הנשים ע"פ שס נראות כך: גרגרניות, קנאיות ופטפטניות קראי הפנימי וזכרי, אחותי

"אשת חיל" הוא מדור קבוע המופיע בעלון בתי הכנסת של ש"ס, והשבוע מתפרסמת בו ההברקה הבאה: "רבותינו ז"ל מנו שש מידות המצויות במיוחד אצל הנשים: הן גרגרניות (אוהבות לאכול), צייתניות (סקרניות לדעת דבר סתר), קנאיות, עצלניות, איסטטניות (דעתן קצרה ומקפידות במהרה על כל מה שלא לרוחן) ופטפטניות" (הפירושים במקור).


המידות המפורטות לעיל מצויות גם אצל גברים, אולם "רבותינו ז"ל ידעו ברוח קודשם את נפש האשה, וגילו לנו שלנשים יש יותר נטייה לדברים הללו".


המאמר שלא נכתב, כמובן, ע"י אישה, מגדיר את העצלות כנקודת התורפה העיקרית של האשה: "אף אם הבעל עצלן גם הוא, הוא איננו יכול לסבול לראות את אשתו אפילו שהיא באמת צריכה מנוחה, וכל שכן אם אינה צריכה מנוחה ורק מתעצלת. לכן מוטב לאישה להיראות לפני הבעל בחריצות ובזריזות. האשה לא תשהה דברים ולא תלך לאטה, ואת המנוחה תשאיר לזמן שבעלה אינו בבית".

ע"פ פי ש"ס, סדר העדיפויות של הבעל והאשה שונה: האשה תהיה מרוצה כאשר תסיים לנקות את הבית באופן יסודי, לבעל חשוב יותר שחולצתו תהיה מגוהצת ושהאוכל יהיה מוכן. אם האוכל אינו מוכן, האשה נתפשת כעצלנית וכחסרת תקנה, שאם לא השקיעה את מרצה במה שחשוב בעיני הבעל, כאילו לא השקיעה כלל.


מעריב המצטט את האמאמר, מצטט אף "שאשה שאוכלת הרבה על יד בעלה מתגנה עליו. הבעל רוצה לראות באשתו נימוס ועדינות ולא יכול לסבול אותה רודפת אחרי תאוות האכילה".
גרגרנות מצד הבעל, לעומת זאת, מתקבלת בטבעיות ובהבנה ע"י אשתו.