרושה על שטח גדול והררי, אין כלל תחבורה ציבורית בתוך היישוב. המצב דומה גם ביישובים אחרים - התחבורה הציבורית הקיימת היא מינימלית ביותר, בדרך כלל מהרחוב המרכזי בכל יישוב לכיוון יישובים יהודיים גדולים באזור.
לרוב המשפחות יש כלי רכב אחד, והוא משמש את המפרנסים העיקריים, הגברים, לנסיעה לעבודה. לנשים קשה להגיע לרחוב המרכזי ברגל, מפני שהיישובים גדלו מאוד. כמו כן, העדר התחבורה הציבורית בתוך העיר מונע מהנשים גישה גם למוקדי
בריאות וחינוך.